|
||||
|
||||
מד"ב הוא כלי מצויין לחקירת המצב האנושי והיחסים האנושיים, אבל באופן מסוים - מתוך בידוד של משתנה אחד (או מעט משתנים): יוצרים עולם אלטרנטיבי שבו המשתנה הזה שונה. ספרות שאינה מד"ב אולי יותר מתאימה למבטים פנורמיים על המצב האנושי והיחסים האנושיים. נכון שבספר מד"ב יכולות להיות דמויות עגולות, שפה עשירה ועלילה מרתקת לא פחות מבספר שאינו מד"ב, אבל יש הבדל אחד: במד"ב זה לא הכרחי כדי שספר ייחשב לטוב. מה שעושה ספר מד"ב לספר מד"ב טוב הוא העלאת ניסוי מחשבה מעניין ומיצוי מעמיק שלו; דמויות עגולות וכו' הן בונוס. לעומת זאת, בספרות לא ז'אנרית (למי שמעדיף: "ספרות יפה"), כדי שספר ייחשב טוב אין לו ברירה אלא לעגל את דמויותיו, להעשיר את שפתו וכו'. גם כאן יש חריגות: "מלכוד 22" הוא יצירת מופת עם דמויות בעובי נייר וכמעט ללא עלילה (ואלו לא פגמים, אלא חלק מהותי מקסמו). וכמובן, אתגר קרת וגו'. אבל אלו מקרים נדירים, שמהווים פריצה של גבולות הז'אנר. ואולי זה מוכיח שספרות מסורתית יותר היא בכל זאת ז'אנר, עם כללים שאפשר לפרוץ? |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שעל פי הגישה הזו, ספר מד"ב טוב לא יזכה לכינוי הנכסף "ספרות יפה" למרות איכותו, וחזרנו לנקודת ההתחלה: מצמידים כינוי עם קונוטציות ערכיות לספרים בלי תלות בערכם (יש ספרים בעלי ערך שלא זוכים לו, ויש ספרים גרועים שכן זוכים לו) אלא בגלל התכנים שבהם הם עוסקים. האם לדעתך "מלכוד 22" נחשב "ספרות יפה" בקרב החוגים שבאמת טורחים להשתמש בביטוי הזה? האם לדעתך אתגר קרת הוא "מקרה נדיר שמהווה פריצה של גבולות הז'אנר"? |
|
||||
|
||||
טעית בכתובת: בכוונה לא התייחסתי באופן מחייב ל"ספרות יפה". לעניין זה נראה לי שאני מקבל את הבחנותיו של אח של. אבל אם אתה מתעקש, לפי ההבחנה שלי ספר מד"ב שהוא טוב או גרוע כספר מד"ב יכול, באופן בלתי-תלוי, להיות או לא להיות גם "ספרות יפה" אם הוא מצטיין בדמויות עגולות, עלילה ושפה עשירה. אני מנחש שכן, לפחות אצל חלק מאותם חוגים, אבל לא באמת יודע. לא יודע. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |