בתשובה לניצה, 31/07/05 23:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת: "לציבור הדתי לאומי, לעומת זאת, יש תשובות לשאלות הללו. תשובות המתאימות לתחושת העומק של חלקים גדולים של הציבור בישראל, שרוצים לחיות כאן במדינת ישראל כיהודים, וחשים שהמדינה הזאת צודקת, צריכה להתקיים, ויש לה תפקיד הסטורי עולמי ייחודי." אם כן, נתת שלושה מאפיינים של הציונות הדתית שהופכים אותה לראויה להוביל את המחנה: א. לחיות כאן במדינת ישראל כיהודים ב. לחוש שהמדינה הזאת צודקת וצריכה להתקיים ג. יש לה תפקיד הסטורי עולמי ייחודי א' ו- ב' הם עמודי התווך של הציונות מאז ומעולם: יהדות, התיישבות ובטחוניות - ובזה הציונות הדתית הולכת בעקבות מפא"י והקיבוצניקים. מצד שני, מי שהיהדות חשובה לו מעל לכל יכול לחבור לחרדים. הציונות הדתית היא פשרה בין ציונות ודת, לא חם ולא קר, וכל עוד תיוותר מין יצור כלאיים שכזה לא תוכל למשוך אחריה המונים. רק לצורך השוואה: הקיבוץ לא היה פשרה, כי אם רעיון רדיקלי וחדש. לפי הבנתי, הציונות הדתית נמצאת במשבר זהות, כשלא ברור לה ייחודה מול החילונים מצד אחד והחרדים מצד שני, וההתיישבות נתפסת כמוצא מהקונפליקט, כעשיה שהיא ייחודית לכיפות הסרוגות, אלמנט מייחד שמגדיר את הזהות. לכן השבר כעת קשה כל כך. לגבי ג', אני סקרן. מהו התפקיד ההיסטורי-עולמי הייחודי? ומה הוא תובע מכל אינדיבידואל בחיי היום-יום? ההיבט הקהילתי שהזכרת גם הוא מעניין בעיני, מפני שאם יש משהו שהיהדות יכולה ללמד אותנו, החילונים, (פרט לחשיבותו של הלימוד כדרך חיים) זו הדאגה לחלשים והנסיון לממש את עקרונות המוסר של הנביאים. פה אולי נוכל להיות אור לגויים, מול הקפיטליזם הלא שוויוני בגרסתו האמריקאית. מהו המודל הקהילתי הייחודי של ההתנחלויות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זו נקודת החולשה העיקרית של כל הציבוריים הדתיים בישראל-גם החרדים וגם הדתיים-לאומיים. הגישה של הדתיים הלאומיים ממוקדת ציונות מתיישבת ולוחמת. במקום לאומית (לאומנות) דתית הם יכלו להוביל סוציאליזם דתי. ספר עמוס במקום ספר יהושע. מה שקורה בישראל מבחינה חברתית וכלכלית מעניין אותם כקליפת השום. יותר מכך; העלות של מפעל ההתנחלות (גם רמת התשתיות, גם החינוך והתרבות בישובים הקטנים וגם עלויות הבטחון שכוללות גם את עלויות המלחמה באינטיפדה, שלדעתי פרצה בעיקר עקב הגידול ההולך ונמשך של מפעל ההתנחלויות) עלות זאת היא על חשבון הרווחה במדינת ישראל. אין לי אשליות שלולא ההוצעות הללו, לא היתה התקפה על מדיניות הרווחה. יתכן והקיצוצים היו מתונים יותר. השבר הוא קשה כי מדינת ישראל מתקרבת לסוף יכולתה לנהל מדיניות קולוניאליסטית בתחילת המאה ה-21. ךמזלם הטוב של המתנחלים והרע של מדינת ישראל, עדיין יש כנראה אינטרסים חזקים בארצות הברית בעד המשך המדיניות הזאת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |