בתשובה לאלכסנדר מאן, 25/08/01 21:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלכסנדר, (יום אחד אתפתה ואשלים את המשפט...) הגיע הזמן שנרד מנושא האישיות של המגיבים ,או לפחות להקטין את המינון. לפני זמן הייתה פה אחת שאכפת לה שניסתה לנגח בחוזקה אותך אישית ולא יספה, וחבל. זה היה מופע מחכים מאד. והרי נסיון זה לא מנע מהמשך הדיון בדוקטרינת מאן. בכל אופן, האייל הינו אתר אינטרנטי לעניני תרבות ואקטוליה, שמרכזו אמנם אי שם בישראל אך מרחב התייחסותו וקיומו הוא העולם הנרחב והדרישה המינימלית מהבאים בשעריו היא קריאה בעיברית, אין צורך אפילו ביכולת כתיבה בעברית. אם אמנם דעותיו/רעיונותיו/ביקורתו ושפתו של מאן דהו אינם לרוחם של הקוראים, יתכבדו ויגיבו לתוכן הדברים ולא לגוף בעל העניין. אני מסכים איתך שדינה, בדומה למר קלטי על שלל תואריו ואחרים, וויתרה שלא במודע על חלק מסמכות "המגיב הניטרלי" בנפנוף המתמיד בנסיונה האישי, אבל אפשר בהחלט להתייחס לכך כחלק מהמניפסט של דעותיה. הרי מגיבים שונים באתר לא חוסכים שבט לשונם מעמים וישויות אחרות (אפגניסטן, גרמניה, סין וכו) ובצדק ,כי הרי אזרחי העולם היננו, במובן מאד מודרני וזכותו של כל אחד לחות דעתו בוטה ואנטגטניסטית ככל שתהייה, על האחר. הדרישה (שאי אפשר כמובן לאכוף אותה) היא להתרחק מבורות, נבערות, דעות קודמות ושאר מרעין בישין ולהיות פתוח לדעת האחר, לרצות ללמוד ושאר הקלישאות נוטפות השמאלץ (שמובן שבסיסם אמת) רעש לבן מהווה הפרעה מודעת או אקראית לליבת הנושא. יש רעש לבן שתורם לאיכות (מוסיקה שמשתמשת ברעשי רקע או ציוד הקלטה נחות כחלק מהיצירה) ויש רעש לבן שמסיח את הדעת ודרוש מאמץ ניפיו, כמו להקשיב בלילה לתחנות זרות ברדיו גלים קצרים. אתה תסכים איתי שככל שמגוון הדעות עולה, ככל שישנן יותר נקודות מבט, כך הדיון האיילי (שהוא הוא הרזון ד'אטרה של האתר) יתעדן ויועשר. אגב, אותה התפייטות של העיתונאית שראיינה את הסוציולוג המתחיל שבו היא תיארה את החלפת המשקפיים, מסבירה במקצת את היחודיות שדינה, אתה או כבוד רעיתך מביאים לדיון, זווית הראיה הנוספת ,וזה גם התהליך שעבר אותו מר שרעבי - התהליך המסוכן של המסע שבו אדם נחשף למהותו הפנימית ללא "רעש לבן" . . . . . פעמוני הכנסיה משתדלים כל-כך להשמיע קול רגוע ועגול... והמואזין רוצים להנעים בקולם אבל בסוף מתפרצת היללה החדה אדוני אלוהי כולנו אדוני אחד, אחד, חד, חד ,חד יהודה עמיחי |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
Follow, poet, follow right
To the bottom of the night With your unconstraining voice Still persuade us to rejoice With the farming of a verse Make a vineyard of the curse Sing of human unsuccess In a rapture of distress In the desert of the heart Let the healing fountain start In the prison of his days Teach the free man how to praise W.H. Auden |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלת הבהרה, מיכאל. האם שירו של אודן בא בתגובה לעמיחי או לכותרת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פשוט גישה אלטרנטיבית כשהפרופורציות הופכות מעט מוקצנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשהרעלה רגשית בולמת את היכולת לשיקול דעת מורכב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתיבתה של הגב' דינה, חרף היות שפתה חדה כתער, הינה עם זאת חסרת פוקוס ומבנה במידת מה. גם הריגוש בה נחזית האפוקליפסה הצפויה לנו מעוררת תחושת סערת רגשות יותר מאשר הצגת תרחיש מגובש, מפורט מובנה וריאלי.דומה שכאן מעין משאלת הרס מגשרת על כל החלקים הנעלמים. בנסיבות אלה לא היה זה בלתי סביר לתהות מה פישרה של זו, שכן משאלת הרס אינה ניתוח מדיני, מוסרי ואחר, אלא מקומה בתחום האקספרסיבי/אישי. הדברים כולם קרסו לבסוף לטענה האנמית שבישראל קיימת אי אהדת הזר, אך כפי שנאמר כאן, אין זו אבחנה מבדלת. עדיף שהכותבת תנסח את ביקורתה באופן מובנה ומגובש יותר מהותית, ואפילו שפה עילגת תהיה תואמת לצורך זה אם המסרים/אינפורמציה יהיו ברורים ובעלי מבנה כלשהו, מעבר להבעת מעין מחאה דיפוזית, שלשון דיבור רהוטה ושנונה אינה יכולה לבוא כתחליף להם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |