 |
אפשר להתיחס לנוהל הזה ב-2 אופנים.
אם המערכת הוכיחה את עצמה ויש לנו אימון בה, צריך להניח, כי בכל מקרה כזה מגיע אל הפציינט פסיכיאטר מומחה הבודק אותו ואת מצבו באופן ישיר. הפסיכיאטר מגיע מצוייד במסוף פקס העומד בקשר ישיר, עם הפסיכיאטר המחוזי או סגנו המאיישים את החמ"ל, 24 שעות ביממה. הם מקבלים ממנו דו"ח מפורט ושולחים בחזרה את צו האישפוז. אמנם, לא ברור למי מועיל המשחק הבירוקראטי בפקסים, אבל נוכל להניח שזה נועד לפזר את האחריות בין הפסיכיאטר במקום לפסיכאטר המחוזי.
אם אנו אנשים קשי אמונה במיוחד אנו יכולים להניח, שלפציינט מגיעים לכל היותר אח מוסמך מלווה בכח עזר/מתנדב, שמעדיפים לנסות תחילה "שלום בית". במידה והפציינט בוחר להשתולל בדיוק כאשר הם מגיעים, הם מנסים במשך שעה לתפוס בטלפון את הפסיכיאטר המחוזי. הם מספרים לו שהפציינט עסוק בחיסול שכניו. הפסיכיאטר המחוזי שנמצא בדיוק בדרך לבר מצווה של בן אחותו, מורה להם לאשפז אותו וצו האישפוז ימולא ויתוייק אחרי החגים.
אני מוכן להאמין שהמצב הוא אי שם באמצע. הבעיה היא שזהו רק סימפטום של מצב כללי בו במקום לבחור בפתרון הפשוט וההגיוני הדורש ביזור סמכויות ונתינת אימון ביושרה של קבוצה רחבה יותר של בעלי מקצוע, מעדיפים פיתרון בירוקראטי עקלתוני שנועד לתת מענה לטענות של מיעוט צעקני הטוען שהמדינה ממש רודפת אחרי אנשים בריאים כדי לאשפזם. עצם הטענה הזו מחשידה את טועניה כמעורערים בנפשם, שכן די ברור שהמדינה מנסה ככל יכולתה להימנע מאישפוז אנשים, כדי להימנע מהוצאות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש