|
||||
|
||||
"אם הוא עושה שימוש *מדויק* ברעיונות מתורת המשחקים, זה בסדר." אני מסכים, אבל אותי זה מעצבן לא פחות כשמישהו שלא מבין טועה ומטעה, כי אותו קשה יותר להוכיח על טעותו. בכל אופן, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהאדם הנידון לא אומר דברים בלתי-נכונים בעליל. "אני אופתע אם אפשר "להוכיח מתמטית" שמדיניות מסוימת היא שגויה." בוודאי גם לא התיימר לעשות כך, רק הביע דיעה. אני סקרן, מה סיפר המומחה לחקר המוח, ומה ואיך הוא השליך שמאלה? |
|
||||
|
||||
את האחרון מהשניים אני זוכר חלקית. הוא התחיל בהסבר ארוך על הכתם העיוור ברשתית ועל סקוטומה, שנמשך קצת פחות מחצי מאמר. אחר כך הוא דיבר על הכתם העיוור במדיניות החוץ והבטחון, או הרווחה, או משהו. כשכותבים על פוליטיקה או רווחה (או דת או מדע או המון דברים) אז ''כתם עיוור'' הוא מטאפורה שגורה ולא מזיקה, כשמשבצים אותה בחטף - ''לשרון יש כתם עיוור בנושא העוני''. כאן הוא פשוט עיבה את המטאפורה הזו בשפע מידע נוירולוגי. מיותר לציין שזה לא באמת שפך אור נוסף על הנמשל, אבל קורא לא זהיר עלול היה לחשוב שכן. בראשון, החלק הנוירולוגי היה יותר מעניין קצת - דברים קצת פחות נדושים על הזיכרון האנושי וכמה מאפיינים שלו. ההמשך היה דומה. |
|
||||
|
||||
קורא לא זהיר ראוי לכל פח שבו הוא נופל. |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שבדמוקרטיה, הקורא הלא-זהיר שותף לקבלת ההחלטות. מי שנופל בפח, בסופו של דבר, זה גם אני ואתה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |