|
||||
|
||||
בקיצור, היה לך חתול שחשב בטעות שהוא כלב... (: חתולים (כמו כלבים, למעשה) הם גירסא נאוטנית1 של אחיהם הגדולים יותר. לכן, הם שומרים על פעולת המשחק לאורך מרבית חייהם, אם לא לכל אורכם. הפעילות הזאת נפוצה בקרב גורים של חתולים טורפים (נמרים, טיגריסים וכיו"ב) - שם היא משמשת כהקדמה ללמידת פעולת הצייד עצמה. אצל חתולים, כאמור - נשאר המשחק לכל החיים, גם אם אינו מתפתח עד לצייד מלא. אצל חתולי בר, למשל, פעולת המשחק אינה נשמרת מעבר לתקופת הילדות. 1 נאותניה - שימור של תכונות נפוצות בקרב צעירים, אצל פרטים בוגרים. הגולגולת של כלבים מסויימים, למשל, נראית כמו גולגולת של גור זאבים. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאתה צודק לגבי הנאוטניות של חתולים. חתולי בית, ללא ספק, נשארים ''ילדותיים'' כל חייהם. לעומת זאת חתולי רחוב בוגרים לא משחקים, לפחות לא בנוכחותי. (וצפיתי ימים רבים על חתולי קמפוס גבעת רם באוניברסיטה העברית) התאוריה שלי היא שחתולי בית לא ''נגמלים'' לעולם מכיוון שבני ביתם (לחתולים אין בעלים, לכל היותר שותפים לדירה. חלק משותפים אלו קוראים לעצמם ''אנשי המחמד של החתול'') ממשיכים לספק להם אוכל, הגנה וחשוב מכל, ליטוף שמקביל לפעולת הליקוק של האם. (כשמלטפים חתול כמה זמן הוא מתחיל להסתובב לכל הכיוונים כדי ש''ינקו'' את כולו.) מסיבה זו הם גם לא מפסיקים לשחק. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |