|
||||
|
||||
1. חרמפפפ. 2. בעצם מה שהוצע ע"י הפלישתים היה הסכם כניעה, כשהקרב עם גוליית אמור רק לספק את עלה התאנה המוסרי-מדיני לשאול. הוא קיוה בכ"ז להופעה קצת יותר מכובדת מול מוחמד עלי הפלישתי אבל לא האמין באמת אי שם מתחבא רוקי בלבואה יהודי. 3. בטח גם על יש לומר חרמפפפ. |
|
||||
|
||||
2. ומה רע עם: "יאללה תכנעו ותהיו עבדים שלנו ולא נכסח לכם את הצורה"? (חוץ מזה שעוד לא המציאו את אללה אז; השגיאות בעברית, אגב, זה כי הוא פלישתי) |
|
||||
|
||||
לא רק את אללה עוד לא המציאו אז. גם את הפרטקשן לא. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
נו טוב. כנראה גם אני עוד לא המצאתי את הדייקנות... |
|
||||
|
||||
זה כמה פרקים לפני הסיפור עם נבל. |
|
||||
|
||||
אכן, מציון יצאה תורה. |
|
||||
|
||||
2. אני מניח שהסיטואציה לא היתה כזאת פשוטה. לא כל העם היה הופך ל"עבדים" במובן הפשוט של הדוד תום, אלא שסמכויות שלטון מסויימות היו נשארות בידי השליט המקומי, שכן כך קל יותר להטיל מרות על העם הנכבש. לצורך זה, שאול לא יכול להכנע ללא קרב כלשהו, לפחות סמלי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |