 |
א. "מילכוד 22" לא רק נחשב בוודאות לספרות יפה, אלא שהוא נמצא קרוב לראש הפירמידה. גם לא מאוד ברור לי מנין בא הספק: זה ודאי לא ספר ז'אנרי...
ב. יש לא מעט ספרים "ז'אנריים" שנכללים גם בכותרת "ספרות יפה" (כפי שכבר אמרתי לפני אי אלה תגובות - הם שייכים לחיתוך שבין הסוגות). ראה, למשל, "החטא ועונשו" (שיצא בתחילה כחוברות בלשים בהמשכים), ספרי קונן דויל, הבלשים של אדגר אלן פו, ספרי הריגול של לה קארה, סולאריס של לם, ועוד רבים וטובים.
ג. למיטב זכרוני לא נתתי קריטריונים תוכניים לספרות יפה, למעט נגיעה בנפש. דיוק ועומק אינם עניינים תוכניים.
ד. דמויות עגולות ודאי אינן הכרח לספרות יפה. אצל בורחס, למשל, כמעט ואין דמויות כאלה. וכמובן - האיכות המציינת ספרות יפה היא אכן, כדבריך, חמקמקה מאוד. יותר מזה, כמו באמנות - חלק גדול מה"יופי" שבספרות יפה הוא החידוש, מה שקראת "פריצת גבולות הז'אנר". למעשה, בדיוק מסיבה זו אין מדובר בפריצת "גבולות": החידוש הסגנוני הוא חלק מובנה מהעניין.
ה. אם יש תנאי הכרחי להגדרת ספר כ"טוב" הרי הוא באמת השליטה בשפה. אבל לא מדובר בשפה עשירה דווקא: בשנות ה-1980-90 למשל, רווחה בספרות היפה השפה "הרזה" או "הדלה". כמו גם בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, במחזאות הבריטית, לדוגמא. השליטה הנדרשת בשפה מתייחסת יותר לעניין הדיוק: דיוק בכל הנוגע לעיצוב דמויות באמצעות דיבורן, למטאפורות נכונות, לתיאור אוירה וכו'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש