בתשובה ליוסי, 26/08/05 18:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. איזה הצעות יש לך לדרכים בחירת שופטים? 2. האם אתה יכול לפרט באיזה מקומות בעולם משתמשים בדרכים האלה, וכמה זה מצליח שם? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. שהממשלה תציע מועמדים והכנסת תאשר אותם. 2. כך זה בארה"ב (הנשיא בתפקיד הממשלה, הקונגרס בתפקיד הכנסת). שאלה קשה מאוד היא עד כמה זה מצליח, אבל שם לפחות מניחים שכל שופט מזוהה עם המפלגה שנשיא מטעמה מינה, ולכן אין העמדת הפנים הצבועה כאילו השופטים הם מעל שיקולים פוליטיים. בנוסף ביהמ"ש משקף את גוף הבוחרים, ולכן מובטח שלא ייהפך למעין אוליגרכיית מיעוטים המרוקנת למעשה את הדמוקרטיה מתוכן. מה שבטוח, על כל פנים, שזה לא מצליח פחות מאותה "פנינה" שלנו, כפי שהגדירהּ ברק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבית המשפט בארה"ב לא מייצג את גוף הבוחרים. שופט מקבל מינוי עד שהוא מתפטר, מת או מודח בידי הסנאט בעוון עבירה (ז"א, אי אפשר להדיח שופט בגלל הדעות שלו, רק עם הוא עבר על החוק). הנשיא ממנה שופט, בכפוף לאישור הסנאט. לכן, יש הרבה עניין של מזל באפשרות של נשיא למנות שופטים (ועל אחת כמה וכמה, נשיאים). קלינטון, למשל, שלט שמונה שנים ומינה שני שופטים, אייזנהאור מינה בשמונה שנים חמישה שופטים. בוש האב, עוד דוגמא, מינה שני שופטים בארבע שנים, קרטר לא מינה אף שופט בארבע שנים. למעשה, בית המשפט העליון היום מכיל, לא כולל רוברטס, שש שופטים שמונו על ידי נשיאים רפובליקאים ושניים שמונו על ידי דמוקרטים (יחס של 3 מול 1). התקופה שהם מייצגים היא התקופה שהחלה בשלטונו של פורד (סטיבנס מונה ב-1975), מאז פורד היה נשיא רפובליקאי במשך 20 שנה, ונשיא דמוקרטי במשך 12 שנה (יחס של 5 מול 3). ואם הוא לא משקף את גוף הבוחרים, גם לא מובטח שלא ייהפך למעין אוליגרכיית מיעוטים המרוקנת למעשה את הדמוקרטיה מתוכן. הרוב הרפובליקאי בבית המשפט ניסה להדיח נשיא דמוקרטי בטוענות שווא, ומינה נשיא רופבליקאי לפני שספרו את כל הקולות. אתה אולי בטוח שבית משפט שממונה על ידי האב, וממנה את בנו לנשיא מוצלח יותר מבית המשפט הישראלי, אני לא (ותאר לעצמך מה יקרה עם ניתן לשרון למנות את השופטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לומר באותה מידה גם שהנשיא אינו משקף את גוף הבוחרים, מאחר שיכול להיווצר מצב שבו רוב אזרחי ארה"ב בחרו במועמד x ואילו מועמד y הוא שמונה לנשיא (כפי שאמנם קרה כבר). לדעתי בשני המקרים הרשות הרלבנטית משקפת את גוף הבוחרים, מאחר שיש להם השפעה על דמותה, גם אם אין זאת השפעה מיידית או מלאה. המצב אצלנו שונה בתכלית, כמובן. באשר לבחירות לנשיאות בשנת 2000, מעבר לכך שאתה מציג את המקרה בצורה לגמרי לא הכרחית, באופן אירוני הוא דווקא מדגים את יתרונה של השיטה האמריקנית: הציבור האמריקני העדיף במשך תקופה מסוימת ממשלים רפובליקניים, וכך יצר בעקיפין מצב שבו רוב שופטי ביהמ"ש העליון הם מינויים רפובליקניים. לפיכך כאשר נדרש ביהמ"ש להכריע בנוגע לספירת הקולות - הכרעה שמטבעה, בהיעדר הוראות מפורשות בחוק וכן הלאה, מבוססות בסוף גם על הרהורי לבם של השופטים, ולכן באופן בלתי נמנע על השקפותיהם הפוליטיות - ההחלטה הייתה צפויה וציבור הבוחרים האמריקני היה יכול להרגיש שהיא תוצאה של מעשיו ומחדליו שלו. מנגד, אילו קרה כאן מקרה דומה, וביהמ"ש היה מכריע לטובת השמאל, תומכי הימין היו חשים, ובצדק, שהשליטה בגורלם ניטלה מידיהם והועברה לידי האליטה המשפטית המזוהה עם השמאל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רציני? אתה באמת חושב שהחלטה על הפסקת ספירת הקולות היא החלטה שמייצגת את הדעה של הבוחר (שקולותיו לא נספרו)? אתה באמת חושב שהחלטה לקיים משפט הדחה לנשיא שנבחר על ידי הציבור מייצגת את דעתו של הציבור? באותה מידה שבית המשפט האמריקאי מייצג את דעתו של הבוחר, גם בית המשפט הישראלי מייצג את דעתו של הבוחר. בועדה לבחירת שופטים יש רוב מוחלט לנציגי הכנסת והממשלה (=נבחרי ציבור) ולשופטים (שהם נבחרים של נבחרים, ולכן לפי ההגיון שלך, נבחרים). הציבור *הדמוקרטי* בארה"ב בהחלט הרגיש שהשליטה ניטלה מידיו והועברה לידי מינויים פוליטיים. בדיוק אותה הרגשה *תיאורתית* שירגיש הציבור הימני בארץ אם יום אחד יקבל בית משפט בישראל החלטה שכזו. הנסיון שלך להציג את מערכת המשפט בארה"ב כמושלמת הוא רחוק מהמציאות, אני לא מכיר דרך מושלמת לבחירת שופטים, כל דרך תהיה בעייתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי לא סתם לא ספרו קולות. היו שם שתי בעיות: פתקי הצבעה פסולים מבחינה טכנית אך שאפשר לנחש את הכוונה מאחוריהם, והצורך לקבל הכרעה סופית כדי שהממשל החדש יוכל להתחיל ולהתארגן. לא התעמקתי בפרשה, אבל היות שגם כל מיני פרשנים פרו דמוקרטיים הצדיקו לבסוף את פסיקת ביהמ"ש, אני מניח שמוגזם לומר שהייתה כאן החלטה בלתי סבירה שמשמעותה שביהמ"ש ביצע הפיכה. העליון בישראל אינו מייצג את דעתו של הבוחר הנוכחי, אלא לכל היותר את דעתו של הבוחר לכנסת הראשונה. הרי לשופטים ולחברי לשכת עורכי הדין יש רוב מוחלט בוועדה, מה שאומר שמרגע שקיבל העליון אופי מסוים, הכנסת והממשלה אינן יכולות עוד לשנותו, אלא בהסכמתם של לפחות חלק מהשופטים ונציגי לשכת עורכי הדין. זה הבדל מהותי בין ישראל לארה"ב: בעוד שבארה"ב הציבור יכול לשנות לאורך זמן את אופי ביהמ"ש העליון, בישראל זה בלתי אפשרי בלא הסכמת האליטה המשפטית. אולי ההידרשות לרגשות הציבור מיותרת, שכן כל אחד יכול להרגיש כל דבר שהוא מוצא לנכון - בצדק או שלא בצדק. כל שאני יודע הוא שדובריו הבולטים של ציבור תומכי הדמוקרטים השלימו לבסוף עם ההחלטה ולא טענו שההחלטה הייתה בלתי סבירה, אלא רק שהם אינם מרוצים ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מסכים, אם לא מתעמקים אז הדשא של השכן באמת נראה ירוק יותר. קראת את תגובה 327811? ואחריה אתה טוען שהעליון בארה"ב מייצג את הבוחר הנוכחי? אין לי מה להוסיף, חבל שטרחתי, היית מבהיר מראש אתה לא קורא את מה שאתה לא מסכים איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאינני יודע שום דבר על הפרשה, ואני חושב שהניסיון להפוך את דעתי ללא רבלנטית על בסיס חוסר בקיאות הוא לא הגון (ולו מפני שעיקרון זה יכול תמיד לבטל את דעת הפליג). אני זוכר בפירוש שעיתונים ליברליים מובילים כמו הניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט כתבו שהיו מעדיפים אילו ההחלטה הייתה אחרת, אבל שלא נכון לומר שההחלטה אינה סבירה. האם גם הם לא התעמקו מספיק לדעתך? ובאשר לתגובה שלך, קראתי אותה וגם עניתי: אמנם מדובר בדרך עקיפה ומוגבלת שבה ציבור האזרחים משפיע על דמות ביהמ"ש העליון, אבל אצלנו אפילו השפעה עקיפה ומוגבלת אין. ולא טענתי שאין בעיות בשיטה האמריקנית: אני למשל הייתי מגביל את משך כהונת השופטים לפרק זמן קבוע מראש, אבל גם ככה המצב בארה"ב עדיף על המצב כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. נכון, וזה גם מה שאמרו פרשנים משפטיים ימניים לא קיצוניים אחרי החלטות שמאליות של בית המשפט העליון. משום שקיצוניים (כאן ושם, שמאל וימין) מאמינים ששינוי עושים על ידי הרס, מתונים מאמינים ששינוי נעשה על ידי פוליטיקה. ב. אבך הסברתי לך שגם אצלנו יש השפעה עקיפה, בדיוק באותה דרך. ג. טוב, אז עכשיו אנחנו מסכימים שגם המצב האמריקאי הוא בעייתי. אתה טוען שהוא טוב יותר, אני בהחלט לא משוכנע (אני לא מכחיש שיש לו הרבה יתרונות, אבל יש לו גם לא מעט חסרונות, והמצב שם היום, ביחס צפוי של 8 מול 2, הרבה פחות סביר מהמצב כאן היום). למעשה, אין דרך טובה, בגלל שמצד אחד אתה רוצה לשמור על הפרדה בין הרשויות, מצד שני אתה כן רוצה להכפיף את הרשות השופטת לציבור (שמיוצג כבר על ידי הרשות המחוקקת), מצד שלישי אתה רוצה למנוע דיקטטורה שיפוטית ומצד רביעי אתה רוצה למנוע דיקטטורה של הרוב. לדעתי, הפיתרון הוא לא טכני, אלא תרבותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אבל בכלל לא טענתי שיש בעיה בעצם החלטותיו של ביהמ"ש העליון, ואמנם עד היום לא הייתה שום החלטה אחת מסוימת שאני מגדיר כבלתי נסבלת לחלוטין. כאשר ביהמ"ש מחליט להדיח את השר הנגבי מכהונתו בלי שהחוק הסמיך אותו לכך, לא על גורלו של הנגבי אני מקונן, אלא על דמות ביהמ"ש הנשקפת מבעד להחלטה. אם תרצה, יש כאן פוטנציאל הרסני שמטריד אותי, אע"פ שהוא טרם מומש. ב. אבל אין באמת השפעה כזו: נציגי הציבור - כלומר נציגי הכנסת והממשלה בוועדה - יכולים לתמוך במי שהם רוצים, עדיין לשופטים ולחברי לשכת עורכי הדין יש רוב. ג. אפשר לחשוב שאצלנו אין יחס של שמונה לעומת שתיים, או אפילו חריף מזה... בכל אופן, אני מסכים שבהיעדר תרבות דמוקרטית, שום מנגנון לא יועיל, אבל ההפך אינו נכון: אני חושב שבישראל יש תרבות דמוקרטית סבירה (גם אם לחלוטין לא מושלמת), אבל המנגנון לא מספיק טוב, ואמנם לא תוכל להתכחש לכך שביהמ"ש העליון בישראל מלקט לעצמו עוד ועוד נתחים מהשלטון בלי שהציבור החליט להעניקם לו. זה תהליך מסוכן ואין מי שיגביל אותו. במילים אחרות, בעוד שבארה"ב יש בלמים ואיזונים בכל הכיוונים, בישראל ביהמ"ש העליון בולם ומאזן את הרשויות האחרות, אבל ההפך אינו נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם כך מצבנו טוב מזה של ארה"ב. פוטנציאל הרסני קיים בכל מנגנון שהוא. ב. אבל חשבתי שכבר הסכמנו שהשופטים הם נציגי הציבור by proxy. ג. לא, אצלנו היחס הרבה יותר סביר, עובדה שבית המשפט לא קיבל שום החלטה שמשנה מדיניות. אם הישראל היתה תרבות דמוקרטית סבירה, בית המשפט לא היה צריך לאלץ את ראש הממשלה לפטר את הנגבי או את דרעי. בית המשפט הישראלי לא מלקט לעצמו כל כך הרבה "נתחים מהשלטון" כמו שזה נראה ממאמרי המערכת בבשבע. במילים אחרות, בזמן שבארה"ב ניסו לפטר נשיא בגלל שבגד באישתו (דבר חוקי לחלוטין), בישראל אף אחד לא היה אפילו חושב על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. להפך, מצבנו רע בהשוואה לארה"ב. אצלנו ביהמ"ש העליון הופך לגוף אוליגרכי המבקש להחליף את הכנסת ואת הממשלה לנגד עינינו. הפוטנציאל ההרסני כאן מוחשי הרבה יותר מבארה"ב, שם ביהמ"ש אינו גוף אוליגרכי כלל. ב. לא הסכמנו (ואם השתמע מדבריי אחרת, אז לפחות אחד מאתנו טעה). העובדה שין לשנותה היא שבישראל מי שממנה שופטים בפועל הם השופטים הקיימים, אבל גם עקרונית לא הציבור ממנה את השופטים בעקיפין: אפילו נניח שהממשלה והכנסת מעוניינות לשנות את דמותו של ביהמ"ש ולמנות שופטים מסוימים כדי לשוות לביהמ"ש העליון צביון חדש, הן אינן יכולות לעשות זאת לבדן, והן זקוקות להסכמתם של גורמים מתוך האליטה המשפטית. ג. שים לב שאתה נזקק לטיעונים מסוגו של "אילו הייתה כאן תרבות דמוקרטית סבירה", אבל אילו ביהמ"ש באמת לא קיבל שום החלטה שמשנה מדיניות לא היית נזקק לטיעונים הללו כלל. מה שאתה אומר בעצם הוא שביהמ"ש אכן כפה מדיניות, אלא שאתה מצדיק את זה. ואינני יודע מהו שבע, אבל ביהמ"ש בהחלט מלקט לעצמו הרבה נתחים מהשלטון: הוא קובע את תוואי גדר ההפרדה, הוא קובע אילו שרים רה"מ יפטר, הוא מבטל חוק של הכנסת, הוא שותל יועמ"ש לממשלה והופך אותו לסמכות מעין שיפוטית. בכלל, כל המהפכה החוקתית היא חריגה מתפקידו, הרי לא הציבור ולא הכנסת הסמיכו אותו לנהוג כפי שהוא נוהג. ד. בארה"ב לא ניסו לפטר נשיא מכיוון שבגד באשתו, אלא מכיוון ששיקר כשהיה תחת שבועה. והניסיון נכשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. על מה אתה מדבר? ב. ובארה"ב, קלינטון יכל לשנות את בית המשפט העליון? חבל לחזור לתחילת הדיון. ג. בית המשפט כפה נורמות דמוקרטיות, זה תפקידו כפרשן של החוק, כפי שניתן לו על ידי המחוקק. גם בארה"ב, בית משפט קובע הרבה דברים, כולל פיטורי נשיא (קצת יותר קציני מפיטורי שר), החלטות מדיוניות, וביטולים של חוקי הכנסת. אף אחד לא "השתיל יועמ"ש לממשלה", ואת הסמכות השיפוטית הוא קיבל מהמחוקק. אתה מדבר מתוך בורות, גם באשר למשפט העברי, וגם באשר למשפט האמריקאי, וחבל. ד. אם אתה קונה את זה, אז תהיה לי בריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למשל על המקרה של השר הנגבי. המחוקק נתן דעתו לעניין וקבע שאדם לא יוכל לכהן כשר אם הורשע בעברה שיש עמה קלון ושרה"מ יורשה לעביר שר מכהונתו גם במקרים אחרים, אבל את ביהמ"ש זה לא עניין והוא פסק כאילו קבע המחוקק שאדם לא יוכל לכהן כשר הממונה על המשטרה אם מתנהלת נגדו חקירה. בזה הוא החליף בעצם את המחוקק. יש עוד המון דוגמאות, כמובן. ב. קלינטון אמנם לא יכול לשנות את דמות ביהמ"ש, אבל הציבור האמריקני יכול לאורך זמן. בישראל זה לא המצב. הציבור הישראלי כולו יכול לרצות לשנות את דמות ביהמ"ש, ואם האליטה המשפטית לא תהיה שותפה לרצון הזה, דמותו לא תשתנה גם לא בעוד חמישים שנה. ג. לדעתי אתה הוא שמדבר מתוך בורות. יופי. מה יצא לנו מזה? ד. אני קונה את זה כנראה באותה מידה שאתה קונה שביהמ"ש העליון בישראל נטול הטיות פוליטיות... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. משפט ראשון, סעיף ג בתגובה 327985. ב. לא מדוייק, עובדה שבית המשפט כן משתנה. ג. כלום. ד. איפה אמרתי שביהמ"ש העליון בישראל נטול הטיות פוליטיות? אל תיחס לי עמדות הפוכות משלך, זה אמנם קל, אבל לא רציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא חושב שיש היגיון במשפט "לכפות נורמות דמוקרטיות" (אם כבר היית אומר "לכפות נורמות של ממשל תקין"); איש לא הסמיך את ביהמ"ש העליון בישראל לעשות כן; תפקידו זה בוודאי אינו נובע מתפקידו כפרשן החוק. הרי לא יעזור לך, במקרה הזה ביהמ"ש פסק באופן גלוי בניגוד לחוק, ולא מדובר במקרה שבו החוק היה סתום או משהו בדומה לזה. אז היה אמיץ ואמור בגלוי: "כן, אני שמח שביהמ"ש העליון בישראל פוסק בניגוד לחוק, כי החוק הישראלי לא מספיק טוב בעיניי". ב. בייניש ממנה את ארבל. אכן שינוי דרמתי... ד. אני אמרת שאתה אמרת שביהמ"ש העליון בישראל נטול הטיות פוליטיות? קרא את דבריי ביתר עיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לשון החוק: "בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר." http://www.knesset.gov.il/laws/special/heb/yesod8.ht... כן, אני שמח שביהמ"ש העליון בישראל פוסק בהתאם לחוק, כי החוק הישראלי מספיק טוב בעיניי. ב. נו, באמת, הרי בארה"ב, אתה מקבל שינוי של 25 שנה כשינוי לגיטימי, תסתכל איזה שיוניים עברו על בית המשפט העליון במשך 20 השנה האחרונות. ד. ז"א שאתה לא קונה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זה סעיף בעייתי למדי. אם מפרשים אותו כמתן אישור גורף לביהמ"ש העליון לעסוק בכל סוגייה שהוא מוצא לנכון ולפסוק לפי מושג הצדק של שופטיו, כי אז יוצא שלא רק למעשה ביהמ"ש הישראלי הוא גוף נטול מגבלות המחזיק בשררה השלטונית כולה, אלא כך גם להלכה. כל עוד התשתית החוקית הזאת מונחת לפניו והוא מסתמך עליה, הדבר היחיד שיכול לרסנו הוא עצמו. אילו היה זה המצב ברשות המבצעת במקום ברשות המחוקקת, היית מכנה זאת בשם דיקטטורה. בכל אופן, אע"פ שהייתי מעדיף לולא כלל החוק את הסעיף הזה, גם כעת בשעה שהוא כוללו לא ראוי שביהמ"ש ינצלו כדי לנער מעל כתפיו את נטל החוקים האחרים, ומובן מאליו שהמחוקק לא התכוון להרשות לביהמ"ש לפסוק ככל העולה על רוחו. לשם מה טרח לחוקק את חוק יסודות השפיטה - ובעצם לשם מה טרח לחוקק חוקים בכלל - אם התכוון שביהמ"ש ייתלה בסעיף הזה ויעשה צדק במקום משפט? אולי ביהמ"ש פוסק בהתאם לחוק במובן שהוא פוסק בהתאם לנאמר בסעיף הזה, אבל הוא בהחלט פוסק בניגוד ליתר הסעיפים והחוקים. המקרה של הבג"ץ בעניינו של הנגבי מוכיח את זה באופן חד משמעי, ואמנם כל מי שיש לו כישורים בסיסיים של הבנת הנקרא יוכל להיווכח שהחוק במקרה זה אמר דבר אחד וביהמ"ש פסק דבר אחר. ב. אתה מתעקש להתעלם מהבדל מהותי: בארה"ב הכוח לבחור את שופטי ביהמ"ש העליון נתון בידי הנשיא והקונגרס - שני גופים שנבחרים ע"י הציבור - ואילו בישראל הכוח הזה מחולק בין הממשלה והכנסת לבין בימה"ש העליון ולשכת עורכי הדין - גופים שמאז נבחרו לראשונה הציבור איבד את השפעתו עליהם - באופן שהשניים האחרונים יכולים תמיד לגבש קואליציה. לכן בישראל ייתכן שתשתלט על ביהמ"ש העליון כת מסוימת - ולדעתי המצב כיום אינו רחוק מזה - ואילו בארה"ב זה לא ייתכן, כיוון שהציבור יוכל לבחור במשך כמה מערכות בחירות רצופות בנשיאים שימנו שופטים מטיפוס אחר. כדי לסבר את האוזן, תאר לך מה היה אילו הציבור בישראל בחר את הכנסת הראשונה, ומאז כל שינוי בהרכב הכנסת היה טעון את אישור הכנסת עצמה. האם היה אפשר לומר אז שהציבור בישראל הוא שבוחר - להבדיל מן בחר - את הכנסת, במישרין או בעקיפין? מובן שלא. באותו אופן ממש הציבור בישראל אינו בוחר את ביהמ"ש העליון, גם אם את השופטים הראשונים בחרו נציגיו. ד. ברור לי שהמוטיבציה להדיח את קלינטון הייתה פוליטית, את זה אפילו הרפובליקנים לא היו מכחישים, כמדומה. מה שלא ברור הוא אם אמנם בלתי מוסרי לנצל מעידות של יריבים כדי לנסות ולממש מאוויים פוליטיים. בכל אופן, העובדה היא שכמה סנטורים רפובליקניים סברו כנראה שלא מוסרי לעשות כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ניסיתי להסביר לך, דמוקרטיה היא לא פונקציה של תקנות טכניות (אתה בודאי יודע שמלכת אנגליה היא עדיין המונארך של אנגליה ואוסטרליה, או שבארה"ב הנשיא יכול לא לחתום על חוקים). דמוקרטיה היא פונקציה של תרבות. במקום בו אין תרבות דמוקרטית, גם החוקים הכי דמוקרטים לא יעזרו. במקום בו יש תרבות דמוקרטית, גם החוקים הכי דיקטטורים לא יעזרו. חוק יסוד הוא חלק מהחוקה, וככזה הוא מהגדרה נעלה על שאר החוקים. ב. לא נכון. בישראל הכח לבחור נתון בידי הכנסת (נבחרי ציבור ישירים) והשופטים (נבחרי ציבור by proxy). אם לדעתך מצב בו נשיא אחד לא יכול לשנות כלום במשך מונה שנים, ואחר יכול לשנות מהקצה לקצה במשך ארבע שנים מייצד את הציבור, אז אתה משקר לעצמך. ד. שוב, זה ההבדל בין טכניקה דמוקרטית, לבין תרבות דמוקרטית. טכנית אין שום דבר פסול שלהעיף נשיא שלא מוצא חן בעינך אם אתה מוצא את הסעיף המתאים בחוקה, תרבותית, להעיף נשיא בגלל שבגד באישתו זה דבר לא תרבותי. העובדה שהרפובליקאים בארה"ב החליטו לוותר בסוף, מעידה שיש להם תרבות דמוקרטית, אותה תרבות דמוקרטית שגורמת לבית המשפט העליון בישראל לא להכריז שהכיבוש אינו חוקי, שצריך לפנות את ההתנחלויות או כל דבר אחר שהם רוצים להכריז. אותה תרבות דמוקרטית שהיתה צריכה לגרום לשרון לא למנות את הנגבי, ולרבין לפטר את דרעי. אז אתה יכול להמשיך ולצטט את השטויות על כת מסוימת שמשתלטת על בג"ץ, אבל מה לעשות שהמציאות ממש רחוקה מכך. במשולש הכוחות, בג"ץ-כנסת-ממשלה, בג"ץ מקפיד למעט להתערב ברשויות האחרות, גם במקום בו הוא היה צריך על פי חוק להתערב. בג"ץ מתערב רק במקומות בהם חוסר התרבות כל כך בוטה, וגם זה רק כשממש אין לו ברירה. כמו שהסברתי לך למעלה, דיקטטורה משפטית היא לא הבעיה היחידה ממנה צריך לפחד, גם דיקטטורה של הרוב (או של המיעוט) יכולה להיות בעיה. זאת בדיוק הסיבה שנשיא בארה"ב לא יכול לפטר שופט סתם ככה. זאת בדיוק הסיבה שלא רק חברי הכנסת ממנים שופטים בישראל. הפחד שלי מדיקטטורה של הרוב גדול בהרבה מאשר הפחד מדיקטטורה משפטית, גם בגלל הסבירות של שני המקרים האלה, וגם בגלל התוצאות האפשריות שלהם. נראה לי שאתה מזניח לחלוטין את האופציה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אתה ניסית להסביר לי ואני ניסיתי להסביר לך. אל תשגה במחשבה המתנשאת שהבעיה היא שלי, שאינני מבין מהי דמוקרטיה. אני מבין היטב את התשובה המקובלת בימינו לשאלה זו, והעמדה שאתה מציג אינה חורגת ממנה. העניין הוא שאינני מקבל אותה, משום שהיא פגומה בעיניי. ב. אינני מבין כיצד אתה יכול לחזור על הטענה הזאת. הבה נפרק אותה לשני חלקיה: "הכוח לבחור נתון בידי הכנסת (נבחרי ציבור ישירים)" ו"הכוח לבחור נתון בידי השופטים (נציגי ציבור עקיפים)". החלק הראשון פשוט אינו נכון משום שהשופטים ונציגי לשכת עורכי הדין מהווים רוב בוועדה, לכן ייתכן שכל חברי הכנסת והשרים יתנגדו למועמד מסוים, והוא ייבחר בכל זאת. אמנם בשגרה יש לחברי הכנסת ולשרים השפעה, משום שהוועדה שואפת בד"כ להגיע לקונסנזוס, אלא שברצותם יכולים השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין לגבש חזית אחידה, ואז דעתם של חברי הכנסת והשרים הופכת לחסרת משמעות. אנו נותרים אפוא עם החלק השני של הטענה בלבד. חלק זה נכון במובן מוגבל מאוד: אמנם בעת שקמה המדינה הייתה לציבור השפעה עקיפה, אבל מאז הכוח לבחור נתון בידי השופטים, כאמור, ולכן אם יש לציבור השפעה כלשהי הרי זאת ההשפעה שיש לו דרך חברי הכנסת והשרים החברים בוועדה בלבד. אבל כפי שראינו קולם של אלה נמוג אם ניצבת מולם חזית אחת של השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין, לכן יכול להיווצר מצב, גם אם מדובר בתרחיש קיצוני ולא סביר ביותר, שבו הציבור יישאר נטול השפעה על הרכב ביהמ"ש מעתה ועד קץ הדורות. ד. אולי גם לרפובליקנים בארה"ב וגם לביהמ"ש בישראל יש תרבות דמוקרטית, אבל ההבדל הוא שאם הרפובליקנים בארה"ב יתנערו מתרבות זו, הציבור יוכל פשוט לנשל אותם מכוחם, ואילו אם ביהמ"ש בישראל יתנער מתרבות זו, הציבור לא יוכל לעשות כן. אינני מזניח את האופציה שתתפתח בישראל דיקטטורה של הרוב (מה גם שבתחומים אחדים זה כבר המצב), אלא שאינני סבור שהתרופה היא להעניק לביהמ"ש כוח שיאפשר לו בעצמו להיהפך לעריץ. מכיוון שאינני מסכים שאחד בא על חשבון השני, הרי הפרשנות שלך, כאילו ההתנגדות שלי לצבירת כוח בידי ביהמ"ש פירושה תמיכה בצבירת כוח בידי הרוב, אינה מקובלת עליי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא סתם העמדה שלי נהפכה לעמדה המקובלת בימינו... ב. אם אני מציג את הטענה (1+8=9) אתה לא יכול לפרק אותה ל(1=9) ו(8=9), להוכיח שכל חלק לא נכון, ולהסיק שהטענה שלי לא נכונה. הטענה שלי נכונה ומדוייקת, אבל בלתי פריקה לחלוטין. הרוב בועדה לבחירת שופטים נתון בידי נציגי הכנסת והשופטים. נכון שלא בידי נציגי הכנסת, ולא בידי נציגי השופטים בלבד, אבל זה לא מה שטענתי. עכשיו, אם מוסכם עלינו שנציגי הכנסת מייצגים את העם, ומוסכם עלינו שהשופטים ייצגו את העם בעט הקמת בית המשפט, אז ב-48 היה רוב של נבחרי ציבור, ולכן כל מי שנבחר מאז נבחר בידי הרוב, ולכן גם הוא נציג ציבור (by proxy), וזהו. ד. "אם הרפובליקנים בארה"ב יתנערו מתרבות זו, הציבור יוכל פשוט לנשל אותם מכוחם", אין לציבור שום דרך טכנית לעשות את זה, המכשול הוא מכשול תרבותי בלבד. "אינני סבור שהתרופה היא להעניק לביהמ"ש כוח שיאפשר לו בעצמו להיהפך לעריץ", ברור שלא, התרופה היחידה כנגד עריצות היא תרבות דמוקרטית, כל תרופה טכנית תכשל. אבל מצד שני, אתה רוצה מצב שבו השופטים יבחרו על ידי הציבור, או נציגיו, לתקופה זמנית. במצב זה, אם רוב העם יתמוך במפלגה מסויימת, נציגיה ישלטו גם על הכנסת, גם על הממשלה וגם על בתי המשפט, ואז לא יהיה לנציגי המיעוט שום מקום לפנות אליו בבקשת סעד משפטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם לא קרה בעבר שחברות קיבלו על עצמן רעיונות שגויים? לכן מוטב לא ליפול לטיעון שמה שמצוי הוא הרצוי. ממילא אם זאת עמדתך כל הדיון הפרטני בינינו מיותר. ב. האנלוגיה שלך לתרגיל חיבור פשוט אינה טובה. אינני מכחיש שהשופטים וחברי הכנסת יכולים ליצור קואליציה בוועדה, אבל הנקודה החשובה היא שגם השופטים ונציגי לשכת עורכי הדין, כלומר נציגי האליטה המשפטית, יכולים ליצור קואליציה. אפשר כמובן שאלה יעדיפו לזכות בהסכמת חברי הכנסת והשרים, כדי לקבל איזו לגיטימציה ציבורית, אבל אפשר גם שלא, והדבר תלוי בהם. במילים אחרות, השפעתם של חברי הכנסת והשרים תלויה בהסכמתם של נציגי האליטה המשפטית, או לפחות בקיומה של מחלוקת פנימית ביניהם, והללו יכולים לבטלה אפוא. הכשל בטענתך "אם מוסכם עלינו שנציגי הכנסת מייצגים את העם, ומוסכם עלינו שהשופטים ייצגו את העם בעט הקמת בית המשפט, אז ב-48 היה רוב של נבחרי ציבור, ולכן כל מי שנבחר מאז נבחר בידי הרוב, ולכן גם הוא נציג ציבור (by proxy), וזהו" גלוי. קל להבחין בזה באמצעות אנלוגיה לרשות המחוקקת: כשם שדי לך שהציבור בחר בעקיפין את ביהמ"ש העליון הראשון כדי לטעון שביהמ"ש הוא נציג הציבור, יכולת גם לטעון שישראל היא דמוקרטיה אילו לא היו בחירות לכנסת מדי כמה שנים ובמקום זה כל כנסת הייתה ממנה את הכנסה הבאה אחריה. אבל מחוץ לדיון הזה גם אתה היית מסכים בוודאי שכדי שמדינה תהיה זכאית להיקרא דמוקרטית עליה לקיים בחירות חופשיות פעם אחר פעם. בכל אופן, נדמה לי שמיצינו את הנקודה הזאת. אני טענתי טענה פשוטה בנוגע לעובדות פשוטות - שהציבור בחר את ביהמ"ש העליון הראשון ומאז כל דור שופטים מחזיק בכוח לבחור את הדור הבא אחריו (עד כדי רתימת נציגי לשכנת עורכי הדין לצדו) - ונדמה לי שעלה בידיי לנסחה במידה מספקת. אם אתה רוצה לקבל אותה או לא - זה כבר עניין שלך; אותי מעניין אם היא נכונה אובייקטיבית או לא. ד. מובן שלציבור יש דרך טכנית לעשות כן: הוא יכול לבחור במועמדי המפלגה הדמוקרטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא אומר שאני חושב מה שאני חושב בגלל שזו דעת הרוב, אני אומר שהסיבות שגרמו לי לאמץ את דעתי גרמו גם לרוב לאמץ את דעתו. חבל שאתה מתעלם מקיומן הבולט של סיבות שכאלה. ב. השופטים הם, כאמור, נבחרי הציבור. נציגי לשכת עורכי הדין, הם נבחרים על ידי סך כל עורכי הדין בארץ, שהם כל מי שקיבל תואר במשפטים ועבר את בחינות הלשכה. רחוק מלהיות ''נציגי האליטה המשפטית'', והרבה יותר קרוב להיות ''נציגי הקהילה המשפטית''. אותו כשל שקיים, כביכול, בטענתי, קיים גם בטענתך שהשופטים בארה''ב הם נבחרי ציבור, העובדה שיושבים שם אנשים שמונו על ידי פורד, בזמן שאין שם אנשים שמונו על ידי קרטר מבהירה את זה טוב מכל עובדה אחרת. אתה לא יכול להחזיק את המקל בשני קצותיו, או שאתה מקבל נבחרי ציבור עקיפים, ואז המקרה האמריקאי והישראלי זהים, או שלא, וגם אז שני המקרים זהים. בכל מקרה, ההפרדה שאתה עושה היא מלאכותית. ד. ובית המשפט יכול לבטל את תוצאות הבחירות או לפטר את הנשיא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. זה לא סימטרי. נכון שהציבור בארה"ב לא בהכרח יכול לשנות את הרכב ביהמ"ש *בטווח של ארבע שנים*, אבל (אם הוא עקבי ברצונו, וזה מספיק חשוב לו) אז בטווח של כמה קדנציות של נשיאים הוא בהכרח כן יכול לשנות את ההרכב. (בהנחות סבירות על תוחלת החיים. מעניין מה יקרה אם זו תעלה פתאום בסדר גודל. אבל אז החברה תשתנה בדרכים הרבה יותר רדיקליות.) נכון שיש שרירותיות בכך שלנשיאים מסויימים יש הרבה יותר השפעה מלאחרים, ושזה עניין של מזל. אבל אני לא חושב שעיוותים כאלה משנים מהותית את ההבחנה האם יש ייצוג או אין ייצוג. זה קצת דומה למזל שכרוך בשאלה עם מה אתה באזור בחירה (שמשפיע על חשיבותו או אי-חשיבותו של הקול שלך); וגם דומה, אולי יותר, לכך שהנשיא שהתמזל מזלו לכהן בזמן מלחמת העולם השנייה יכול היה להשפיע על מדיניות החוץ של ארה"ב הרבה יותר, ולהרבה יותר שנים, מהנשיאים שכיהנו בזמנים שקטים יותר. בכל אופן, ר' הפסקה הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. כל העיקרון בנציגות של הציבור היא חוסר עקביות של הציבור בדעותיו. אם הציבור עקבי בדעותיו אז גם בארץ השופטים הם נציגיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אבל בחירת התדירות שבה מודדים את דעת הציבור היא די שרירותית. לצורך מינוי הרשות המחוקקת והמבצעת מודדים פעם בארבע שנים; לצורך הרשות השופטת בארה"ב, בתהליך שאפשר לקרב אותו למדידה פעם ב(סדר גודל של) 10-15 שנה. אם רוצים להגיד שהשיטה בישראל היא מדידה של דעת הציבור, לפי ההצעה שלך, אז מדובר ב"תדירות" של פעם אחת וזהו, וזה כבר שונה מהותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לוקחים בחשבון שדעת הקהל כן משתנה בתדירות כלשהי, אז כבר אי אפשר להציג את בית המשפט העליון בארה"ב כמייצג של דעת הקהל בארה"ב (להבדיל מהנשיא, למשל, שאפשר להציגו כמייצג של דעת הקהל בתקופת הבחרותו). דוגמאות מובהקות יש בתגובה 327811. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה איך הדוגמאות מראות אי-ייצוג. כל שופט שכיהן ברגע נתון, נבחר על ידי נשיא שנבחר על-ידי הציבור X שנים קודם, כש-X חסום (משהו באזור העשרים שנה?). שוב - זה שלחלק מהנשיאים יש יותר מזל מלאחרים ונופל בידיהם הגורל למנות יותר שופטים (ובמונחים של פתיל זה - חלק מדגימות דעת הקהל משפיעות יותר מאחרות על ההרכב), זה עיוות מסוים של הייצוגיות, אבל לא עיוות שנראה לי שונה מהותית מעיוותים אחרים בשיטות ייצוג, למשל חלוקה לאזורי בחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היו נותנים בבחירות שני קולות לנשים, וחצי קול לגברים, האם היית אומר שהבחירות מייצגות את דעת הקהל? גם כאן ניתן לנשיא אחד ייצוג גדול יותר מנשיא אחר. נכון שגם בחירות אזוריות הרבה פעמים לא מייצגות באמת את דעת הקהל (אחת השיטות של המפלגה הלאומית בדרום אפריקה למנוע מהאופוזיציה להגיע לשלטון היתה לשחק עם אזורי הבחירה). ניקח מקרה תיאורתי קצת יותר קיצוני, נגיד ששבוע לפני שבוש נבחר כל השופטים בבית המשפט העליון היו מתפטרים או מתים במפתיע, וקלינטון היה ממנה בית משפט ליברלי לגמרי וצעיר לגמרי, האם בית המשפט הזה היה מייצג את דעת הקהל אז? היום? בעוד עשר שנים? בעוד עשרים שנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להפריד בין שתי שאלות. אחת היא האם מוסד נתון ברגע נתון מייצג את דעת הקהל באותו רגע. השניה היא האם שיטת בחירה נתונה מהווה ייצוג של דעת הקהל. בתסריט התיאורטי שתיארת כמובן ההרכב מאוד לא מייצג את דעת הקהל באותן עשרים שנה - זה בנוגע לשאלה הראשונה. אפשר לשקלל את העובדה הזו כשרוצים לענות על השאלה השניה, אבל אז כדאי לזכור שזה מקרה קצה. כמעט בכל שיטת בחירה יש עיוותים כלשהם שיכולים לגרום לכך שעל השאלה הראשונה תתקבל תשובה שלילית (או לא חיובית מושלמת). למשל, אחוז חסימה. למשל, <פרובוקציה> ראש ממשלה ששינה את דעתו באמצע הקדנציה </פרובוקציה>. אני לא חושב ש"ייצוגיות" היא משתנה בינארי בשיטות בחירה; יש מידות שונות של עיוות. בהינתן שמקבלים שגם מידות שונות של עיוות לא פוסלות שיטה מלהיחשב לייצוגית (במידה כזו או אחרת), אז צריך להפריד עוד סוגייה שהתגובה שלך מערבת בסתר: האם העיוות ייחשב צודק או הוגן. בדוגמת השיקלול השונה של גברים ונשים, כנראה שנחשוב שהשיטה לא צודקת ולא הוגנת, אבל אני אחשוב שמבחינת ייצוגיות גרידא יש אפשרויות גרועות יותר (תלוי, כמובן, עד כמה קריטיות שאלות מגדר בפוליטיקה). אחוז חסימה הוא עיוות שמקובל כהוגן. אז אני נשאר בעמדתי: שיטת בחירת השופטים בארה"ב היא שיטה שיש בה מידה די גדולה של ייצוגיות. יש בייצוגיות הזו עיוותים, אבל הם לאו דווקא בלתי-הוגנים (ואפשר אולי להצדיק אותם כפשרה עם שיקולים רצויים אחרים). אבל אני לא מתעקש על הטענה שהשיטה כן הוגנת; הנקודה היחידה שעליה אני כן מתעקש, היא שזו ייצוגיות שלא ניתן להשוות אליה את השיטה הישראלית בטענה שגם כאן נבחרו השופטים פעם אחת על-ידי דעת הקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרכב שופטים אינו יכול להיות מייצג כי השופטים אינם סקטור מייצג ואפילו עורכי הדין אינם סקטור מייצג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכי הדין אינם סקטור מייצג? מה תפקידו של עוכר הדין אם לא לייצג את מרשו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת דורון, עורך דין אינו מייצג את לקוחו כסקטור. כוונתי לגבי אי היותם מגזר המייצג סטטיסטית את כלל האוכלוסיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגלילי התלוצץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חרמפפפ (פעם שניה "חרמפפפ" תוך יומיים, וגם הסיפוק הדחוי בתגובה 329680 לא גרם לי שום אושר. אי צרי לצרותי? :-] ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו נשמעים כזוג צרצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, עכשיו למדתי את חוש ההומור שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם הסברתי לאורי פז משהו בנוגע להומור הגלילי המיוחד, אלא שמנוע החיפוש העובד בהכנעה עבור סמיילי - מסרב לעבוד בשבילי מעבר לטווח של השבוע האחרון, ונבצר ממני למצוא את ההודעה העתיקה ההיא (במקרה ההוא, שלא כמו עכשיו - היה צורך גם להרגיע קצת, לא רק להסביר :-] ) . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את זוכרת מספר מילות מפתח, באיזה שם השתמשת או משהו כזה, אני אוכל לנסות למצוא את התגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא גוגל עושה את זה טוב (ומתברר שמנוע החיפוש עובד, אבל כנראה שלא כל הדפים מאונדקסים). תגובה 252880 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה! (טמבל! במקום לספק חכה בחינם היית צריך לשמור לעצמך את הפטנט ולמכור דגים, כל אחד לחוד :-] ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו אנחנו מגלים שאוריפז קרא לך "יקירתי"? עברך המעניין מפתיע אותי כל פעם מחדש... מה אומר על זה השכ"ג, החוקי שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגלו-בא-לי בחור ליברלי. היתה לי פעם עם אוריפז גם שיחה קצרה שנגעה ב... אממ... בתפקודם האבולוציוני של עופרי הגברת פז, אבל אינני מצליחה עכשיו להפנים כיאות את שיטות סמיילי בע''מ ולמצוא אצל הדוד גוגל את העניין הגו(ג)עלי ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עופרי הגב' פז"? שומו שמים, אנא עוד נגיעה? לבי החסוד אינו עומד בזה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדוני, יש פה כאלה שעוד לא נגעו בפעם הראשונה. תתחשב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היזהר, אתה עלול להחמיץ את המוניטין שנותן לך ניקך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניק שלי (כינוי חיבה: "ניקי" 123 ) מקנה לי מוניטין של תיכוניסט מחוצ'קן. כל המתעקש להסיק ממנו משהו אחר, עושה זאת על אחריותו. 1 ! 2 !! 3 בהגייה שרונסטונית כבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפוש ראשון בחינם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי אבוד. היו שם, אא"ט, "ציציות", אולי "פשפוש בציציות", או "לפשפש בציציות", משהו שהסברתי בעניין חלב, מנגנון ייצור החלב בשדי האשה, אולי משהו עם גירוי בלוטות החלב, ואורי אמר באחת התגובות משהו עם - "תסלחי לנו" (הוא התכוון שאסלח לו ולגדי אלכסנדרוביץ'). בלתי מציא. חבל, נתתי שם מידע חשוב... :-] . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אבוד זה? תגובה 272836 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או! אתה רואה? אמרתי לך שמדובר במידע חשוב! :-] תודה, תודה. וברצינות - אני *באמת* לא מבינה איך זה שלך אין את הבעיה שיש לי (ולא רק לי, אם הבנתי נכון) בזמן האחרון עם החיפוש. מערכת! מה הולך כאן? פרוטקציה? יש כאלה שכבר קיבלו מנוע מודל 2006? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט זוכר את כל התגובות שלך (כולל המספר שלהם) בעל פה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הדקות הספורות שעוברות מהתגובות שלה לשלך אפשר לחשוב שלא רק שאתה זוכר אותם בעל פה, אתה גם יושב כל היום מול המסך ומחכה לרגע שהן יופיעו.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האין כולנו? וכי לשם מה אנו מוגיעים את מוחנו בנבכי המתמטיקה המונאדית אם לא כדי שמאחורי ד"ר שדמי תצוץ איזה גב' מונית בתרועת: "הא לכם כסילים1! עבדתי עליכם!". 1 שוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דורון ישמח שנתת לו דוקטורט והחשמנית אולי צריכה להיעלב מהיחס המבטל שלך. וצר לי לאכזב אותך אבל לא כולנו מוגיעים את מוחנו עם המתמטיקה. אתם בערך חמישה-שישה שמוגיעים את מוחכם ויש עוד כמה שעומדים מסביב לקרוא לכם קריאות עידוד. כל השאר (כולל אותי ) נכנסים לדיון ההוא לפעמים רק לראות אם כבר הכריזו על מנצח, מבלי שיש להם מושג ירוק על מה מדובר ואפילו לא אם מדובר על משהו אמיתי או סתם קשקוש. לפחות על החשמנית אפשר להגיד שאצלה זה לא רק ציצים ופעם היא דיברה על העוולןת של הכבוש והמתנחלים ועוררה את זעמו של איזה פשיסט שהיה כאן לרגע, שאמר שהיא לא יהודיה ואז נהיה פה שמח. אבל אצל דורון שדמי זה רק איזה מתמטיקה הזויה שלא ברור אם היא בכלל קיימת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א, עידכון. עד אתמול נראה היה שאין על דורון שדמי (בסיוע ארטילרי של משה קליין), והוא מנצח בשיטת ההתשה את כולם. אתמול, באופן מפתיע ולא מובן (זה שזה לא מובן לא ממש מפתיע) ,נכנע דורון שדמי בפני האייל הצעיר תגובה 330103. ב. החשמנית כתבה הרבה על הרבה דברים שאינם ציציות בכלל, ועל הכיבוש בפרט, אבל נדמה לי שאתה מתיחס לתגובה 280340. ג. גם דורון שדמי הוא לא ממש חדש באייל, רק ה"מתמטיקה" שלו חדשה באייל, עיין למשל בתגובה 70518. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 295044 תגובה 295134 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות בידך סמיילי, ראה נא http://www.haayal.co.il:8888/thread?rep=330177 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. דורון לא ישמח על הדוקטורט שקיבל1 כי הוא במתמטיקה ה"רגילה", מלאת הסתירות. ב. לחשמנית אין מה להעלב (ואני בטוח שהיא לא נעלבה) מה"יחס המבטל" שלי כי לא היתה כל כוונה לבטא יחס כזה. הסיבה להתרעמותך נובעת אולי מהשימוש בביטוי הגב' מונית שלא נועד אלא להשלים את ד"ר שדמי, בדומה לשם רומן הנודע, ותו' לא. ג. אני לא מאוכזב. לא חשבתי לרגע שכולכם מוגיעים את מוחכם, אלא רק שכולנו מוגיעים את מוחנו. ד. אתה טל כהן? מנין ההערכה שלך באה? ה. "לפחות אצל החשמנית... אבל אצל דורון שדמי..." מה כל זה קשור אלי? אם הייתי אדם הנוטה להיעלב (בשם עצמו או בשם אחרים) הייתי חושד שהתכוונת ל"לפחות אצל החשמנית.. בניגוד לאורי גוראל-גורביץ' שרק מקשקש שטויות כל היום". ו. למען הסר ספק: אין לי שום תקוה אמיתית שמאחורי דורון עומדת החשמנית2. 1 ועוד ממי שעדיין דוקטורנט בעצמו! 2 אם כי יש לי תיאוריה באשר לחשמנית ולשכ"ג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בסדר, הכל בסדר ותודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 329798 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי, סליחה. השיר כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 227247 (תגובה 186784, תגובה 227230, תגובה 224261) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 331229. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שגם אני מאוד סקרנית לגבי מה שהארכיבאי שאל אותך בתגובה 330747. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר סיפרתי על הקשר המשפחתי בתגובה 223334. אהההה, זכרונות רחוקים... היינו צמד מאוד מצליח. אחי האהוב, שכ"ג, גידל אותי במסירות מאז התייתמנו. הוא היה גדול, אני הייתי כה קטנה, ילדונת עם צמה/א, והוא נשק, בין השאר, גם לצמתי, ונקראנו - "סטינג והגורנישטית" (או בשמנו המקוצר, המתנגן יותר והנוח יותר לטורי הרכילות - "סטינג וגורנישט"). חלפו מספר שנים. שכ"ג נהיה גדול מהחיים, אני גדלתי וגידלתי, ולכן הקולונל שיווק אותנו בשם חדש - "גרוסהמר והעופרים". הקריירה תפסה תנופה מסחררת. לדאבוני הכל נקטע אחרי שנים מעטות, הן משום שהכוריאוגרפיה הנמרצת שליוותה את רוב הרפרטואר שלנו גרמה לשכ"ג צרבת נוראה, והן בגלל ההטרדות החוזרות ונשנות של ה-FBI (יתכן שבעל תגובה 330747 עובד בשבילם). על מה שקרה מאז ועד היום לא אספר, מאימת הקרטל הקולומביאני הנושף בעורפנו ועומד עלינו לכלותנו. רמז דק: המנדבושקעס הן בהחלט לא החלק הכי מציק. אם, בכ"ז, סקרנותך אינה מרפה, אולי תפני אל אג"ג, תגובה 330229, הערה 2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(-: נחמד, אבל בכל זאת עובדה שאת שלחת לינק לשיר שלך מהאתר של השוטה ולא ענית על זה, סליחה על החטטנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה גם לך, אבל אולי במקום להתנצל פשוט לא תחטטי? את לא הסקרנית היחידה כאן ויש עוד סקרנים שהיו שמחים לדעת הכל על כולם. ההבדל הוא שהם מנסים פעם אחת ואם לא הולך הם מוותרים, ואני חושב שזה מה שרמזו לך בתגובה 331229. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להפיג אחת ולתמיד את ענני הסקרנות שמעיבים על שמי התכלת של חיינו: 1. החשמנית אינה אחות שלי. למיטב ידיעתי אין בינינו שום קשר משפחתי. 2. האתר אינו אתר שלי. יש לי הכרות מסויימת עם בעלי האתר. 3. הקשר בין האתר לבין החשמנית באמת נוצר בעזרתי, כמחווה של רצון טוב. 4. הפנטזיות של החשמנית הן על אחריותה בלבד. כל קשר לשוטים אמיתיים מקרי בהחלט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי תגובה 331229 אני מרגיש ממש בר סמכא בנושא ועל כן עלי להכריז קבל1 עם ועדה2 שאינני מאמין לאף אחת מהכרזותיך, ובמיוחד לא לראשונה ולרביעית3. 1 1 פאראד. 2 לאבלייס. 3 של מנדלסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה יש לך נגד האיטלקית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלום. אחת החביבות עלי. בודאי החביבה עלי של מנדלסון. אבל לא מאמין לאף מלה שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען האיטיים, אתה מוכן להסביר את האנלוגיה ומה הבדיחה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מצחיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש למשתמשים רשומים האפשרות לקבל הודעת דוא"ל ברגע שעונים להם. למשתמשים מתוחכמים יש את האפשרות לקבל הודעת SMS ברגע שמישהו מתיחס אליהם בהודעה כלשהי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(מישהו קרא לי?) השורה התחתונה: מנוע החיפוש ישוב לתפקוד מלא בתוך כשבוע עד עשרה ימים. הפרטים הטכניים המשעממים: קובץ האינדקס של התגובות נהרס, ונבנה כעת מחדש. קצב הבנייה איטי כדי לא להעמיס על התפקוד הרגיל של השרת (שגם ככה בקושי סוחב בעליה כרגע). התגובת שכבר מאונדקסות הן 1 עד 232,000 בערך, ומ-326,000 ואילך. קצב ההתקדמות לסגירת ה"חור" הוא כרבבת תגובות ליום, ומכאן המסקנה שבשורה התחתונה, למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם לא נוהגים לגבות את מאגר הנתונים מדי פעם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדי יממה. אופי התקלה, הגילוי המאוחר יחסית שלה (אף אחד לא טרח, נניח, לשלוח לי דואל שאומר שהחיפוש לא עובד), והמצאות האיש-עם-המפתחות-של-הגיבוי בגולה הפכו את אפשרות השחזור מגיבוי ללא יעילה (יחסית. ההערכה המקורית שלי היתה שהשחזור יקח שבוע, שזה לא נורא, אבל הוא לוקח חודש, אז לך תדע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, כך הגליתם איש מפתח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם צריכים עזרה בהקלדה? אני יכולה לקחת פיקוד החל מתגובה 267,000 לערך (אם כי בתגובות ארוכות אצטרך שמישהו יקריא לי מהדף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ובהצלחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזהו (עכשיו הכל בסדר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה גם ממני. המנוע הזה חיוני למדי.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתאום עולה בי געגוע לכתובת המזהירה שהמנוע אינו פעיל... סתם. תודה רבה, טל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מזדהה קצת עם געגועיך. נח מאוד שיש במי להטיל את האשם אם לא מוצאים לינקים רלוונטיים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה גדי? מה פתאום גדי? "לנו" = לאורי ולעופרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאת אמורה להוות גורם ממתן ומחנך. בושה, בושה, איך שהמצב מדרדר! (החליטו כבר איך כותבים את המילה הזאת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו שכתבת: "מדרדר" (וה-ד' הראשונה מקבלת דגש חזק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני יודעת. השאלה לא נשאלה ברצינות, אבל תודה בכל מקרה :-] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן, זה לא מדויק. על פי כללי הכתיב חסר־הניקוד יש לכתוב "מידרדר". כמעט תמיד, יש לכתוב יו"ד בתנועת חיריק שלפני דגש חזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינקים לא עובדים לי עכשיו, אבל עכש"ז, הוספת היו"ד בכתיב חסר ניקוד היא בגדר המלצה ולא כלל, ולכן אם משמיטים אותה, זה לא נחשב בפירוש כשגיאה אלא נתון לויכוח ולהחלטה לפי המקרה, לא? (במבחנים וכדומה) בסריקה מהירה בגוגל: מידרדר מופיע 622 פעם מדרדר 828 מתדרדר 887 (לא שגוגל נחשב כסמכות, אבל גם ההחלטות של האקדמיה מושפעות במודע מתדירות השימוש, ולכן גוגל יכול לתת אינדיקציה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה גם שמדרדר יכול להיות גם הפועל בגוף שלישי הווה (כמו ''יהודה מדרדר את האבן לתהום''). (אצלנו, התארנים, גוגל דווקא נחשב כסמכות העליונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את שתי הפסקאות הראשונות, ואז חוזר לתגובה 327811, ולהרכב בית המשפט העליון בישראל, ומוצא שמבחינת התוצאה, השני לא מייצג בשום צורה את דעת הקהל במדינתו רע יותר מהשני. מצד שני, מבחינת היצוגיות של ההליך, אני לגמרי לא מסכים איתך, מדובר בשתי שיטות שמידת היצוגיות שלהן היא אקראית, אחת פוליטית יותר, והשניה "ממלכתית" יותר, אבל שתיהן מייצגות את דעת הקהל באותה מידה, גם מבחינת ההליך, וגם מבחינת התוצאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה לפרובוקציה: המערכת הדמוקרטית-פרלמנטרית בנויה כך שיתאפשר לראש הממשלה לשנות את דעותיו במהלך הקדנציה, ולהישאר מייצג: א) ראש ממשלה לא נבחר. נבחרת כנסת, שמהווה מעין מדגם מייצג של העם, והיא בוחרת ראש ממשלה. ב) אם ראש הממשלה מעוניין לשנות את הרכב ממשלתו או את מדיניותה, הוא לא צריך להתפטר וללכת לבחירות חדשות. ה"מדגם" "בוחר" את הממשלה החדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הדברים המענינים בביחרת שופטים לביהמ''ש העליון זו החקירה בסנאט. דיוני וועדת השיפוט שמראיינת את המועמד פתוחים לציבור וניתן להקשיב להם ברדיו. מאד מענין להקשיב לשאלות ולתשובות, לצורה בה החקירה נילקחת ברצינות. לא נראה שחקירתו של רוברטס, המועמד הנוכחי לעמוד בראש ביהמ''ש העליון, מושפעת יתר על המידה מנטיתם הפוליטית של הסנטורים, אם כי ברור שהרפובליקנים ינסו לשאול שאלות שיאירו אותו באור חיובי בעוד הדמוקרטים ינסו לערער על כשירותו. מרתק לשמוע כיצד דווקא יו''ר הוועדה הרפובליקני, המצדד בזכות האישה לבחור, מתעמת עם רוברטס בנושא ההפלות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתמול ראיתי קטע מהחקירה שהסנטורים חקרו את רוברטס. הוא עשה להם בית ספר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא התחמק באלגנטיות מכניסה לפרטים: "אינני יכול להרחיב בנושא". "לא אכנס לפרטים מסיבות מובנות". הם לא יכלו להאחז בשום פרט כדי להעמיק את החקירה. הכל היה באנדרסטייטמנט של יחסי עו"ד לקוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המועמד פעל עד כה כעו"ד, לא כשופט? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |