 |
גדי,
הרי אתה ממשיך לעסוק בהבנת רעיונותי ע"י שימוש בכילים הלא נכונים.
בו ונתבונן בפרודית ה-GM של אביב על מושג הזהות והשונות.
היות והמושג המכונן היחיד העומד בבסיסו של אלמנט מתמטי עפ"י ZF הינו מושג האוסף בעל האיברים המובחנים היטב, הריי ש-0 או 1+1 הינו ייצוג של אותו אלמנט, כאשר התכונה הקובעת הינה מערכת החישוב (אריתמטיקת-שעון של בסיס 2 במקרה זה) אך המובחנות בין האיברים הינה הנחת-מוצא משותפת לכל מערכות החישוב במתמטיקה העכשווית.
המתמטיקה-המונדית אינה מוגבלת להנחת-מוצא זו כי היא מפרשת את מצב המובחנות המלא של איברי-אוסף כמקרה פרטי של סימטריה שבורה, שבה לכל איבר בקבוצה צמוד אינדקס המאפשר את זיהויו תחת פרמוטציה, כאשר פרמוטציה אינה יכולה להתקיים ללא מובחנות מלאה של כל אחד מאיברי האוסף.
המתמטיקה-המונדית מרחיבה את נ"ל לחקר מצבי המובחנות עצמם, טרם השימוש בהם במערכות חישוב למניהן, ומחקר זה חושף את אופיה הקוואנטי של תבנית-המידע המשמשת כאלמנט-יסוד במערכת חישוב כלשהי.
האופי הקוואנטי הינו מצב הסופרפוזיציה (על-מיקום) שבין איברי אוסף, אשר אינה מאפשרת פרמוטציה מובחנת בין איברי האוסף, כי לאף אחד מאיברי האוסף אין תכונה-ייחודית (אינדקס קבוע) המייחד אותו משאר איברי האוסף, לדוגמא:
1=מקור , 2=העתק ואנו עוסקים באוסף {X,X}.
במצב סופרפוזיציה (על-מיקום) כל אחד מה-Xים הוא סימולטנית גם המקור וגם ההעתק, כאשר תובנה זו מיוצגת כ-{X12,X12}.
בחירה שרירותית שלנו גורמת לקריסה למצב המובחן {X1,X2} ובכך אנו קובעים מיהו המקור ומיהו ההעתק, ואז ורק אז ניתן לבצע פרמוטציה על {X1,X2} לפי חוקי ZF, אשר מחייבים הבחנה מלאה בין איברים כתנאי לאוטןמורפיזמים.
חקר מצבי המובחנות של תבניות-מידע, מבוסס על הגישור שבין הצד הרציף לבין הצד הבדיד של תבנית-מידע.
הצד הרציף הוא התכונה המאגדת המאפשרת לצבור בדידים לתבנית מידע אחת, והצד הבדיד הינו התוכן הנצבר.
במילים אחרות, תבנית-מידע לא ריקה הינה *לא פחות* מגישור בין תכונה מאגדת לתוכן נצבר, כאשר התכונה המאגדת הינה מרחב-קשירות רציף שאין בו תת-אלמנטים במצבו העצמי, והתוכן הנצבר הינו בדידים המתקיימים במרחב לא-קשיר, ואינם ניתנים לצבירה ללא הגישור למרחב-הקשיר.
ייצוג התוכן הצבור במרחב קשיר, הינו שימוש בסימן בודד המשוייך לאלמנט רציף, כאשר הייצוג המינימלי האפשרי של אלמנט סופי במרחב קשיר הוא קטע סגור או פתוח, כאשר קטע מאופיין באי-לוקליות שלו, כאשר אי-לוקליות הינה קיום סימולטני של אלמנט ביותר ממצב אחד.
ייצוג התוכן הצבור במרחב לא-קשיר, הינו אוסף בדידים אשר אינם חייבים להיות מובחנים זה מזה (הם מקיימים סופרפוזיציה ביניהם).
היות ומרחב-קשיר ומרחב לא-קשיר הם עצמאיים הדדית (אינם נגזרים זה מזה בדיוק כמו שתיי אקסיומות) הריי שהאלמנטים המייצגים שלהם משמרים את תכונת העצמאיות-ההדדית ולכן, לדוגמא עם אנו בוחנים מערכת חישוב של אריתמטיקת-שעון של בסיס 2 , הריי שבמשוואה 0=1+1 , 0 הוא מייצג הצד הקשיר ו- 1+1 הוא מייצג הצד הלא-קשיר כאשר + מייצג אופן הגישור שבין המרחב-הקשיר למרחב הלא-קשיר במקרה זה, ולכן 1+1 אינו זהה ל-0 בדיוק כמו שמרחב-קשיר אינו זהה למרחב לא-קשיר.
1,1 זהה ל-1,1 כי יש כאן הפניה של מייצג מרחב לא-קשיר לעצמו, ו-0 זהה ל-0 כי יש כאן הפנייה של מייצג מרחב-קשיר לעצמו.
הגישור אינו מבטל את ההפרדה הקטגורית הקיימת בין האלמנטים של מרחב-קשיר לבין האלמנטים של מרחב לא-קשיר, ולכן מתקיים ביניהם שיווין (שהיא זהות חלקית) בהתאם לכללי מערכת חישוב כלשהי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש