|
||||
|
||||
האמת היא שחילופי הדברים האלה התחילו לחזור על עצמם עוד לפני כמה סיבובים, ובדרך כלל כשאני מבחין בכך, אני פשוט מפסיק להגיב. הפעם החלטתי (מין נסיון כזה), להמשיך במשחק הזה ולראות מה יקרה אם אתעקש להיות בעל המילה האחרונה, אך נראה לי שבכך נצחתני, והעסק הזה לא הוביל לשום דבר ונמאס עליי. אחזור שוב בפעם המי יודע כמה על הנושא שנשאר עיקרי בויכוח הזה, אתן לך את זכות המילה האחרונה, ולא אשוב ואגיב. זה נכון שאמרת עוד בתחילה שיש הבדלים. אבל זה שיש הבדלים זה דבר טרוויאלי. ברור שיש הבדלים, וכאשר עשיתי את ההשוואה ידעתי, כמובן, כמו כולנו שישנם ההבדלים האלה שאותם הבאת אחר כך. טענתי הייתה שההבדלים האלה לא חשובים לצורך הויכוח שהוא איך מדינה מתייחסת לאזרחיה שתומכים באויב. לא התנשאתי כאשר דברתי בתחילה על כך שטוב שהבאת דוגמאות, ואני מצטער שחשת כך, כי אני עצמי סולד מתכונת ההתנשאות, וחש לא בנוח אם דבריי גורמים למישהו לחוש כך. (גם המשפט ''אני בטוח שתבין'' לא נאמר בהתנשאות, אם כי כשאני קורא אותו שוב הוא באמת נשמע כך, ולכן אולי טעות הייתה להשתמש בו. אבל קרה גם לי כמה פעמים בגלל שלא קראתי בעיון דברים של אחרים, שלא הבנתים, וחשבתי שבגלל חופזה לא הבנת את דבריי.) אני באמת צפיתי להבדלים כאלה שמסבירים מדוע יחסם של הבריטים לתומכי האוייב בתוכם היה צריך להיות שונה מיחסנו לתומכי האויב שבתוכנו. תחילה אמרת ''אי אפשר להשוות'', וזה כאילו לא אמרת דבר (למרות שיש הבדלים בין הסיטואציות וגם אני יכול להוסיף עוד דוגמאות לשוני על אלה שהבאת שגם אותם כמובן ידעתי. אך בעיני הן לא רלוונטיות לנושא שבויכוח.), אחר כך התחלת להביא דוגמאות לשוני וזה באמת קידם את הויכוח, אבל עדיין היה חסר האלמנט של ההקשר לענייננו. וזאת תהיה, כאמור, תגובתי האחרונה בחילופי דברים אלה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |