 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא זוכרת באיזה גודל זה היה, אבל הפתק ההוא בהחלט יכול להתמודד על התואר ''הטופס הקטן ביותר בעולם''. ממציאים תירוץ ''סבתא שלי מתה'' (נכון, אבל לא היום), עומדים חסרי סבלנות עד שהרס''ר ממלא אותו בכתב מרושל, על משקוף של איזה מבנה בבסיס, דוחסים אותו לכיס מדי ה-א', הולכים מיוזעים עד לצומת לתפוס אוטובוס, מגיעים הביתה ומגלים שהפך לעיסה בלתי קריאה של נייר ודיו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בערך בגודל של כרטיס אשראי, או כרטיס ביקור. מספיק בכדי להכיל את כל הפרטים הנחוצים. היתה לי חבילה של כאלה, שיתרונה הגדול היה שהחתמתי אותה בחותמת ד.צ. באיזה משרד שעברתי בו פעם באופן אקראי (כלומר, *לא* של היחידה שלי). שיחפשו אותי ביחידה ההיא. (וזאת הסיבה האמיתית לקיומו ולביטולו של הפס. לא כדי לוודא שהחייל מורשה להמצא מחוץ לבסיס, אלא כדי לשייך חייל שנמצא מחוץ לבסיס ליחידה הנכונה. עם המצאת הכרטיס המגנטי ומיחשוב הצבא, הפס הפך מיותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה אה. היה גם פס חודשי ליחידי סגולה ואנשי קבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ג'ובניקים שיצאו כל יום הביתה קיבלו פס חודשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחידי סגולה, כמו שאמרתי (או שמא המוני סגולה? הכל תלוי בבסיס ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ה"אה אה" שלך אמור לרמוז שהתגובה של דורון שגויה? כי לי הוא סוף סוף הסביר את ההגיון שבפס חודשי (לעומת לוותר לחלוטין על הצורך בפס לג'ובניקים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה הצליל שלי ל''נזכרתי בדברים תוך כדי חיוך מעוקם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיטה שלי היתה להשתמש בזהות של חייל אחר. כשמשטרה צבאית תופסת אותך (בלי פס, בלי כומתה, בלי תג, עם מדי ב', לא מגולח, לא מצוחצח...) היא מבקשת תעודת חוגר בשביל לכתוב תלונה ולשלוח ליחידה שלך. כשחייל איבד את תעודת החוגר שלו, הוא היה נשפט, משלם קנס, ומקבל תעודה חדשה. בזמן שאין לחייל תעודת חוגר הוא היה אמור להשתמש ב"אישור שירות" (אני כבר לא זוכר אם זה השם הנכון של הטופס). אישור שירות הוא טופס שמקבלים מהשלישות הראשית, מדובר בטופס מחשב חתום עם שם החייל המספר האישי שלו, וחתימה של השלישות. חשוב לשים לב, בלי תמונה.חיילים שמשרתים רחוק מהמרכז יכולים לתת לפקידת הת"ש שלהם או לפקיד השלישות יפוי כח להוציא טופס כזה. למזלי הייתי פקיד שלישות, ככה שיצא לי להיות בשלישות די הרבה, ויכולתי להוציא כמה טפסים כאלה שרציתי. מובן ששימוש בטופס על שם של חייל שמשרת (ועוד ביחידה שלי) היא לא סבירה. למזלי, ביחידה שלי היו הרבה חיילים שהשתחררו על סעיף 21 נפשי, וכפקיד השלישות, וכחייל ביחידה, ידעתי על השחרור הצפוי שלהם עוד לפני שהם שוחררו. לכן, כל מה שהייתי צריך זה להוציא טופס כזה על כל חייל (בעל שם ישראלי או אשכנזי, לצערי אני לא נראה כמו מועלם) שנראה שעומד להוציא 21, ולהשתמש בטופס אחרי שהוא הוציא את הפרופיל. ועכשיו, צריך רק לזכור לא לחתום על התלונה בשם האמיתי שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והכי קל זה לא להיתפס על ידי משטרה צבאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך עושים את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שומרים על הופעה תקינה. אותי, למשל, מעולם לא עצרו לביקורת, ובמשך רוב השנה וחצי האחרונות של השירות הצבאי שלי הסתובבתי בלי פס. מי שלא שומר על הופעה סבירה מושך אליו תשומת לב, ואז מתחילים לבדוק כל פרט אצלו, ובדרך גם מגלים שהוא בלי פס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא '' הכי קל'' (כל בוקר, להתגלח, לצחצח נעליים, ללבוש מדי א' מגוהצים, לזכור את הכומתא, התג והגומיות. כל חודש לזכור להתגלח. לא לשכוח לקחת מהמפקד שלך פס כל פעם שאתה יוצא מהבסיס. תשווה את זה לפעולה טריויאלית חצי שנתית ותקבל קל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובזמנו - לזכור את הכומתה גם כשהולכים באותו שביל מאובק מהצומת לשער הבסיס, למקרה שהרס''ר יחלוף על פניך באוטו שלו ויראה את ההפרה החמורה של תקנת רפול. טרמפ לא נתן, המנוול, אבל תלונה כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האוטו של הרס"ר זה היה ריקשה ,לא? האוטו הזה יותר מגוחך מהתלת גלגל של מיסטר בין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי הרבה דברים בחיים שלי, אבל מרוקאי נוהג בריקשה - זה לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא נוהגים ועוד איך. זה אפילו יכול להיות שאלה למדור החידות (באיזה מקום מרוקאים נוהגים בריקשות הודיות?) חוץ מזה, זה עניין של כרונולוגיה. שהייתי לא מזמן במילואים גיליתי שהרס"רים תימנים ,ע(ו)בדי הרס"ר הם אשכנזים רוסים .המרוקאים הפכו קציני רכב. נראה שעדות ישראל עושות סבב במקצועות הצה"ליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק השלם - רומני! (ברקת, מפירה את אמנת הפי.סי הבינלאומית לטובת הומור זול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש רומני. זהו טר''ש (לשעבר) סרג'יו וינטרגרין מהאפסנאות. לא יזיק קצת הומור זול. אנחנו באוגוסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשלם מהשלמייה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלם קננסיגר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קננגיסר זה שם רומני? (אם זול אז שיהיה אד-הומינום) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו עבירה חמורה על התקש''יר. שלמים, כמו באזרחות, הם בבלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדי א' מגוהצים? מי מגהץ מדים? כמדומני, הגיהוץ לא כלול בהופעה תקנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעניין. אתה אומר כאן בעצם, שצריך לדעת איזה חוקים להפר. מזכיר לי שימושים מתוחכמים במקלטי מס וכאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה, קיבלתי מהמשטרה הצבאית תלונות על גילוח, ציחצוח, הופעה מרושלת, תפיסת טרמפים במקום אסור ועוד (אף פעם לא על שמי). אף אחד מהשוטרים הצבאיים לא בדק אם יש לי פס (ולא היה לי, זאת אמרת היה לי, אפילו חודשי, אבל על שמי האמיתי, וזה לא השם שנתתי לשוטר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שזה כאב ראש למי שלא נמצא בבסיס סגור וצריך לצאת כל יום. הפעם היחידה שבה משטרה צבאית תפסה אותי הייתה על זה שהייתי בלי פס, ואפילו לא באשמתי אלא באשמת המפקד שלי (הייתי איתו במשימה מחוץ לבסיס ובאמצע הוא החליט שהוא רוצה לנסוע לכיוון אחד ושאני אחזור לבסיס בכוחות עצמי). כמובן שלא עשו לי כלום - כנראה שהכי טוב זה שהמפקדים שלך ידעו שלא צריך לעשות לך כלום גם אם משטרה צבאית הגישה נגדך תלונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור חייל, תמיד דאגתי שיהיה לי פקט קטן של פסים בכיס של הא', והייתי רושם לעצמי. בתור מפקד, פשוט חילקנו פסים לחיילים על מנת שימלאו לעצמם ויהיה להם תמיד לפחות פס אחד ספייר למקרים של הארכת החופשה מכל מיני סיבות מצערות, יציאה מחוץ לבסיס לצורך קניות לשבת וכולי. בקיצור, מאמצעי בקרה של הסגל זה הפך למלחמה משותפת שלנו ושל החיילים נגד המשטרה הצבאית. האם היה מפקד שהיה זקוק לפסים כדי לדעת שחייל שלו לא חזר מחופשה? נשמע לי קצת לא סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אף פעם לא על שמך? זייפת תעודת חוגר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק, השתמשתי באישורי שירות של חיילים שכבר לא היו חיילים. תגובה 322826. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו. מעכשיו אנחנו נסמן חיילים עם ברקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קוראיום לזה דיסקית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם את זה אפשר לזייף. נראה אותך מזייף חתימה דיגיטלית על ברקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חתימה דיגיטלית למשטרה צבאית. הצחקתי את עצמי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשריך. הכומתה הארורה שתמיד נופלת (למי יש כוח לשים סיכת ביטחון כל הזמן?) והאקדח השנוא שהיה צריך כל איש קבע לשאת הפכו אותי לחביבם של השוטרים הצבאיים בטרמפיאדות. מזל שלא היה צורך בפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש קבע (עם אקדח!) בטרמפיאדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה (עם אקדח!) לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית לילה אחד מגלגל את הכומתה שלך בתוך כוס, היא היתה מקבלת צורה מעוגלת שמתיישבת היטב על הכתף ולא נופלת (שהרי לא מדובר על כומתת ה''כריש'' האימתנית של הבנות, שחלפה מן העולם). למי שאין כוח אפילו לשים סיכת ביטחון, שלא יתפלא על כך ששוטרים צבאים מחבבים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה חושב, שלא ניסיתי? יש אנשים שבנויים לכומתות, ויש אנשים שלא. עם המשפט השני אני מסכים. __ טוב, אולי הגזמתי קצת. זה לא קרה *כל כך* הרבה פעמים. אבל זה קרה, וכל פעם מחדש זה היה מרגיז. חלק מהבעייה היה שבאמת לא היתה שגרה מסודרת של הסתובבות במדים; חלק ניכר מהזמן היינו באים והולכים על אזרחי, ומחליפים למדים (אם בכלל) בבסיס. רק מדי פעם היתה סיבה לצאת החוצה על מדים - בשביל הטרמפים, או האוטובוס - ואז היה מסתבר שהכומתה (המעוגלת למשעי) פשוט לא איתי, ואין ממי לשאול, ואין זמן, אז יוצאים לדרך ומתפללים. תפילות של אנשים חילוניים לא תמיד עוזרות, אני יכול להוכיח את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תגובה בנוסח רועי לוי : "רגע, אם הפס יוצא מצה"ל אז הוא... מממ... פס מן העולם? מממ.. מממ... מה זה הדבר הזה". סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר לי, מסופר על אחד, לא חשוב מאיזה יחידה (שלנו) שנתפס בתחנה המרכזית של ירושלים בלתי מגולח בעליל. כאשר שאל אותו המ"צ לפשר הדבר, ענה הלה: "ספירת העומר". "הכיצד ספירת העומר, ושבועות חלף לו זה מכבר?" התפלא המ"צ. בחורינו לא התבלבל והשיב לו: "אבל אצל הקראים..." ואלון, לפני שתשאל, רומפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה צריך לענות ''ימי בין המיצרים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שלא שמעת את זה ממני, על מישהו אחר? או אולי, רומפי פשוט אימץ את השיטה. (פלטוניזמאריתמטי...! פלטוניזמאריתמטי...!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח בכלום. (ריבויאונטולוגיות...! ריבויאונטולוגיות...! ריבויאונטולוגיות...!) סתם, עכשיו כשגמרתי לכתוב את המאמר החמוד שלי, אני אתפנה לכתוב משהו. מקסימום בסופשבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי פשוט זה לשים סיכת בטחון ולא להוציא את הכומתה עד להחלפת החולצה, ואז והעביר אותה ביחד עם שאר המיותרים לחולצה החדשה... הכומתה שלי לא קיבלה צורה כלשהי מהשהייה בכוס, אלא רק עיוות בקצה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר בחור שקיבל תלונה ממשטרה צבאית על זה ששמע מוזיקה בווקמן בזמן שהוא על מדים (הם טענו שזה לא הולם שחייל ילך עם אוזניות, הוא קיבל על זה שבת כמדומני) ועוד במקום איסוף לחיילים (חוץ מהגזלן לא היו שם אזרחים). מצד שני גם אותי משטרה צבאית מעולם לא בדקה, למרות שבד''כ היתי בהופעה לא תקנית. היתרון הגדול הוא אחרי שנתיים, אז עם תעודת לוחם אין יותר יציאות על מדים (אם כי היו אנשים שקצת פחדו ממני, הולך עם חולצה קרועה וסנדלי טיולים, לא מגולח וחמוש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא זוכר את המשטרה הצבאית בתור משהו שהטריד אותנו במיוחד, למרות שחטפתי 14 על תלונה של משטרה צבאית בטירונות. אבל במשך שאר השירות שלי הם אפילו לא ניגשו אלי פעם אחת. בזמן השירות שלי היו תמיד אומרים שמשטרה צבאית לא מטרידים קרביים (זאת אומרת לא נטפלים אליך במטרה "להוציא" ממך תלונה בכוח, אלא רק אם ההופעה שלך באמת יוצאת דופן). בפלוגה הותיקה ששירתתי בה היו כמה חבר'ה שההופעה שלהם כשהם היו יוצאים הייתה מרושלת לפעמים, ואני לא זוכר שמישהו מהם קיבל משהו ממשטרה צבאית. פגשתי פעם שוטר צבאי שאמר לי שבחיים הוא לא נתן לחייל קרבי תלונה. ויש גם איזה אגדה אורבנית על בחור מיחידה מובחרת עם הופעה מרושלת בתחנת אוטובוס שניגשה אליו שוטרת צבאית, והוא המם אותה באגרוף לפנים וברח משם. אבל אני מניח שיותר מהכל זה פשוט ההבדל בין לחזור כל יום הבייתה לבין לחזור הבייתה פעם בשבועיים, במקרה הטוב. _________ בכל מקרה ברור שהפס מזמן איבד את הערך שלו. איזה ערך יכול להיות לטופס שהחייל ממלא בעצמו ללא ביקורת מהממונה עליו ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפס הוא הביטוח שלך. אם יצאתה אם פס הנך חייל בחופשה וכול פגיעה שאתה עלול לספוג תוכר כנכה צהל. אם יצאתה בלי פס הנך בגדר נפקד והצבא יכול להתנער מכול מה שקורה לך. זה שהמפקדים עצלנים ונותנים לחילים חבילות של פסים ריקים (גם לי היתה כזו) זו בעית משמעת של המפקדים. ולא בכול הבסיסים שהיתי בהם נתנו פסים חופשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי סיפרו אותו, רק שהוא לחלוטין חסר אחיזה במציאות. לפס אין שום גיבוי בשום מקום אחר, לגיטימי שאדם מאבד דברים, במידה וקרה לך משהו לא נראה לי שמישהו יתחיל לחפש עליך פס, אבל גם אם כן, אתה יכול להגיד שמילאת אותו (היות וקיבלת פקודה כזו, הדבר חוקי מבחינתך) ואיבדת אותו (נגיד במהומה סביב פציעתך). במידה ומפקדך אינו טוען שאתה עריק, צהל לא יכול לעשות כלום (וגם לא רוצה). במידה ומפקדך כן טוען שאתה עריק, אתה גם תואשם בזיוף פס בנסיבות מחמירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק מה שקהלת אמר: צה"ל מסתמך על המפקד הישיר ולא על איזשהו טופס. ובכנות אני לא רואה איזה יתרון יש לשיטה של הסתמכות פתולוגית על טפסים על פני שיטה של הסתמכות על שרשרת הפיקוד. להוציא, כמובן, את התסריט שיש תופעה חמורה של שחיתות ופרוטקציה בקרב הדרג הנמוך של הסגל (קרי: מ"מים ומש"קים שפשוט מבטלים את המשמעת הצבאית). כל עוד אין לך תופעה כזו, אין שום הגיון להעדיף טפסים על פני המגע הישיר בין המפקדים הישירים לפקודים שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא משיחה עם כמה ג'ובניקים לשעבר, די הופתעתי מרמות החידלון והשיממון שהם הגיעו אליהן, למרות היציאה כל יום הביתה (ואולי בגללה). משרדי הקריה קרובים אולי למוזיאון ולשווארמה, אבל הם לא מקום טוב לשהות בו כל יום כל היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגדה אורבנית (הסיפור על הקרבי שנתן אגרוף לשוטרת)? אם הסיפור הזה קרה רק פעם אחת, אז הכרתי את הבחור אישית. נדמה לי שהוא היה מיחידה קרבית פושטית דווקא, ושהמ"צ היה ממין זכר. בטוח שהוא גם קיבל שבועיים בפנים על כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם אני שמעתי את הסיפור הזה, במקרה הזה המ.צ היתה בחורה, והחייל, שהלך עם כובע ב' שחור, אמר לבחורה ''אני זורק את הכובע באוויר, אם הוא נוחת חזרה על ראשי, את מבטלת את התלונה''. החייל העיף את כובעו באוויר, חבט בפרצופה של השוטרת והלך מהמקום. אכן, נשמע כמו אגדה אורבנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק הסיפור שאני מדבר עליו ! פשוט השמטתי את כל הפרטים האלו כשכתבתי את התגובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפור של זקנים -שלי-בסוף שנות השישים. קיבלתי תלונה ממ.צ. על כובע -אז היינו חייבים ללכת עם הכומטה על הראש. נשפטתי אצל המ.פ. (יחידה קרבית). עשר שניות משפט -''עשר ל''י קנס על זה שלא ברחת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהייתי יוצא מהבסיס בצפון שבו שהיתי בשנה השניה לשירות הסדיר שלי, הייתי מגיע לצומת בסביבות 6:50. בשעה 7:00 היה אמור להגיע האוטובוס הביתה, ובשעה 7:05, על השעון וכל יום חמישי, היה מתייצב במקום מ.צ. על אופנוע ועובר, ביסודיות ואחד אחד, את כל החיילים ודופק בערך לחצי מהם תלונות. תמיד הייתי עומד בקצה הרחוק של התחנה, ומתפלל שהאוטובוס יגיע בזמן, וזה תמיד עבד. עד שיום חמישי אחד האוטובוס בושש לבוא, והמ.צ. הלך והתקדם, ואני הלכתי והצטנפתי בדובון (הלא-תקני) שלי, מנסה לזרות חול על הנעלים הלא-מצוחצחות, להסתיר את סמל ה'צ' על מדי הב' ולהעלים את הזיפים בני שלושת-הימים בעזרת כוח המחשבה (הייתי טומן את הפנים בכומתה, אבל כמובן לא היתה לי כומתה). זה לא עזר, והוא כחכח בגרונו ופנה אלי: "חייל! זה שאתה מילואימניק לא אומר שאתה לא צריך להתגלח! תקפיד על זה בעתיד, הא?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גומא או מחניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלמלא הייתה שם גלידריה מצוינת, עד עצם היום הזה הייתי מטיל חרם מוחלט על הצומת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ששוב מוכיח שההגנה הכי טובה היא בכלל להיות מסיפור אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחת הפעמים הראשונות שהגעתי לקרייה (כחייל), עשיתי זאת כדי לקבל דרגה - כלומר הייתי טוראי, אבל כבר הפסקתי לנעול נעליים גבוהות, להתגלח כל בוקר, לשמור על תספורת צבאית וכדומה. המ''צ ליד השער ראה אותי, יצר קשר עין, הסתובב וברח. להבדיל, חוגר אחר מהיחידה שלי עבר שם באותו היום, עם כפכפים, לא מגולח, אבל מסופר למשעי, וקיבל תלונה על השיער. מה שמוכיח שההגיון לא נתקע בש''ג, המשטרה הצבאית פשוט לא נתנה לו להתקרב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד טופס בערך באותו הגודל, אבל שמנצח את הפס בנוקאאוט בתחרות "מי אדיוטי יותר", זה הפתק שמקבלים מהשוטרת בביקורת הדרכונים בכניסה לארץ בנתב"ג, ונותנים מיד לשוטרת אחרת, אחרי שניים ורבע צעדים. אולי בנתב"ג 3000 יוותרו עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה ירושה מהבריטים. הם אלופים בדברים כאלה. פעם שמעתי על כך שגילו ב-1980 שבצוות תותח תקני בצבא הבריטי יש בן אדם מיותר שרץ אחורה בעת הירי ולא עושה כלום, ואחרי מחקר מעמיק גילו שתפקידו להחזיק את הסוסים שלא יברחו מהרעש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה לא עושה כלום? הוא מחזיק את יד ימין מורמת ומאוגרפת1. את הסיפור הזה שמעתי מאבא שלי בשנות הששים, שאז ביטלו את התקן הזה בצה"ל. __ 1 לאחוז ברסני הסוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי את הסיפור ממורי המנוח להיסטוריה, כהדגמה לחוקי פרקינסון על יעילויות של מערכות גדולות. מישהו יכול למצוא לינק מאושש או מפריך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא פס: גייט פס (gate pass). והוא הרבה יותר גדול מהפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד עוברת בבדיקה האלקטרונית (של כף היד). בהנחה שאני לא מאבדת את הכרטיס המגנטי שהם נותנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה כזה טופס גם בנתב"ג הישן? לפי מה שאמרו לי זאת המצאה חדשה - עיצבו ביקורת דרכונים יפה ומודרנית, אבל לא הביאו בחשבון שאפשר ללכת מסביב...אז הכניסו את הטריק של הפתק, בשביל לוודא שכולם עברו דרך הביקורת דרכונים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא משמש כאישור כתוב לכניסה לארץ או ליציאה ממנה בתאריך ובשעה מסויימים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה היא לא לחותמת בדרכון, אלא למן דף קטן שהפקיד שבודק את הדרכונים מביא לך. זה דף גנרי שלא רשום עליו תאריך ושעה, ואתה מוסר אותו לשוטר שלושים שניות אחר כך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. נראה שלאחד מחברי המרכז של מפלגה מסויימת יש מפעל לדפים קטנים והוא נתקע עם מלאי גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי עתיקותה של השיטה, המפלגה הזו היא כנראה הוויגים. אם כי יש שאומרים, שחבר המרכז הזה ערק לתורכים הצעירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגיון העומד מאחורי השיטה1 הזאת הוא כדלהלן: יש מספר (יחסית) גדול של עמדות בקרי גבולות. בעמדות אלו העבודה יחסית איטית (במיוחד כלפי מי שאינו אזרח ישראלי), ובקר(ית) הגבולות משווה תמונה בדרכון לפרצוף שניצב מולו, מחפש ברשומות המחשב, מחתים את הדרכון בחותמת כניסה, בקיצור - טרוד, ואינו יכול להשגיח האם מישהו לא חומק בסמוך לדלפק הבידוק ועובר ללא ביקורת. אי לכך הוא מעניק למי שעבר ביקורת את ה gate pass. בהמשך יש "מעבר הכרחי" בו השוטר אינו בודק שום דבר, פרט לקיומו של אותו gate pass. לא שיא השכלול, אבל גם לא לגמרי חסר הגיון. ___ 1טעות הקלדה (שתיקנתי) גרמה לי לתהות: האם יש קשר אטימולוגי בין שיטה לשוטה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתאים של ביקורת הגבולות בנתב''ג הם די מיוחדים יחסית לשדות תעופה אחרים בזה שלשוטרת שיושבת בפנים יש שדה ראיה מאד מוגבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! שעות רבות שבזבזתי מול "האייל" נשאו סוף סוף פרי. שנים שהפתק המציק הזה משגע אותי. והילדה־שוטרת שאוספת אותו אף פעם לא הסכימה להסביר לי למה צריך את השטות. במקום הפתק, אולי היא הייתה יכולה לבחון את החותמת בדרכון, אבל זה היה מעכב את הנוסעים, שדורסים זה את זה כדי להגיע ראשונים למסוע המזוודות (ושם לחכות עם כולם חצי שעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שהעקרון הוא שהמעבר דרך "הילדה השוטרת" שאוספת את ה gate pass (כמעט) לא יעכב אותך. אם היא תעצור להסביר לכל נודניק למה צריך את השטות, זה יעכב את הנוסעים, שדורסים זה את זה כדי להגיע ראשונים למסוע המזוודות (ושם לחכות עם כולם חצי שעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ורק האליטות נוסעות במטען קל, לא ממתינות לשום מסוע ויוצאות חופשי דרך המסלול הירוק. (למישהו פה פעם קרה שהוא פחד שיתפסו אותו במכס, כשלמעשה לא הבריח שום דבר?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוחששת בקביעות ש''יתפסו'' אותי בבדיקת דרכונים בדרך חזרה. משום מה נראה שאני מסומנת אצלם, ובכל פעם מחדש מעכב אותי הפקיד בבדיקה, מביא פקיד נוסף להתייעצות, שניהם מחמירים את פניהם ומקמצים גבינים בזעף, ולעתים מכנסים אף פקיד נוסף לצורך ועידה קטנה לפני שנותנים לי לעבור... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שנסעתי לבקר בארה"ב (עם הדרכון האמריקאי שלי), אני נשפכתי מעייפות (12+ שעות טיסה, בנוסף להתרוצצות בין טרמינלים שיפוצים ובלגנים בנמל התעופה בטורונטו), כך שהתקשיתי לענות לשאלות הפקיד (ככה זה כשהמוח הלך כבר לישון). הוא החליט שהמבטא שלי לא מוצא חן בעיניו, עד שבסופו של דבר ציינתי בפניו שלא רק שאני גרה בישראל, אלא שהדרכון האמריקאי שלי הונפק בתל-אביב. זו הייתה הפעם הראשונה שה-"welcome back" הסטנדרטי שהם אומרים כשהם נותנים לאזרחי ארה"ב לעבור נשמע כל כך טוב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כן, בכניסה לארה"ב הם תמיד חמורי סבר, ממש מפחידים. אני תמיד מנסה להעמיד פני אדישה, כאילו לא איכפת לי אם ירשו או לא ירשו להיכנס, ותמיד נכשלת. אח"כ מנסה להתרכז בעובדה שבכלל יש לי ויזה לכל החיים (במקרה לגמרי), ובזה שאני בנסיעת עבודה (יש לי עבודה! בארץ! לא באתי להסתנן אליכם ולא להיות שוטפת כלים בלתי חוקית!). זה לא עוזר, ואני מתחילה להזיע ולתופף באצבעות, למרות רצוני. הם מסתכלים על האצבעות שלי ואני מפסיקה. בסוף הם תמיד מחתימים את הדרכון, בפרצוף חמוץ. וגם אז, את ההליכה מהדוכן אל היציאה אני משתדלת לעשות באיטיות, שלא יחשבו שאני בורחת. זוועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך ויזה לכל החיים? אמרו לי שהיום גם כאלה נחשבות ל-10 שנים (הם מקצרים לנו את החיים, האמריקאים האלה)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? לא שמעתי על זה. המפפפפפ. חרמפפפפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם אחרונה הייתי צריכה להסביר איך אנחנו משפחה שנוסעת יחד, אבל רק אני לבד בתור של המצורעים. הפקיד לא כל כך הפנים את הרעיון שאם ורעיה לאזרחים אמריקאים היא לא. בעסה בשבילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע עוד אין לך דרכון ראוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עולה כסף וטרחה, ומתי שאני ארצה יתנו לי ממילא (כי הבן שלי אזרח) אז למה לטרוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לזנוח את התור למצורעים, כמובן.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי זה לא פשוט לקבל אזרחות רק בגלל היותך אם לאזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכי פשוט בעולם, כל עוד אין להם סיבה לא לתת אזרחות (תיק פלילי למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנסה לעשות את זה בתור אם נוצריה פרבוסלבית לחייל ישראלי ונראה אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבלי להתיחס לנשיותה של ל.ב.פ. (הייתי מצהיר על כל שהיא אשה, אבל ישר היה קופץ מישהו בשאגת "תביא לינק"), הרי כל מי ש*י*נסה לבצע משהו בתור אם, צפוי *לו* כשלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא-הא!! - במקרה זה דווקא יש לינק, גם לנשיות וגם לאמהות - תגובה 283019 :-] . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בתגובה 283019 יש איזו הוכחת (או אפילו טענת) נשיות? התגובה בכלל מובאת בלשון רבים. ואם את מתכוונת ללינק שב תגובה 283019 אזי התמונה הזאת: http://pg.photos.yahoo.com/ph/l_b_f/detail?.dir=d520... אינה מעידה על נשיות יתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף איתי, אתה כל כך צודק! אני מתנצלת על כל טענותיי חסרות השחר, וליתר בטחון, קבל נא את התנצלותי לא רק בעניין זה - אלא גם על תגובה 323599, שהיא חלקי שלי בכל הפרשה המבישה של הצדקת - "תביא לינק" (לבל תוטל אשמה כלשהי באלמונית שבאמת ביקשה ממך, וכנראה בתום לב גמור, את הלינק ההוא שסירבת להביא בעניין הצבעת הערבים). עם זאת, התמונה שבקישור שהבאת אין בה כדי להעיד על נשיות המצולם, אבל העגלגלות החביבה שבתוי פניו יכולה להעיד על הכישורים הבשלניים ואולי גם על נטיות-האכלת-הסביבה של אשתו, ובכך, באופן שילוחי - על נשיותה, על אמהותה הגלובלית המכוונת לא רק כלפי צאצאיה, ומכאן, באורח מסתבר היטב - גם על יהדותה! (אגב, כישורי הבשלנות - המקצועיים! - של האשה/אם/יהודיה הנ"ל - גם להם יש לינקים, וחוששתני שאם מישהו לא יפסיק אותי מיד באמצעות התעלמות בוטה והחלטית - אני עלולה לטרוח ולחפש גם אותם ולהביא את כולם - ומדובר בפירוש על יותר מלינק אחד! - ראה הוזהרת/הוזהרנו!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו את מפקפקת בגבריותם של הבשלנים המקצועיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אתה יכול להסביר את המלה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין כשרונותיה הקולינאריים של גיבורת הפתיל הזה, ל.ב.פ. סיפרה פעם על חוויותיה עם מאכל איטלקי שנקרא זביונה, ואני הוספתי לתוכו את מילת הקוד ''בונובו'' שהיא מילה שנהוג להוסיף כאן בכותרות בנות מילה אחת שמסתיימות בסימן קריאה. שמחתי לראות של.ב.פ. הצטלמה בהתאם בזכות הפרה-קוגניציה המפותחת שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי לך כבר שאני מתה עליך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף, נודניקים: http://pg.photos.yahoo.com/ph/l_b_f/detail?.dir=4c8d... וגם: ומחווה לדובי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה (גם) ממני. חמודים לאללה היצרוים הקטנטנים האלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בונובו! איזה כייף לשמנמן שלך במים. גם אני רוצה! אם כבר אז כבר: |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |