|
||||
|
||||
''ויש מי שהתודעה שלו, (או הוא עצמו) מתעקשים שאין קשר בין מתמטיקה למושג כמו התודעה).'' הוכח נא כי ההתנגדות לקשר שבין המתמטיקה לתודעה, אינה נובעת כלל וכלל מהדיעה המקובלת על קהילת המתמטיקאים המקצועיים העכשווית. |
|
||||
|
||||
אתה צוחק נכון? הריני להבטיחך שלא רק שאין לי מושג מה הדיעה המקובלת על קהילת המתמטיקאים המקצועיים העכשווית, אלא שממש לא אכפת לי ולו לשניה אחת מה הדיעה המקובלת עליהם, אותי מעניין חקר התודעה, ולא מתמטיקה, וחקר התודעה אינו נעשה בכלים של מתמטיקה. ניסיתי לעקוב איך אתה מסביר מהי תודעה,ואלה התוצאות: "התודעה האנושית הינה מערכת היזון-חוזר פתוחה, המודעת לפתיחותה, ויכולה להשתמש במודעות-עצמית זו לשם התפתחותה, כאשר התפתחות הינה עלייה במורכבות הנובעת מהעמקת הפשטות". ובכן התודעה היא מערכת, המערכת כלומר אותה קבוצת דברים (ההגדרה של מערכת היא- סידרה שלמה, קבוצת דברים) מתאפיינת בכך שהיא יכולה להשתנות כתוצאה מאינטרקציה, אבל פה איבדתי אותך, פתאום הכנסת את המושג "מודעות עצמית" מודעות עצמית מחייבת מישהו, פרט, שיש לו הבחנה בין המודעות והתודעה שלו עצמו ובין הסביבה והאחרים, התפתחות המערכת מותנית בהכרת יסודות אלמנטריים שהם הבסיס לכל וככל שיורדים יותר לחקר בסיסם של היסודות כך הבנת העולם גוברת והיא נהפכת מפותחת יותר ומורכבת. במקום אחר הזכרת את "התודעה והשתלבותה ביקום בו היא חיה" מכאן נובע שלפי דעתך התודעה היא דבר ניפרד מהפרט או הפרטים בעלי התודעה ושיש לה יקום משלה בו היא חיה. כמו כן ציינת ש"התודעה מתקיימת במציאות שבה אי-מובחנות הינה תכונה קיימת אשר חקירתה המדוייקת מתאפשרת רק ע"י מודלים המשמרים אי-מובחנות" שוב התודעה אינה תכונה שקיימת אצל פרט או פרטים כמאפיין קוגניטיבי המאפשר הכרה בגירויים חיצוניים ופנימיים אלא ישות נפרדת העומדת בפני עצמה במנותק מהמוח, האישיות, החויות והמטען של המחזיקים בה, ובמציאות , בעולם בו היא קיימת ישנם יסודות שהמאפיין שלהם שהם לא ניתנים להבחנה. כתבת "התודעה יכולה לחקור את עצמה באיזה אמצעי שתמצא לנכון, ולשם כך היא יכולה להמציא שיטות חדשות גם בעזרת אמצעים לא מקובלים" שוב, התודעה אינה קוגניציה כלומר היכולת של האדם לחוות את המציאות ולנסחה לעצמו. אלא עומדת בפני עצמה בניתוק מן האדם. אתה גם מתלונן שאנחנו: "מנסים לשים גבולות מוגדרים לאמצעים שבהם בוחרת התודעה לחקור את עצמה" ושוב מנתק את האדם חוויותיו והדרך בו הוא מבנה לעצמו את המציאות ומגדירה, וכופה עלינו הגדרה של "תודעה" מנותקת שאומרת, המציאות היא מה שדורון שדמי אומר שזו המציאות, והתודעה זה מה שדורון שדמי קובע שזו תודעה. התאורים שלך כגון "אני מתייחס לפן הקיומי הלא-אישי של התודעה כפונקצית-גישור בין מרחב-קשיר (זכרון מאגד) למרחב לא-קשיר (אוסף פעולות מנטליות במצבי מובחנות שונים)." רק מדגישים שאין אתה מבין שתודעה קשורה קשר בל ינתק בתפיסת עולם, ולמעשה פירושה יכולת הבנה של האני את עצמו ואת הסביבה, מודעות לגירויים פנימיים כמו מחשבות, רגשות, תחושות פיסיות וזכרונות, אך גם הבניה של המציאות דרך הכרתו ותפיסתו אותה ולא במנותק ממנה. אתה מתעקש ש"מדובר פה בתהליך של היזון-חוזר הקיים באופן טבעי בתודעה ומאפשר לה לחרוג מעבר לתנאי-האיתחול של היזונים-חוזרים קודמים שלה, וכל תחום מחקר המנצל תכונה מובנית זו של התודעה, יכול לצאת נשכר מכך". אבל בכך למעשה לא אמרת כלום, ברור שהבנת הפרט או הפרטים את העולם וחקירתו, יכולים להתפתח, איש אינו כופר בכך, תפיסת העולם יכולה להשתנות, להעמיק, להתרחב להתעדן ולהתחדד, ואכן כולנו נצא נישכרים מכך, אבל לא על זה מתווכחים איתך. אתה אומר: "אני חוזר וטוען, שאין שום סיבה שבעולם שהמחקר המתמטי יוגבל רק ואך ורק לשיטה דדוקטיבית טהורה המבוססת רק ואך ורק על לוגיקת סתירה בין הפכים, כאשר לוגיקה זו היא בפירוש הגבלה של התודעה לעיסוק בחשיבה סידרתית (אנליטית) בלבד , תוך התעלמות מוחלטת מתהליכי חשיבה מקבילית (אינטואיטיבית)." אתה צודק , אבל זה לא המצב בפועל, בפועל האינטואיציה משמשת במחקר ומובילה אותו לא פחות מהמחשבה הסדורה, אלא שנחוץ אחוז אחד של אשראה שהוא חיוני, אבל גם תשעים ותשע אחוזים של עבודה קשה ומהם אתה בוחר להתעלם. אתה מתמרמר על : "ההתנהלות הלא-תבונית של תודעה, אשר לא טורחת לבחון את היתכנות קיומם של הגדרותיה וחושבת שכל היוצא מפיה הינו תנאי מספיק לקיומו" כאילו לתודעה יש פה, ולא היא, אלא שלאדם בעל הכרה והבנה יש פה ומוח ולפעמים התובנות שהוא מגיע אליהם ודרך תפיסתו והבנתו את המציאות , שונים משלך, ואת זה אתה לא מוכן לקבל. אתה מגדיר לעצמך מציאות, (ובזה אין כל רע, ההפך, כולנו עושים זאת, אם לא היתה לך מודעות והבנה לעולם אז הייתה לך בעיה), אבל את המציאות הזאת אתה מגדיר בעזרת "הגדרת קיום כללית זו יכולה לשמש כנקודת מוצא לפיתוח אמצעי חקירה של התודעה ולעזור להבין את הבסיס הקיומי הלא-אישי שלה, ואת האופן שבו היא מתבטאת במערכות מורכבות בעלות יכולת של היזון-חוזר פתוח קרי, שחורג מתנאי האיתחול שלו". וחזרנו להתחלה, הבנה של מערכות מורכבות שיכולות להתפתח מעבר למה שהיו בתחילה, כאילו מישהו אי פעם טען שהן לא יכולות להתפתח. |
|
||||
|
||||
"כמו כן ציינת ש"התודעה מתקיימת במציאות שבה אי-מובחנות הינה תכונה קיימת אשר חקירתה המדוייקת מתאפשרת רק ע"י מודלים המשמרים אי-מובחנות" שוב התודעה אינה תכונה שקיימת אצל פרט או פרטים כמאפיין קוגניטיבי המאפשר הכרה בגירויים חיצוניים ופנימיים אלא ישות נפרדת העומדת בפני עצמה במנותק מהמוח" אני מדבר על גישור המודע לעצמו שבין הלא-לוקלי והלא אישי (רצף) ללוקלי והאישי (אוסף). גישור זה מתבטא הן ברמה הפיזית, כמערכת ביולוגית והן הרמה המופשטת כאוסף הפעולות המנטליות האישיות. המקור המשותף הן למרחב הפיזי והן למרחב המשותף הוא הלא-לוקלי והלא-אישי, ותודעתנו מגשרת בין הלא-לוקלי ועד לאחרון החלקיקים שבקצות שערות ראשה וציפורניה, המשתייכים למערכת המאפשרת קליטת המציאות שמעבר לגוף הביולוגי. בקיצור, אני מדבר על מציאות אורגנית *אחת ויחידה* המתקיימת על כל מגוון ועומק תופעותיה כגישור ברמות שונות של מודעות (הפנייה עצמית) בין הלוקלי ללא לוקלי. אתה, אייל אלמוני מנסה לפרוט מציאות זו לפרטים תוך התעלמות מהפן המאגד שלה, בעוד שאני מדבר על מציאות שהינה תוצר הסינתיזה שבין הלא-לוקלי ללוקלי. אנא שכנע אותי מדוע יש להתעלם לחלוטין מהפן המאגד והלא-אישי של המציאות, ולדבוק בגרסה, הרואה במציאות אוסף בלבד? |
|
||||
|
||||
אתה מדבר על הבנת המציאות. וחקירת העולם עד לפרטי פרטיו, אבל אתה מנסה לנתק את מי שמבין את המציאות, את החוקר החוקר אותה, ותופס אותה דרך הכרתו (התודעה שלו), וטוען שהתודעה אינה קשורה אליו, "תודעתנו מגשרת בין הלא-לוקלי ועד לאחרון החלקיקים שבקצות שערות ראשה וציפורניה, המשתייכים למערכת המאפשרת קליטת המציאות שמעבר לגוף הביולוגי". הוא משפט מופלא, הוא מניח תודעה כישות, ישות שיש לה שערות וראש וציפורניים, שהיא מנותקת מבני האדם התופסים וחוקרים את עולמם. אבל עד כמה שידיעתי משגת יישות כזו לא קיימת, אולי אתה פגשת אותה ודיברת איתה, אם כן, אנא גלה לי היכן מקום מושבה? |
|
||||
|
||||
''אבל אתה מנסה לנתק את מי שמבין את המציאות, את החוקר החוקר אותה, ותופס אותה דרך הכרתו (התודעה שלו), וטוען שהתודעה אינה קשורה אליו,'' חוששני שאתה הוא זה המנתק את התודעה ממגוון מצביי קיומה. ''הוא משפט מופלא, הוא מניח תודעה כישות, ישות שיש לה שערות וראש וציפורניים, שהיא מנותקת מבני האדם התופסים וחוקרים את עולמם.'' שים לב איך שאתה מנתק את התודעה במו פיך מגילויה הפיזיים בגופו של אדם. |
|
||||
|
||||
אתה מדבר על מציאות אורגנית *אחת ויחידה* המתקיימת על כל מגוון ועומק תופעותיה . לא מוכרת לי מציאות אורגנית אחת ויחידה, ולא נראה לי סביר שיש כזו, כי כל פרט תופס את המציאות בצורה אחרת, (יש אינספור נקודות מבט וחוויות ואף אחת מהן אינה נפרדת מהחווה שדרך נקודת מבטו הוא קולט את העולם). "אתה, אייל אלמוני מנסה לפרוט מציאות זו לפרטים תוך התעלמות מהפן המאגד שלה" הפן המאגד שלה הם התכנים המשותפים , האונברסליים של המחשבה , כפי שתוארו למשל ע"י קלוד לוי שטראוס ואחרים. אנא שכנע אותי מדוע יש להתעלם לחלוטין מהפן המאגד והלא-אישי של המציאות, מעולם לא אמרתי שצריך להיתעלם מהפן המשותף להכרה, אכן חשוב לחקור את הפן האוניברסלי של הכרת המציאות, זהו תחום מרתק ואפשר להפיק ממנו תובנות על האדם, מהו, ועד כמה למרות השוני ביננו יש כל כך הרבה דברים שבהם אנו דומים. לא אמרתי שיש "לדבוק בגרסה, הרואה במציאות אוסף בלבד" ובלבד שמבינים שהמציאות היא משהו שניתפס על ידינו וההבנה שלנו את המציאות נעשית ע"י התהליכים הקוגניטיביים שלנו. |
|
||||
|
||||
''(יש אינספור נקודות מבט וחוויות ואף אחת מהן אינה נפרדת מהחווה שדרך נקודת מבטו הוא קולט את העולם).'' אינספור נקודות מבט הם הצד האישי הפרטי של קיום התודעה בפרטים נפרדים, אך כל פרט כזה נובע ממצב לא אישי אשר איננו ניתן לתיאור במונחים של מגוון או ריבוי, וצד זה נגיש למודעותה של התודעה, בדיוק כמו נקודת ההשקפה היחודית שלה על העולם. יותר מכך, נקודת ההשקפה הייחודית היא תוצר הסינתיזה שבין הפן הלוקלי לפן הלא-לוקלי של התודעה. |
|
||||
|
||||
איך חוויה אישית או זווית ראיה נובעים ממצב לא אישי? מה פירוש "צד נגיש למודעותה של התודעה" וכי לתודעה יש מודעות? משל היתה "אני" איזה שהוא אשר מסוגל להבחין בין העולם לעצמו? מה זאת אומרת לתודעה יש השקפה ייחודית על העולם? הרי לא תתכן תודעה ללא מוח ואישיות של מישהו שיש לו אותה, היא אינה יכולה להתקיים במנותק. הפן הלוקלי הם החוויות האישיות, הפן הלא לוקלי לכל היותר יכול לנבוע מהתרבות שהפרט נולד אליה, התרבות שמנחילה לו תפיסות עולם מסוימות. |
|
||||
|
||||
"הפן הלוקלי הם החוויות האישיות, הפן הלא לוקלי לכל היותר יכול לנבוע מהתרבות שהפרט נולד אליה, התרבות שמנחילה לו תפיסות עולם מסוימות." אנסח זאת כך: כאשר אני מדבר על אוסף מחשבות, אינני מדבר על תוכנן אלא על צורת קיומן כאוסף. אוסף זה מתקיים במספר רמות עירור, כאשר רמת העירור הגבוהה ביותר הינה הרמה המובחנת ביותר. ככל שהקשב של התודעה פונה לעבר רמות-עירור שקטות יותר, הופכות המחשבות לפחות ופחות מובחנות בבירור זו מזו עד שהקשב פונה אל המצב השקט ביותר של התודעה, הנחווה כעירנות רציפה ופשוטה אחת אשר לא מתקיים בה שום אוסף של אלמנטים מובחנים, או במילים אחרות, הריבוי של התודעה נגוז לתוך מצב של מודעות עצמית ישירה של התודעה לעצמה ללא שום גורם מתווך כמו מחשבה. במצב זה מתנסה התודעה במצב הקיום הפשוט ביותר שלה, ומצב זה הוא המקור לכל פעילות מנטלית של התודעה. דומה הדבר לגל על פני ים אינסופי, אשר יש ביכולתו להתנסות ברצף הים כולו, מבלי לאבד את קיומו כגל. התודעה משתרעת בין מצב הגל למצב רצף הים, כאשר מצב הגל הינו הפן הלוקלי שלה ורצף הים הינו המצב הלא-לוקלי שלה. כל אחד מאיתנו הוא גם גל בים וגם רצף הים כולו, ופיתוח שיטות גישור להעמקת הקשר בין מצב הגל למצב הרצף, הינו מטרתה של המתמטיקה-המונדית. |
|
||||
|
||||
"אך כל פרט כזה נובע ממצב לא אישי אשר איננו ניתן לתיאור במונחים של מגוון או ריבוי" האם אתה מתכוון כל פרט במובן כל נקודת מבט, רגש, מחשבה, חוויה תחושה וכו'? או כל פרט במובן שכל בן אנוש נובע ממצב לא אישי ? כך או כך אי אפשר להבין מהו "הלא אישי" הזה |
|
||||
|
||||
עיין נא בתגובה 343882 |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |