בתשובה ליהונתן בר, 22/10/05 17:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כך הבנתי את הטיעון שלך בדיוק. אתה מציג גישה כאילו קיים איזשהוא ביקוש אפריורי לסרטים, וכתגובה אליו נוצרים סרטים חדשים. ואתה מודד את אותו ביקוש, לפי מכירות הכרטיסים. הבעיות בגישה זו, הן כפי שציינתי אותם בתגובתיי הקודמות, חבל לחזור. לא אמרתי שה''גלובליזציה אשמה''. גם לא טענתי שיש מבחר אפסי של סרטים אירופאים ואפריקאיים. אתה מוזמן להתייחס לטענותיי, אם בא לך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם לא הגלובליזציה היא היא שמאפשרת למי שאוהב קולנוע אפריקאי למצוא את מבוקשו? אלמלא הגלובליזציה סרטים כאלה (וגם הודים, סינים ואפילו ישראלים) לא היו יוצאים בכלל מגבולות ארצותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לכל מה שמיוצא אתה קורא גלובליזציה -אז כן. בשנות ה-50 היו כאן בישראל סרטים הודיים. בתקופה הקדומה, היו מיצאים מתימן את המור והלבונה לכל המזרח, אולי גם אז היתה גלובליזציה. נדמה לי שגלובליזציה היא משהו אחר לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הענין. בזמנים קדומים (למען האמת, עד לא לפני הרבה זמן), היו מייצאים את המור והלבונה מתימן (ותבלינים מהמזרח, וקפה מברזיל, ומשי מסין וכו') כי למדינות הללו היה מונופול על המוצרים הללו. המדובר היה על מוצרי מותרות אקזוטים ואקסלוסיבים, לא מוצרי צריכה, וודאי שלא מוצרי תרבות. הגלובליזציה מאפשרת לייצר כל דבר בכל מקום (חוץ ממחצבים טבעיים), כולל סרטים. אם נקביל זאת לטכנולוגיה של אז, מה היה הסיכוי של אירופאי שאינו בן אצולה לקרוא ספר איזוטרי שנכתב ע"י מישהו מאפריקה או אסיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני בעד הגלובליזציה, אם רוצים לנהל את הדיון ברמה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהבנת, וגם אם כן, עכשיו אני לא מבין את הטיעון שלך. אותה איילת אלמונית אמרה שאין לה היצע ("איזה מבחר יש מאלה? אפסי למדי") לסרטים שהיא אוהבת ("אירופאים ואפריקאים"), בגלל אותו גלובליזציה משוקצת, ולמרות שאנחנו חיים במדינה דמוקרטית(או "חצי דמוקרטית"), נפגע חופש הבחירה שלה. מה שאני אמרתי הוא שאין ממש מקום להאשים את הגלובליזציה בכך. אפשר באותה מידה להאשים את האיכות הקלוקלת של הסרטים האפריקאים. אני מודד את אותו ביקוש לפי 'כמה אנשים יהיו מוכנים לשלם בשביל לראות את הסרט', כן. מכאן הלכתי לאיבוד אחר הטיעון שלך: אני צודק (זו לו אשמת הגלובליזציה שאין סרטים אפריקאים)? אני טועה (הגלובליזציה אשמה)? או כמו שקורה בדרך כלל באייל, האם אופציה שלישית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה נחמד כלפי, השקעתי בך את התגובה הבאה: ראשית כל, אפשר לוותר על המונח "גלובליזציה". אני לא בטוח שכל מי שמשתמש בו מתכוון לאותו הדבר, ואני מושך בחזרה את המשפט הראשון של תגובה 339810. בהמשך התגובה אני אנסה להשתמש במונחים יותר קונרטיים. 1. ברור שפתיחות תרבותית וסחר בינלאומי, הם התנאי המקדים לקיומם של סרטים זרים בישראל, אמריקאיים או לא. בוודאי שהפתיחות התרבותית והסחר החופשי *אינם אשמים* בהעדר היצע. 2. אורתוגונלית לשאלת הסחר החופשי, קיימת השאלה של אפשרויות הבחירה הזמינות ללקוח. אני בכוונה לא משתמש במונח "חופש בחירה", מכיוון שחופש בחירה תלוי אך ורק ביכולת של הלקוח לבחור באופן חופשי לגמרי מבין כל ההיצע האפשרי (וכאן באמת סחר חופשי הוא קריטי). 3. לטענתי, שוק עם מגוון אפשרויות בחירה, הוא שוק שבו יש מבחר *רבגוני* של מוצרים בעלי *איכות דומה*. 4. לטענתי, ללקוח קולנוע אין מגוון אפשרויות בחירה: אומנם יש הרבה סרטים לבחור מהם, אולם הם רובם ככולם בשפה האנגלית ובז'אנרים ההוליוודיים הקלאסיים. לכן קשה לדבר על רבגוניות. זאת ועוד, סרטים שהם לא בשפה האנגלית אינם מוצרים באיכות דומה, ולו מן הטעם הפשוט שכמות הכסף המושקעת בהם נמוכה בשניים-שלושה סדרי גודל. 5. בשוק הסרטים יש מונופולין של מספר אולפנים הוליוודיים גדולים, שיחדיו שולטים על רוב ההכנסות ממכירות כרטיסים לקולנוע (אני מקווה שזו עובדה שאין עליה חולק). 6. הטענה שלי היא שיש תהליך היזון חיובי, שגורם לחיזוק אותו מונופולין: המונופולין יכול להשקיע יותר כסף במוצר ובשיווק שלו, יכול להציע דילים טובים יותר לרשתות הקולנוע, וכתוצאה מכך הוא מרוויח יותר, מה שמגדיל את הדומננטיות שלו בשוק וחוזר חלילה. תהליכים דומים קיימים בהרבה שוקים אחרים שבהם קונסלידציה/הקמת רשתות/brand-names יוצרת 2-3 ספקים ששולטים בשוק כמעט לחלוטין. למען ספק, אני לא רואה שום דבר רע אינהרנטי בכך. זה בסדר גמור שכל ספק ישאף להשתלט על 100% מהשוק. אלא מה, התהליך הנ"ל בתחום הקולנוע פוגע באפשרויות הבחירה ללקוח, בשתי צורות. 6 א. רשתות בתי הקולנוע הגדולות יעדיפו להציג *אך ורק* סרטים רווחיים יותר - קרי best-sellers הוליוודיים. הסרטים הלא-הוליוודיים נדחקים לבתי הקולנוע היחודיים (סינמטקים למינהם), מה שמפחית עוד יותר את החשיפה שלהם ואת הרווחיות שלהם, ותורם לתהליך ההיזון החיובי. שוב, קיים דימיון לפופוליזציה בשידורי הטלוויזיה והרדיו. ב. בכלל לא מופקים סרטים בהשקעה כספית המתקרבת לזו ההוליוודיים - לסרטים ישראליים (למשל) אין את התקציב המתאים, אין את התדמית המתאימה אצל הצרכנים. אולי הביקוש הנמוך לסרטים אפריקאיים נובע מהאיכות הקלוקלת שלהם, אבל גם הגרירה ההפוכה נכונה. זה לא אומר שהסרטים האפריקאיים הם אינהרנטית באיכות קלוקלת. 7. אתה טוען שאתה מודד את הביקוש לפי 'כמה אנשים יהיו מוכנים לשלם בשביל לראות את הסרט'. אבל שים לב, מה שאתה מודד זה את מכירות הכרטיסים בפועל - וזהו הבדל משמעותי מאוד. מדידה כזו היא בסה"כ משחק עם מושגים, וזה לא מפתיע בכלל שהצריכה משקפת אחד לאחד את הביקוש. באותה מידה ניתן לטעון שאין כמעט ביקוש לחבילות Office שאינן microsoft, או שבחודש האחרון מאזיני הרדיו הישראלי ביקשו לשמוע את "You're Beautiful" ואת שירי מיימון בערך 50% מזמנם. אם נחזור לעולם הקולנוע, קיים ביקוש לסרטים ישראליים באותם סדרי גודל של השקעה כספית וכוכבים כמו בהוליווד - אולם למרבה הצער הם אינם קיימים. בנוסף, הרגלי הצריכה של סרטים הוא כזה שהרבה צרכנים בוחרים מבין ההיצע הזמין להם באותו רגע, ולא פועלים בשיטה של השוואת מחירים, איכויות, וכו'. זה נראה לי ברור שהכנסת סרט כלשהוא ל-playlist של הסינמה סיטי (או שיר ל-Playlist של גלגל"צ) יגדיל מאוד את כמות הצופים שלו. לפיכך זה לא סביר לטעון שאם סרט לא ב-playlist, הוא אינו מספיק איכותי/מבוקש. 8. לסיכום, אני טוען שבשוק הקולנוע קיים מונופולין, ואני לא רואה פסול בכך שמדינות פועלות כנגד אותו מונופולין על-מנת להגדיל את אפשרויות הבחירה ללקוח. אין בכך שום קשר ל"גלובליזציה", כל הנ"ל היה תקף גם אם אחד האולפנים ההוליוודיים היה עובר על כל תכולתו לקמבודיה (נדמה לי שאחד מהם התכוון לעבור לניו-יורק, שזה בערך אותו דבר מבחינתם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום זה לא רק עניין של כסף המושקע בסרט. האנשים תוכנתו באופן כל כך בסיסי, שחלק מהם -אינני יודע איזה- כבר אינם מסוגלים לראות סרט שאינו דובר אנגלית. שמעתי יותר מאדם אחד אומר לי שסרט שלא שומעים בו את השפה האנגלית, קשה לצפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון, ואפילו אגדיל ואומר: כל סרט שבו אינך מכיר את השפה קשה לצפייה. האם האנשים ששמעת אמרו את זה גם על סרטים בעברית, למשל? כי אז זה נשמע לי מאוד מוזר, ואולי כדאי שייבדקו אצל רופא, שיעשה להם ריסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא שמעתי אנשים שאמרו כך על סרטים בעברית, אבל זה אינו נראה לי לקוח מהדמיון שיש אנשים כאלה. כשהייתי צעיר יותר היו פופולריים גם שירים בצרפתית ובאיטלקית. הכל נעלם ואינני בטוח שהסיבה היא שאין יותר שירים יפים מאיטליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שקרוב לודאי שבאיטליה יש שירים יפים, אבל אני בספק אם חוסר הפופולריות של איטליה קשור לשפה, אלא ככל הנראה לסגנון המוזיקה. יש להקה מקסיקנית שאני מאוד אוהב (Cast, למי שמשום מה מתעניין), והם לרוב שרים (גרוע) באנגלית, אבל באלבומים המאוחרים שלהם הם עברו לספרדית, ומצאתי שלא כל כך קשה להסתגל, בעיקר כי אצלם אני לא כל כך מתעניין במילים (המוזיקה, אגב, נשמעת כמו משהו שאין בעיה למצוא באנגליה). במקרים של להקות שהליריקה שלהן מרכזית יותר הבדלי השפה הופכים לבעיה - אבל אז הבעיה היא שלא מבינים על מה הוא שר, לא שהצליל של השפה הזרה צורם כי זו לא אנגלית. לדעתי חוסר הפופולריות נובע בעיקר מכך שאנשים מחפשים פחות ופחות את מה שהם רוצים לשמוע, ויותר ויותר סומכים על אחרים (רדיו) שיחליטו בשבילם, אבל זו סתם השערה לא מבוססת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה העיה עם כתוביות? אני, למשל, קוראת אותן גם בסרטים בעברית בדרך כלל. הרבה יותר קל מהניסיון לעקוד בשמיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתוביות זה אחלה, והכי אחלה זו גם שפה שאתה מכיר וגם כתוביות. בלי להבין את השפה גם קשה להבין משחקי מילים או ביטויים כשהשפה היא זרה ולכן הכתוביות הן תרגום. בלי להבין את השפה גם קשה לראות איך מתקשר סגנון הדיבור למשפט (האם ההטעמה ב"אתה חייב להרוג אותו!" היא על "אתה", "חייב", "להרוג" או "אותו"?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיין מסתדרים. אני בסרט בשפה שאינה אנגלית או עברית מפסיקה לשים לב לשפה אחרי חמש הדקות הראשונות של הסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שלא מסתדרים. אני לא חושב שזה קושי שגורם לאנשים לא לראות את הסרטים הללו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. כלומר, אתה פשוט מתעמק יותר בשפה ממני. נכלמתי. אני אוהבת את הצלילים הזרים, בשבילי הם כמו מוסיקה מעניינת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חזרתי היום מ"וולאס וגרומיט". ליבי ליבי למי שלא יודע אנגלית ורואה את הסרט, למרות העבודה הטובה (בגבולות האפשרי) של המתרגמ/ת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה ושל מי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרט קולנוע נחמד מאוד: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען ההגינות, יש לומר שבארץ, אנגלית היא שפה נשלטת (לפחות ברמת שמיעה בסיסית) ע''י רוב האוכולוסיה, ולכן זה באמת קל יותר לצפות בסרט באנגלית, יען כי מקבלים אינפורמציה מהשמיעה (ולא רק מהכתוביות). זה כמובן לא תקף בארצות שבהן הסרטים האמריקאיים מדובבים. אבל בעיקרון, כמובן שזה לא רק עניין של כסף - פשוט ניסיתי לכתוב בצורה ממוקדת. לדעתי, יותר נכון לומר שהעדיפות של סרטים הוליוודיים נובעת מתדמית (מהסוג שאתה דיברת עליה), אטרקציות (כוכבים, פעלולים), זמינות (באיזה בתי קולנוע הם מוצגים) וכדומה - אלא שבמובן מסויים זה נוח יותר לדבר במונחים של קרטל, רף כניסה וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק אבל האין כל מה שפירטת עניין מסחרי טהור? תדמית, אטרקציות, זמינות -אלו דברים שיוצרים באופן מאד מקצועי בעזרת כסף. בונים כוכבים, בונים תדמית, משתלטים על שטחי הקרנה. כך מתנהל המשק הקאפיטליסטי. קרטל ורף כניסה הם אמצעים לצבירת עוצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מתנהל משק לא קפיטליסטי בעניינים אלו? לא עוסק בתדמית, אטרקציות וזמינות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאמרתי. גם יצירת קרטל, מחירי הצף וכד' הם מושגים מפעילות מסחרית. פעילות מסחרית גם במשק שלא היה קאפיטליסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. חוץ מזה שרף כניסה זה בכלל לא אמצעי, זה פשוט תכונה של השוק - כמה כסף צריך להשקיע מתחרה חדש כדי להכנס לשוק (שזה אומר הקמת תשתית, הסכמים עם קימונעים, צבירת מוניטין ותדמית, המתנה עד להגעה לרווחיות וכד'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה, שתיאורטית לפחות, בשם ההגנה על תרבות מקומית, ישראל יכולה להגביל (אם ישירות או ע"י הטלת "מכסי מגן" שיהפכו כל סרט שאינו "סרט אולפנים" לבלתי רווחי בעליל) הקרנת סרטים מאפריקה, ואז מה יעשו חובבי הסרטים הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מטרה טובה, תאורטית, עלולה להביא לשימוש באמצעים רעים. זו לא סיבה שלא להשתמש באמצעים למען מטרות טובות. הכל זה עניין של איזונים (שבדמוקרטיה קיימים למכביר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, יכולתי להגיד לך "טוב, אם לא הגלובליזציה אשמה, אז אתה מסכים איתי ואפשר לסיים את הדיון הזה עכשיו". אבל לא נעים לי, התגובה שלך יותר מידי ארוכה בשביל תשובה לקונית. נניח לרגע שסרט לא יכול להיות "פופולארי" ו"איכותי" בו בזמן. אם הוא נופל לשתי ההגדרות, אתייחס אליו כ"פופולארי". הדיון שלנו כבר עובר לתעשיית הקולנוע. צריך לזכור כי כמו בהרבה מקרים, גם כאן פופלאריות והכנסות הם לא מדדים לאיכות. מכיוון שכך, קיימים שני סוגים של הפצות - 'פופולארי' (ולכן רווחי) ו'שוליים' (ולכן רווחי-פחות-אבל-עדיין-רווחי). כל אחד בבית קולנוע יעודי. הבעייה היא שאין הרבה מה לעשות. מבחינת האולפן, אם ניתן לסרט "איכות" יותר תקצוב, המשקיע יצטרך לדעת שהוא הולך לקבל את התקציב בחזרה, והסרט יצטרך להיות פופולארי. מבחינת המפיץ, הוא לא יציג סרט "איכות" - הוא יעדיף להציג את 'ספיידרמן 2' במקומו. ואתה יודע מה - גם אם יכולת לעשות קסם, וכל הסרטים האיכותיים מהסינמטק היו מגיעים להצגות בסינמה-סיטי במקום סרטים פופולאריים וטפשיים, אולי היית מעלה את הרווחים של כל סרט, אבל לא לרמה של אותם סרטים "פופולאריים" (גם זה לא בטוח - הוצאות התפעול של סינמה-סיטי יותר גבוהות משל הסינמטק): ולמה? כי בשורה התחתונה, הסרטים ה"פופולאריים" הם אלו הפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר. וסרטי ה"איכות" לא מצליחים, לא כי לא נחשפים אליהם, אלא כי רוב הציבור מעדיף סרטים "טפשיים". נכון, מדי פעם מבליח סרט שהוא גם איכותי וגם אהוב ע"י כולם, אבל אין מה לעשות - הציבור מטומטם, וזה מה שהוא אוהב. לגבי 7: כשכתבתי "ביקוש" התכוונתי לביקוש בעולם המושגים של אותה איילה אלמונית שמבקשת לראות סרטים אפריקאים, כלומר, מוכנה לשלם עליהם. מוכנות לשלם על סרט היא מדד חשוב מאוד, במיוחד כשהשאלה היא "כמה הסרט מכניס" כמדד פופולאריות של המפיצים והאולפנים. לסיכום - אני בעיקר טוען שמה שיש בסינמה סיטי זה מה שאנשים רוצים, ואם בנס ישתנו סדרי עולם, וסינמה סיטי יתחילו להכניס ל playlist שלהם סרטים על פי מדד איכותי בלבד, אנחנו נראה ירידה בהכנסות הממוצעות שלהם. אבל זה תמיד היה - גם רם אורן יותר אהוב מבאלזאק או ניטשה. וזה לא בגלל תקציב או היקף ההפצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלוקה שלך ל"פופלארי" ו"איכותי" (או פופלארי ושוליים) היא קצת פשטנית, ודי סוטה מהנושא. כשאני דיברתי על "איכות" לא דיברתי על איכות במובן הקולנועי, אלא איכות מבחינת כמות השקעה כספית, כמות הכוכבים, וכך הלאה. בהוליווד מייצרים סרטים בעלות של עשרות מיליוני דולרים ועם כוכבי ענק, תוך השענות על עשרות שנים של מיתוג ויצירת תדמית. זה מה שהופך את הסרטים הללו לפופלאריים. אני לא חושב שהם טיפשיים או פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר (לפחות לא כולם). מצד שני, קיימים סרטים לא הוליוודיים, נניח אירניים, שבאים משקיעים מאות אלפי דולרים במקרה הטוב, ושלהם אין כוכבי ענק, תדמית או מיתוג. זה בטח לא הופך אותם ל"סרטי איכות" במובן הקולנועי. וזה גם לא אומר שאינהרנטית, אין יכולת לייצר סרטים דוברי פרסית פופלאריים, קרי כאלו בעלות המתאימה, עם הכוכבים המתאימים, בתפוצה המתאימה וכו'. הסיבה היחידה שסרטים כאלו לא מיוצרים הוא רף כניסה גבוה מדי לשוק. אין לי שום בעיה עם זה שהסינמה סיטי מציגים סרטים שאתה מכנה פופלאריים. אני פשוט רוצה להגיע למצב שבו המבחר של סרטים *פופלאריים* שנמצא בסינמה סיטי מגיע לא רק מהאולפנים ההוליוודיים אלא גם מאולפנים אחרים ומארצות אחרות ו(כתוצאה מכך) הוא רבגוני יותר. "אני בעיקר טוען שמה שיש בסינמה סיטי זה מה שאנשים רוצים" - שוב פעם, הטענה הזו היא מעגלית, ולא נכונה. מה שיש בסינמה סיטי זה מה שבסינמה סיטי חושבים שניתן להרוויח עליו הכי הרבה כסף מבין ההיצע הקיים. זה אומר מעט מאוד לגבי ההעדפות של אנשים לסרטים שלא זכו להופיע בסינמה סיטי, קל וחומר לגבי סרטים שלא קיימים בכלל (סרטים אירניים עם ההשקעה, המיתוג, והתדמית המתאימה), או סרטים שהם לא מודעים אליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע. בדרך כלל סרטים שמשקיעים בהם הרבה הם סרטים עם כמות כוכבים גדולה, והם נוטים להיות סרטי ה Mainstream (וכפועל יוצא - פופולאריים). דווקא אני רואה באיכות של קולנוע, כמו באיכות של טלויזיה או ספרים, מדד ל"רמה אינטלקטואלית". סרט איכותי הוא סרט עם משחק טוב, עלילה מהודקת וסוחפת, ואולי אפילו עם סאבטקסט, אמרה פוליטית-אומנותית, או תיאור מציאות / תקופה. בלי קשר לכמות התקציב, או פרסום השחקנים. אני חושב שאי אפשר יהיה ליצור סרט פרסי "בעלות המתאימה, עם הכוכבים המתאימים, בתפוצה המתאימה וכו"' משלוש סיבות עיקריות: * אין הרבה נסיון באיראן ליצור סרט Mainstream. יש סרטים שנועדו לקהל ה"אומנותי", זה שצופה בסרטי פסטיבלים. אין ניסיון מקצועי ביצירת סרטי אקשן או קומדיות שיהיו פופולאריים (ולכן ידברו אל כולם). * אין הרבה שחקנים מפורסמים באיראן שמתאימים לסרטים האלו. סרטי "סינמה סיטי" צריכים איזה Hype בשביל לשרוד. סרט אקשן עם שחקנים לא מוכרים נתפס שונה מסרט אקשן של שוורצנגר (נניח). * סרט זר מדבר בשפה זרה (בישראל - שאיננה אנגלית או עברית, בארה"ב - שאיננה אנגלית) - ולכן פוטנציאל השוק שלו נמוך פלאים. לכן (ובנוסף לכך), אין מי שישקיע בבמאי, תסריטאי אפקטים ולוקיישנים לסרט זה. אני אישית מאמין שסרט אקשן איראני, נניח, בתקצוב "הוליוודי", עם שחקנים מוכרים (יחסית) שיופצו בתפוצה רחבה יכולים להגיע לקהל הרחב. כדוגמא לסרט דומה, אפשר לקחת את סרטי אומנויות הלחימה של העת האחרונה - "גיבור", "נמר דרקון", ו"מחול הפגיונות". הם לא הוליוודיים, אפילו לא דוברי אנגלית, ובכל זאת זוכים להצלחה בינונית עד גדולה. עולה לי בראש גם סרט האקשן הצרפתי "אחוות הזאבים", שהוצג תקופה קצרה בסינמה סיטי (ולהערכתי, היה ברמה גבוהה מאוד). בקיצור, אם מפריעה לך החלוקה של סרטים פופולאריים - אז: * לא מייצרים יותר מידי סרטים פופולאריים במקומות שהם לא הוליווד. * אם כבר עושים את זה, לפעמים הם גורפים הצלחה ומוצגים ב- Playlist של סינמה סיטי. ובכלל, מה מפריע לך מאיזה אולפן מגיע הסרט? כאילו, אם הבמאי והתסריטאי ירדנים, אז מה? אם הם לא היו בונים סרט עם Miramax אלא עם... אה... Al-Mirax, אולפן ירדני מפוברק, אבל הסרט היה עם שחקנים מוכרים, בתקציב גבוה ודובר אנגלית - אז מה? אז יכולת לסמן "V" על "סרט ירדני בסינמה סיטי", ו...? איך בדיוק ה"רבגוניות" הייתה גדלה, ולמה זה טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסרטים האיכותיים - זו בדיוק היתה הנקודה שלי: האיכות לא תלויה (בהכרח) במדד הפופלאריות וברמת ההשקעה הכספית בסרט. לכן זו סטייה מן הנושא ולא ברור לי למה העלת את זה 1. לגבי הפיסקה השניה והשלישית: יופי, אז יש הסכמה, זה בדיוק הנקודות שניסיתי להעלות. סרט פרסי בתכונות האמורות אכן יכול לזכות בהצלחה קופתית, וכיום לא ניתן ליצור סרט כזה כי (אם נתמצת מאוד את הטיעון) - רף הכניסה לשוק הוא גבוה מאוד. לגבי הסיפא - קצת פיספסת את הרעיון. סרט ירדני עם שחקנים מוכרים זה לא סרט שמייבא שחקנים הוליוודיים מוכרים ודובר אנגלית. הכוונה היא שבסופו של תהליך ארוך שנים, שחקנים ירדנים מסויימים ימותגו, יצברו פרסום ומוניטין, כך שהסרט יתבסס על שחקנים מוכרים ירדנים, ויהיה דובר ערבית. אותו תהליך ארוך שנים הוא חלק מאותו רף כניסה גבוה. 1 יתכן שזה נבע מכך שכתבתי "מוצרים באיכות דומה", אבל שכתבתי את זה התכוונתי למוצרים עם אותה רמת השקעה כספית ושיווקית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בישראל מוקפת האוייבים סרט ערבי יהיה פחות פופולארי, אבל באופן עקרוני, אני לא ממש מבין מה הבעיה. שחקנים מוכרים ירדנים יכולים לטוס להוליווד ולהתמתג שם. באותן אופן, כל פונקציונר בתהליך הפקת הסרט יכול לעשות כן. בעצם - ההבדל היחידי מסתכם בשפת הדיבור של הסרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, הבעיה היא רף כניסה גבוה. יקח כמה שנים טובות עד ששחקנים ירדניים יסעו להוליווד, יתקבלו לסרטים, יהפכו לכוכבים, יחזרו לירדן, ושאולפן ירדני ישיג השקעה של 50 מיליון דולר וייצר סרט בערבית עם אותם כוכבים. אני חושב שהדיון מיצה את עצמו - הסכמת כבר שרף הכניסה גבוה, והתהיה היחידה שלך שעדיין עומדת היא כיצד אולפן ירדני שמייצר סרטים פופלאריים יוסיף לרבגוניות? ובכן בעיניי זה טריביאלי שכשיש יותר ספקים 1 אז יש יותר רבגוניות. על-אחת כמה וכמה שמדובר על ספקים מתרבויות שונות, שמייצרים מוצר תלויי תרבות כמו סרט. כדוגמא חיובית קח את שוק הספרים. 1 ושוב -מדובר על ספקים שמייצרים מוצרים ברמת השקעה דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"טריביאלי שכשיש יותר ספקים 1 אז יש יותר רבגוניות. על-אחת כמה וכמה שמדובר על ספקים מתרבויות שונות, שמייצרים מוצר תלויי תרבות כמו סרט". בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מה שיש בסינמה סיטי'' זו טענה בעייתית. באותה מידה אפשר לבסס את הטיעונים על ''מה שיש בסינמטק''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה ל''מה שיש ברשתות בתי הקולנוע הגדולות''. לקחתי את סינמה סיטי כדוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איכות מבחינת כמות השקעה כספית, כמות הכוכבים"... אתה רציני? זהו נראית לך הגדרה לאיכות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט המלא הוא: "כשאני דיברתי על "איכות" לא דיברתי על איכות במובן הקולנועי, אלא איכות מבחינת כמות השקעה כספית, כמות הכוכבים, וכך הלאה." אם כוונתי עדיין לא ברורה, את/ה יכול/ה להחליף את המילה איכות במילה "רמה" - הכוונה שלי תשאר זהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הסרטים ה"פופולאריים" הם אלו הפונים למכנה המשותף הנמוך ביותר". למען הדיוק, הסרטים ה"פופולאריים" הם אלו ה*קובעים* את המכנה המשותף הנמוך ביותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |