בתשובה לאלכסנדר מאן, 24/08/01 10:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מר מאן, לא בפעם הראשונה, אתה פוטר בנפנוף טיעונים של הצד השני בוויכוח; ובמקום להתווכח עימם, אתה ממהר לנתח את מניעיהם הפסיכולוגיים הנסתרים של הכותבים. דינה נימקה את חוסר הסימטריה בהתייחסותה לצדדים הניצים, נימוק נכבד (ולדעתי אף נכון): הפלשתינים לא קוראים את האתר. כל מה שאתה עושה בתגובה הוא להוסיף לטענתה "לכאורה" (הערה 1 בתגותבך), ואז לנתח את אישיותה המסוכסכת של דינה, הגורמת ל"סטייתה" זו. אני חושב כמוך (כנראה) שאפשר למצוא בסיס פסיכלוגי להשקפות עולם של אנשים, לפרשנויותיהם על המצב, ולהצבעתם בבחירות; זה גם יכול להיות מעניין, אבל זה נכון לכל אדם, ולכל עמדה, וזו אינה נקודת מוצא טובה לדיון מהסוג האיילי. אם אנו בוחרים כאן בוויכוח ענייני, ואתה מתנגד לעמדתה זו של דינה (שאין טעם לנזוף כאן בפלשתינים), אזי מוטב שתעלה טיעוני נגד, או שתתאפק. מה שאתה עושה הוא די מתנשא, ודי מרגיז. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, לכל אדם משא אישי שמשפיע על דעותיו אבל במקרה שלפנינו המשא האישי משפיע על קו הדיון באופן הזה: 1. טענה על מורשת יהודית של שנאת זרים, טענה הנזרקת לחלל בניסוח פרובוקטיבי, תוך פיזור רמזים על סבל אישי, ומסקנה מופרכת שצריך לפרק את המדינה. 2. הפרובוקציה מצליחה- התגובות השונות של הקוראים לא רק מתנגדות לעמדה אלא מתייחסות לרמזים האישיים, ומביעות כעס ברמה העקרונית וגם האישית. 3. מש"ל! היהודים שונאים זרים. הדינמיקה הזאת מייצרת לטוענת "הוכחות" נוספות לעמדת הפתיחה. אני לא ראיתי כאן באייל עוד סיבוך כזה של אישי ועקרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשכתי להפוך בעניין הבדלנות דוחת-הזרים של היהדות ולחפש דרכים להסביר את פרשנותי זו לדרכה של היהדות לאורך השנים. ראי, אסתי: היהדות פשוט לא רוצה להתעסק עם אחרים. היא לא מנסה למשוך את בני הדתות האחרות או להצליף בהם עד שיכנסו תחת אוהלה, אינה מנהלת דו-שיח אלא מתכנסת תחת אוהלה ומסתגרת. קצת קשה לי לפרש התנהגות זו בכל דרך מלבד "שנאת זרים". ברור לי כי ייתכן שהדבר אינו מורגש כשנאה בתוך בני קהילות ישראל. בקרב אנשים שאינם חוסים באותו האוהל, מסורת בדלנות זו נראית די עויינת-כל. [ולגבי רמיזות אישיות: בדקי את לוח הזמנים. נגררתי לפרובוקציה של מר אנשלביץ, הראשון מבין כותבי האייל שניסה לפשפש בהיסטוריה האישית שלי. ניצחתי במערכה (הוא ניסח מחדש את טיעוניו באופן שמתאים לקריאה גם מחוץ לקבוצת ישראלים יהודים) אך נראה שאני מפסידה במלחמה; לאחר שעניתי לו שחיציו מופנים אלי מתוך טעות נתפסו רבים מהמגיבים לי לכל מלה שאני אומרת ושומעים אותה מתוך התחפרות של "תראו! אנטישמית!"] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו! איזו גישה נוצרית נפלאה. בגלל שהיהדות היא לא מסיונרית, זה אומר שהיא לוקה בשנאת זרים. הבנתי. רדיפות היהודים בספרד, לעומת זאת, היו מופת של אהבת האדם באשר הוא אדם. הלא כן? וכל זה, כמובן, לא מתייחס לכמות המכובדה של ישראלים חילוניים. אם את טוענת שגם בקרבם פושה שנאת הזרים, הרי שאת טוענת שמדובר בדבר הרבה יותר עמוק מסתם תכתיב של הדת, אלא משהו בלב ליבה של התרבות הישראלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין הרמיזות האישיות- אני מבינה שאת מתייחסת לחילופי הדברים בינך לבין אנשלוביץ ב"ראשי ה-G8..." (אם יש מקום אחר, אנא הפני אותי).* אין לי כוונה לסנגר פה על אנשלוביץ (הוא גם לא זקוק לזה, עם יכולת הויכוח שלו!); אני יכולה לדבר רק בשביל עצמי- אנסה להסביר לך למה חשובה בעיניי השתייכותו הכללית של אדם לקבוצה זו אחרת, כאשר יש קשר בין השתייכות זאת לדעתו של האדם. אם מישהו יכתוב פה מאמר בשבח הצמחונות, והוא גר במקום שיש בו אפשרות לבחור בין מזון צמחוני למזון בשרי. ואם אדם אחר יכתוב מאמר דומה- אך הוא חי בארץ שבה אין בשר למאכל (נניח אי שיש בו רק צמחים ואין בע"ח). אני אתייחס אחרת אל המאמר הראשון, שנכתב מתוך אפשרות לבחור, ואל המאמר השני, שבו אין לאדם ברירה. לגבי האדם הראשון תהיה לי נטייה גדולה יותר לקבל על פניהם את טעוניו המוסריים. לגבי האדם השני- אולי גם אצלו הצמחונות היא מתוך עמדה מוסרית אבל אנסה לברר את זה איתו יותר. אולי יש כאן גישה של השועל והענבים החמוצים? מה יקרה אם נוציא אותו מהאי וניקח אותו למקדונלדס? וכו'. אין זו אנלוגיה לויכוח שהתעורר כאן בשאלת המגורים בישראל לעומת חו"ל, הבנה לצד זה או אחר בסכסוך, וכו'. מה שאני מנסה לומר הוא- יש מעט מאוד (אם בכלל) בעיות שניתן להתייחס אליהן במישור האידאות, בלי לקחת כלל בחשבון את הנסיבות המעשיות של המצב. זאת, אם אנו מעוניינים בליבון כן של בעייה. (אם באים להתווכח-התנצח-התנגח, זו אופרה אחרת. זה לא הקטע שלי ונראה לי שגם לא שלך). * זו היתה הפעם הראשונה שהגבתי למשהו באייל (לאחר התבוננות מהצד במשך זמן רב). ועשיתי זאת בגללך/בזכותך. דברייך מעוררים תגובות עזות, גם אם לא אלה שייחלת להן. וזה הישג, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר היקר, חבל שההומור המאפיין את כתיבתך אינו מצוי בתגובתך זו, מה גם שטענתך כנגדי הינה כבדת מישקל: נפנוף טיעוניו של הצד השני בוויכוח. צר לי לאכזבך, אך איני מסכים לטענה זו, היות ואיני נוהג לנפנף אנשים כלאחר יד - אלא לאחר שורת חבטות קוגנטיביות ורמיזות דיפלומטיות. נימוקיי תמיד עימי, ממש כמו במיקרה האמור: הגברת האמורה מביאה ומציגה צד אחד ובודד במשוואה מורכבת ומסובכת, עליו היא מטילה את סך ביקורתה ותחושותיה השליליות, אשר אינם נקיות ממשוא פנים ומעירוב מגמתי של בעיות ופאראדיגמות אישיות ופרטיות. התייחסותה המיתממת והנונשלנטית לעובדת חסרון ביקורתה כלפי צידו הפלסטינאי של המיתרס - מפאת אי קריאתם כביכול של הפלסטינאים אתר זה - הינה בהחלט מקוממת ומתנשאת כאחד. הרי דינה אינה מעוניינת ורוצה לעזור ולפתור דבר וחצי דבר בעבור הטראגדיה הפלסטינאית. דינה מעוניינת לנגח את מדינת ישראל מחמת אופייה היהודי של מדינה זו לשיטתה, ומחמת זעם כבוש ועצור כלפי יישות ציונית זו, אשר חוזרת ומתגנבת במודע וגם באופן בלתי מודע אל תגובותיה השונות. הפלסטינאים וגורלם אינם אלא טרמפ בדרכה הארוכה לסגירת החשבון האישי עם מדינת ישראל ויהודיה. דינה אינה 'סוטה' ואינה מסוכסכת יתר על המידה עם אישיותה, אלא כנראה אוחזת מזה זמן בדיעות ובתופעה המכונה על ידי בשם 'קריפטו-אנטישמיות' 1 בליווי נימות גזעניות מסויימות, אשר עליהם היה חותם מר נתניהו במהופך לגבי צידו הערבי/פלסטינאי של המיתרס. בנוסף לכך הרשה לסבר אוזניך פעם נוספת ולומר, כי חינוכי הקפדני ונימוסיי הטובים אינם מאפשרים לי לבצע את אשר הינך רואה מהירהורי ליבך. אזכירך פעם נוספת כי כגרמני הנני בהחלט מנומס ולפעמים אף ג'נטלמן - אך רק לפעמים. בידידות א. מאן 1 אבקשך לשים לב לעובדה המעניינת, כי דינה מקפידה, פעם אחר פעם, להודיעה דבר 'אי יהדותה' ועובדת היותה גוייה גאה. איני רואה כל פסול בטענה מסוג זה, אך דינה מקפידה ללוות טענה זו בהטחת האשמות כלפי יהדותם ו'אופיים' היהודי של האחרים הבלתי חביבים לשיטתה - דבר אשר אנוכי שולל מכל וכל. אין אדם יכול לבחור הרחם מתוכו יוולד, ואין אדם 'אשם' בגין הוולדו יהודי/גוי/פלסטינאי ועוד (מחק את המיותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יש לה נטייה קריפטו אנטישמית, האם זה הופך את דעותיה ללא חשובות? ללא מעניינות? מלבד זאת, הרי בבירור ובמופגן ישנו כאן טיעון שאומר שמכיוון שהיא לא גרה בישראל, היא צריכה להתנהג ולהתכתב קצת אחרת, דבר שלא הולם לדעתי את הפורום הזה. ואני מתנצל שאני שואל שאלה לא אינטליגנטית וטריוויאלית, בסגנון "רבים מחברי.." (אבל יותר משמעותית), אולי, אבל יש לה בעל יהודי, לא? איך זה מסתדר עם קריפטואנטישמיות? אם זה מסתדר (בגלל הסיוג "קריפטו"?), אולי הקריפטו אנטישמיות היא קישוט, או תואר, שאין לו משמעות טכנית בעולמנו? הרי כל מי שלא יהודי הוא קריפטו-אנטישמי (אני חושב. ואם אדון מאן נפגע מיחוס תכונה זו לאשתו, אני מוכן להוציא אותה מן הכלל, אם זה משנה), וגם חלק מהיהודים. דינה בארץ האיילים רצויה בעיני כאן, ואני מוכן לסלוח לה על נטיותיה הלא-קריפטו-בכלל-אנטי-פיסיקאימיות (יש לה דעות קדומות נוראיות על פיסיקאים, אני מקווה שמותר לי להגיד), ולו כשונה במופגן (דבר שיש לו ערך בעיני, כיוון שגיוון הוא טוב, במיוחד באתר המוקדש לדיונים). לדעתי ההשוואה בין דינה בארץ האיילים לשי כהן היא לא מוצלחת. שי כהן הוא ביריון מילולי, דינה בארץ האיילים אינה אובייקטיבית, לכל היותר, דבר שאני חייב להגיד שמשותף לחלק גדול מהקוראים (לכולם חוץ ממני). בעצם חטאה הוא בכך שהיא לא אובייקטיבית, אבל, לדעתכם, נגדכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר מאן, *נימוסיך* האייליים הם אכן ללא דופי; לצערי אין זה מבטיח תמיד *הגינות* בדיונים שלך. אני מפסיק בזאת לסנגר על דינה, ועובד להציג את הטענה בשם עצמי - טפשי מאוד, לדעתי, לכתוב *באייל הקורא* דברים כדוגמת: "מדינת ישראל עושה דברים איומים לפלשתינאים, ואנחנו חייבים להפסיק זאת; גם הפלשתינאים עושים דברים איומים לישראל, והם חייבים להפסיק זאת". (אפשר להחליף "אנחנו" בהקשר לישראל ב"אתם" או "הם", ו"הם" בהקשר לפלשתינאים ב"אתם", ואין זה משנה את טענתי). והסיבה, שוב: הם לא קוראים את זה. בחלק שבו אתה נוזף בהם, אתה מדבר לאוויר. שים לב שאין לזה ולא כלום עם טענה בנוסח "רק אנחנו אשמים, הפלשתינאים זכים כשלג", וגם דינה לא אמרה זאת (אם כי נדמה לי שאתה חוזר ושם זאת בפיה, לאחר שאתה מנתח בקפידה את מבנה הנפשי, מקורות השקפת העולם שלה והביוגרפיה שלה). ועדיין - אפילו בתגובתך זו - לא ראיתי *טענת* נגד לטענה זו, משהו שייתן טעם לנזוף בפלשתינאים מעל דפי האייל. במובן זה אני אומר ש"ניפנפת" את הטענה - עם כל הנימוס מצידך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שברמה התיארוטית, יש בכתיבה ב"אייל" אפשרות להשפיע על דעותיהם של אזרחים ישראלים, ואין באותה כתיבה אפשרות להשפיע באופן ישיר על דעותיהם של פלסטינאים. נכון גם, שברובם של הדיונים כאן, מה שרלוונטי הוא מדינת ישראל. כשמדברים למשל על הפרת זכויות אדם, אז העובדה כי ישנן גם מדינות אחרות (שלא "קשורות" לישראל) המבצעות מעשים דומים (או גרועים בהרבה) היא רלוונטית כמו שבדיון על הרעב בארץ, תועלה הטענה שגם בהודו ישנם ילדים רעבים. אבל מהות הדיונים כאן, לפחות לרוב, היא אינה "נזיפה" בצד כזה או אחר. פעילויותיה ומדיניותה של מדינת ישראל אינן מבוצעות בחלל ריק, ואין דרך לנתח בצורה מלומדת את המצב שבו היא שרויה מבלי להתייחס גם לעמדותיו ולמעשיו של הצד השני. העובדה שהוא "לא יכול" להגיב כאן היא לא ממש רלוונטית. גם אריק שרון ולימור לבנת "לא יכולים" להגיב כאן. כך, אין אפשרות להתייחס לעוביד ולדיראני למשל, מבלי להתייחס לרון ארד (ואין בכך כדי להצדיק בהכרח את מדיניותה של ישראל בקשר לשני האישים הנ"ל). אי אפשר לקרוא למימוש זכות השיבה, באופן גורף, מבלי לתת את הדעת לשאלה כיצד ינהגו או מה יהיה יחסם למדינה ולתושביה הנוכחיים, של אלה שיחזרו לכאן. ונכון שאני לא יכול להשפיע על התנהגותם או יחסם של אלה האחרונים, ע"י כתיבה כאן באתר, אז מה? זאת עובדה שהיא במקרה הטוב שולית. כל זה לא בא להגיד כי לפני כל הודעה שעוסקת בישראל, יש לשלם "מס שפתיים", בדמות משפט שיפתח במילים "גם הפלסטינאים מבצעים מעשים איומים אבל...", אבל הוא כן בא להגיד שכדאי להתייחס לדברים בפרופורציה ולא להוציא אותם מהקשרם. מותר להתייחס כאן לישראל או לדת (וללאום?) היהודית כהתגלמות האכזריות השנאה והרוע עלי אדמות. זה לא נגד החוק. כפי שציינתי כבר, ייתכן אפילו שישנה תועלת מסויימת בפרובוקציות מעין אלה (לרוב רק לטווח קצר או מוגבל) אבל בשורה התחתונה, לפחות לדעתי, זאת פשוט התייחסות שטחית ולא רצינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחייאת, מי מהכותבים כאן מתייחס באופן עקבי, מסודר וקבוע לצד השני? מהיכן ובאיזה זכות עולה הדרישה מכותבת מסוימת לאיזון או להצהרת ולהבעת דעה מאזנת. מדוע לא נכתבו כמויות של תרעומת שכזו כנגד שי כהן, כנגד דב אנשלוביץ או יוסי גורביץ. מדוע אין אדם יכול לפרק מנהמת ליבו את רגשותיו והביוגרפיה שלו מבלי שיקום עליו עדר מתרעמים. להזכיר, אין זה המקרה הראשון של קורא באייל שמגיש משהו מחייו במסגרת מניפסט פוליטי או הבעת דעה. אינני מגן גם לא תומך בדברי דינה, רק מצפה ליחס עניני, שווה ומנוכר מה, לדיברי כל הכתבים (טוב ,לפחות רובם) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט וכתבתי לך הודעה ארוכה שמנסה להסביר שוב את טענותיי, אבל נדמה לי שאסתפק בלהפנות אותך שוב אל הודעתי המקורית בה תוכל לקרוא את טענותיי המקוריות. אני בטוח כי, לפחות ברוב המקרים, תמצא כי הקשר בינה לבין הודעתך הנרגשת הוא לכל היותר קלוש. (ובכל זאת רמז: הודעתי באה בתגובה לטענה שאין צורך להתייחס למעשיי הפלסטינאים מכיוון שהם לא קוראים את האתר, ועסקה בעיקר בענין זה. אכן אין לי מושג "מהיכן ובאיזה זכות עולה הדרישה מכותבת מסוימת לאיזון או להצהרת ולהבעת דעה מאזנת", או "מדוע לא נכתבו כמויות של תרעומת שכזו כנגד שי כהן, כנגד דב אנשלוביץ או יוסי גורביץ", וגם אם יש לי לא לכך התייחסתי בהודעתי). בהמשך לשורה האחרונה בהודעתך, נדמה לי כי כותרת ההודעה שלך אינה עומדת בקריטריונים של "יחס עניני ומנוכר", אשר אותו אתה דורש, ולו אתה כביכול מצפה, אבל יתכן שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוסי גורביץ עושה מילואים לפעמים. כשהוא אומר שלפלסטינים מותר לפגוע בחיילים במדים - הוא מציב גם את עצמו אל מול הכוונות. כשדינה עושה זאת, ללא כל זיקה אישית לארץ, זה נראה כמו גערה של הורה בבן סורר. מה גם שיוסי אומר בפה מלא מה הוא חושב לגיטימי מצד הפלסטינים לעשות ומה לא. דינה לא מדברת בכלל על הפלסטינים. היא כאן כדי לתקוף את ישראל. זכותה, כמובן, אבל היא לא יכלה לצפות שלא להתקל בשום תגובה לאמירות כאלו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |