|
||||
|
||||
לו הטיעון שלי היה ''מאחר שלפני כמה שנים כולם הסכימו שיש אלוהים, אז כנראה שיש אלוהים'' אזי היה מקום לצעוק געוואלד (או ''אד פופולום''). אך הטיעון שלי היה ''מאחר שעד לפני כמה שנים כולם הסכימו שיש אלוהים, ועד היום מסכימים על זה רובם, אין לקחת את ההנחה שאין אלוהים כברירת המחדל''. אמנם ההנחה בשני הטיעונים זהה, אך מסקנתם שונה. כשל לוגי נמצא בנביעה, לא בהנחה. |
|
||||
|
||||
לדעתי יש בעיה לא קטנה בפני עצמה בטיעון לפיו ההנחה שאותה אנו לוקחים כברירת המחדל היא מה שההמונים מאמינים בו. |
|
||||
|
||||
אני אמרתי: "מאחר שעד לפני כמה שנים כולם הסכימו שיש אלוהים, ועד היום מסכימים על זה רובם, אין לקחת את ההנחה שאין אלוהים כברירת המחדל". אתה פירשת: "ההנחה שאותה אנו לוקחים כברירת המחדל [צריכה להיות] מה שההמונים מאמינים בו" הפירוש שלך נפרד מהטיעון המקורי בשתי נקודות: א. מסקנת הטיעון שלי לא הייתה שצריך לקחת כברירת מחדל את ההנחה שא' קיים, אלא שלא צריך לקחת כברירת מחדל את שלילתה. ב. אני לא הזכרתי את ה"המונים" בשום מקום. מנין לך שדווקא אליהם התכוונתי? |
|
||||
|
||||
א. אני מקבל את כלל השלישי הנמנע. ב. כשאמרתי ''המונים'' התכוונתי ל''כולם''. |
|
||||
|
||||
א. אני לא חושב שאתה עושה בו שימוש נכון. לפי השימוש שאתה עושה בו, לגבי כל טענה אפשרית בעולם, או שאנחנו מניחים אותה, או את שלילתה. כלומר, אנחנו או מניחים "העולם מתחמם" או "העולם לא מתחמם". או "שרון יזכה בבחירות" או "שרון לא יזכה בבחירות". זה באמת נראה לך הגיוני להניח כ"ך הרבה הנחות? ב. כשאני אמרתי "כולם" התכוונתי לכולם. למדענים, לפילוסופים, למנהיגים, למתימטיקאים, לזמרי אופרה ולנפחי-פלדה. העובדה שהאמונה הזאת היא כ"ך מושרשת בתרבות שלנו היא סיבה טובה לדעתי לחפש ראיות לאי-קיומו של אלוהים לפני שאנחנו מחפשים ראיות לקיומו. בכל מקרה היא סיבה טובה, לפחות במישור הפרגמטי, לא להניח את אי-קיומו. |
|
||||
|
||||
א. צודק, אני חוזר בי. ב. אני לא מסכים עם הטיעון הראשון, אבל כן עם השני. |
|
||||
|
||||
זה מספיק בשבילי :) |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |