בתשובה להאייל האלמוני, 06/11/05 21:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך זה שבארה"ב יש אנשים שמוכנים לסכן את חייהם בעבור כסף? כנראה שאם הצבא יהפוך לצבא מקצועי יקרה מה שקורה בארה"ב, ומה שמספרים שקורה גם בישראל, אולם באופן לא גלוי כל כך - מי שהולך לצבא הוא מי שה"קריירה" שמצפה לו בגיל 19 זו עבודה בשכר מינימום בחברת כוח אדם, או אבטחת הכנסה שגם היא תהפוך למצומצמת הרבה יותר. במדינה שבה מציאת עבודה בשכר הגון הופכת להיות משימה כמעט דמיונית עבור אנשים צעירים רבים כל כך, הצבא זו לא אופציה רעה. אפשר מן הסתם להצביע על הדרוזים. הסיבה שדרוזים רבים כל כך משרתים בצה"ל היא ברורה - בצה"ל הם חיילים קרביים, נגדים, או אפילו קצינים לפעמים, עם משכורת סבירה. בחוץ? בחוץ הם סתם גרסא כלשהיא של ערבים תלושים, חסרי חשיבות או סיכוי. החיילים יהיו מזרחים, רוסים, אתיופים, בני עיירות פיתוח מוכות אבטלה, בני המעמדות הנמוכים. מספרים שכבר היום זה לא רחוק מזה בגדודים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדרמן-מגלה את אמריקה -אבל הוא ושכח את הבדלי מאגר כח האדם. ישראל קטנה פי 50 מארה"ב והיא כבר היום מצוייה בחוסר גדול של לוחמים. ויש הבדל גדול בין שמירה בכח אדם לבין לחימה בסיכון חיים גבוה מאוד מול מחבלים ברמה המיידית. אבל חוץ מזה הכל נכון. (אני רק אציין עובדה טרוויאלית: אני לא "סוציאליסט" ואף רחוק מכך. אבל כאן בניגוד לנשוא הוני. מדובר בסירסור בחיי אדם). תיאור המציאות שלדרמן מציע- תואם כמעט לזה של היום. הפריפרייה היא זו שמשרתת בצה"ל: דתיים לאומיים, ימניים, יוצאי רוסיה ואתיופיה והדרוזים. כולם מוסרים את חייהם ונהרגים בהגנה על אחרים. קבוצה אחת באופן מובהק נמצאת מחוץ לתמונה: אשכנזים-חילונים(1) בנים להורים מבני המעמד הבינוני-גבוה. ואכן לדרמן מציע ברוב טובו להנציח את המציאות הזו. הם יעבדו יקבלו אפילו תוספת שכר - גם על השמדתם , בשביל שלדרמנים למיניהם יוכלו לעשות כסף כבר מגיל 18, בלי לסכן את התחת ואפילו לא לעשות שירות מינמלי בשם ערך השיוויון. אני מציע להעניק ללדרמן את פרס ישראל למעורבות חברתית. יש רק בעייה אחת. בסוף זה יתפוצץ. בבום גדול. אף אחד לא יהיה מוכן לההרג בשביל לדרמן. אבל יהיו כאלה שיהיו מוכנים להעלים לדרמנים נצלנים מהסוג הזה שמסרסרים בחייהם. ----- אני במקרה שייך לקוצה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשכנזים-חילונים בנים להורים מבני המעמד הבינוני-גבוה מתגייסים ועוד איך, ואף מתנדבים ליחידות המובחרות של הלוחמים. אחד מקרוביי, למשל, התגייס ליחידה כזו לפני חודשים ספוריפ - והוא וחבריו שם כולם ''אשכנזים-חילונים בנים להורים מבני המעמד הבינוני-גבוה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אש"חים מוכנים היות קרביים כמעט אך ורק ביחידות המובחרות 1. בגדודים בקושי תמצא אש"חים. מטבע הלשון הנפוץ הוא "או סיירת או ניירת". _____ חשדנים יאמרו שלהיפך - בסיירות המובחרות מקבלים אך ורק אש"חים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתובב במעגל סגור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית בקשר לסיכון החיים: אתה מבלבל בין מלחמה לבין מצב עימות מתמשך. חייל צה"ל כיום לא מסכן את חייו הרבה יותר מאשר אזרח ממוצע שנוסע באוטובוס (ואכן, בשני המקומות תמצא בעיקר את בני המעמדות הנמוכים). אתה מציג את האינתיפאדה או את סכסוך הגבול שהיה לישראל בדרום לבנון כאילו מדובר על מלחמת החפירות במלחמת העולם הראשונה. בשל כך, הניתוח שלך את המציאות מעוות לחלוטין, ומציג תמונה כמעט הפוכה לאמת. כאשר חטיבות שלמות נמחקות בתוך שעות, אנשים אכן מגיעים למצב של פחד מוות הגורם להם לשכב בשטח ההפקר ולהרים רגליים למעלה על מנת לחטוף כדור ולבלות כמה שבועות או חודשים בבית חולים. הלוחמה של חיילי צבא הגנה לישראל בשנים האחרונות היא מתישה ויש בה לא פעם גילויים של גבורה, אולם היא איננה כרוכה בסכנת מוות שכזו. מספר ההרוגים מקרב חיילי צה"ל הוא נמוך למדי באינתיפאדה, והיה כזה גם בלבנון. אין בכך תימה, שהרי צה"ל נלחם מול אויב נחות וחלש ממנו לאין שיעור. במצב כזה, כאשר מדובר בבני שמונה-עשרה, לא פחד המוות הוא השולט, אלא דווקא ההתרגשות, גאוות היחידה, רוח המצ'ואיזם, ואפילו הרצון בהגשמה עצמית. לבנון היתה אות כבוד ללוחמים, משהו לשאוף אליו, לא המקום אליו יוצאים חמישה וחוזר אחד. התשובה הפשוטה והקרה להתלהמות שלך היא שמלחמה אמיתית לא היתה לצה"ל כבר הרבה זמן, ועימות בעצימות נמוכה לא יוצר הרג מסיבי מספיק על מנת לגרום למתגייס הפוטנציאלי לחוש בפחד מוות. להפך. זו בדיוק הסכנה ברמה המספיקה לרגש אנשים צעירים. נראה לך שצה"ל היה יכול להחזיק את זירת המשחקים הלבנונית שלו עם אנשי מילואים בעלי משפחות לאורך זמן? אם היית חוסך מעט מהזמן שהשקעת בהטיית שם משפחתי לגוף שלישי יחיד ורבים ומשקיע אותו בקריאה של דברי, מן הסתם היית מגלה שלא הבעתי תמיכה או התנגדות בהפיכת צה"ל למקצועי. תארתי את מה שיקרה, וציינתי שזה לא רחוק ממה שממילא מתרחש היום. לא מתחשק לי להיכנס איתך לדיונים חברתיים, אבל בכל זאת אני מרגיש צורך לציין שהשימוש במיליטריזם וחרחור מלחמות על מנת לשמר אפליה חברתית איננו טריק חדש במיוחד. הדרך לשמור על אנשים דפוקים הוא לחלק אותם לדפוקים דרג א' ודפוקים דרך ב', ולשים את הראשונים אדונים על האחרונים. לבסוף, לגבי הפרקטיות של צבא שכיר, זה נושא שאני אינני מומחה בו, ונוצר אצלי הרושם שגם אתה לא בדיוק מבין גדול בנושא. מן הסתם ניתן יהיה לשמור על גיוס חובה לכולם אולם להגביל אותו לטירונות ואימון יחידה, ולהמשיך לזמן מדי שנה את כוחות המילואים לאימונים. לגבי הבט"ש, יכול להיות שאתה צודק, ואכן יש צורך בגיוס חובה על מנת לתחזק את הכיבוש הישראלי. למעשה, יכול להיות שזהו הטיעון החזק ביותר לטובת ביטולו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איך זה שבארה"ב יש אנשים שמוכנים לסכן את חייהם בעבור כסף?" אתה כותב את זה כאילו זו איזו אנומליה. מתי בפעם האחרונה לקחת מונית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייל אלמוני כלשהוא כתב בלהט על כך שגם שכר גבוה לא יוכל לשכנע אנשים לסכן חייהם, ולכן ראיתי לנכון לציין שלא מדובר על תופעה בלתי מוכרת, ושבכל מיני מקומות בעולם נמצאים אנשים אשר עושים בדיוק את זה. לקחתי מונית לפני שבוע לרמת גן. ו..? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שבה נסעתי במונית התמלאתי הערכה לנהגי המוניות. אני מביט למוות בעיניים רק בעשר הדקות של הנסיעה במונית, ואילו הם עושים זאת כל היום, כל יום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, מוניות נראות לך מסוכנות יותר מכלי רכב אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בסגנון הנהיגה של נהגי המוניות שבהן יצא לי להיות - בהחלט. שאלה מעניינת היא מה הסטטיסטיקה של התאונות אצל נהגי המוניות. הרושם השטחי שלי היא שמספר התאונות בקרבם דווקא נמוך יותר מאשר בקרב כלל האוכלוסייה. זה לא משנה את העובדה שבכל פעם שאני נוסע במונית אני בטוח שאוטוטו הסטטיסטיקה נשברת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. אף פעט לחששתי מנהיגה של נהג מונית (אם כי פה ושם חששתי מהנהג).. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי בדיחה שהסתובבה פה אחרי הרצח של איזה נהג מונית בידי שלושה נערים: שני בחורים עולים למונית. שואל אותם הנהג, "לאן?" עונים לו, "אופטימי, אה?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנהג הזה קראו פאיירברג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר איך קראו לו, אם קראו לו. אתה בטוח שלכל נהג יש שם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני חושבת שפאיירברג שאל "לאן?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפספס פה משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה, צר לי. יש ספר בשם "לאן" של סופר בשם פאיירברג. בילדותי היו מתבדחים על הפסיכולוגיה הנשלטת בידי יהודים, ואומרים שפרויד שאל "מדוע?", אדלר שאל "למה?" ויונג שטל "לאן?" - כמו פאיירברג, שהיה יהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה" "לאן" ("עד מתי נהיה מבלי עולם?") של פייארברג, כבר לא בתכנית הלימודים? מה נכנס במקומו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קנטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרק רוט? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |