 |
|
 |
||
|
||||
 |
ליקומים המרובים, כי אנחנו יכולים לשנות כרצוננו את ההסתברות של הופעת האלקטרון בצד ה"אסור" של (אני מת להגיד את זה ופספסתי בפעם הקודמת) אינטרפרומטר מאך-זנדר1. לתודעה המקריסה כי התהפכו היוצרות, וראיית או אי ראיית ההתאבכות מודיעה לנו האם הגלאי היה תקין ולא להיפך. קריסת או אי קריסת פונקצית הגל לפתע מופקעת למקום מאקרו פיזי - התקע שבשקע או בחוץ - מבלי שיש לתודעתנו ידיעה על מצבו בטרם ראינו את תוצאת הנסוי (התאבכות קיימת או לא). או שאני מפספס משהו ? 1 כי זה נשמע ממש כמו מכשיר מסרט מד"ב משנות החמשים. - החוצנים השאירו לנו את האינטרפרומפטר מאך זנדר על מנת שנשפר את המין האנושי. כך לכולנו תהיה קרן על המצח ונצטרף לגזעים הנאורים בגלקסיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפרט יותר בקשר ליקומים מרובים ומאך-זנדר? בנוגע לתודה המקריסה - אני לא מבין זאת כך. הרי לא מדובר על מערכת אחת שמתוארת על-ידי סופרפוזיציה בין תקע בשקע לתקע לא בשקע (אם אתה רוצה לנסח *כך* את הניסוי, זו כבר בעיה אחרת). מדובר על שתי מערכות שונות, שאיננו יודעים איזו מהן היא בתוקף (וזו סתם אי-ידיעה קלאסית). בכל אחת מהן לחוד, התודעה המקריסה יודעת לטפל, הלא כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>מדובר על שתי מערכות שונות, שאיננו יודעים איזו מהן היא בתוקף (וזו סתם אי-ידיעה קלאסית). בכל אחת מהן לחוד, התודעה המקריסה יודעת לטפל, הלא כך? אבל תוצאת הנסוי בה אנו חוזים אומרת לנו האם התקע היה בפנים או לא. כיצד תודעתנו יודעת להקריס את פונקצית הגל (אין התאבכות) או לא (יש התאבכות) מבלי שיש לה ידיעה על מצב הגלאי ? אצל ויגנר זה הפוך. הנה מה שכתבת בחלק ג' של המאמר (אומר שוב- המעולה): >>הקריסה, הוא הציע, מתרחשת בתודעה. מערכות פיזיקליות מתפתחות רק לפי משוואת שרדינגר, עם סופרפוזיציות וללא קריסות. האלקטרון היה בסופרפוזיציה של שני המסלולים; כתוצאה מכך, שתי הנקודות על לוח הצילום אכן נכנסו לסופרפוזיציה של דלוקות־כבויות. קרני האור שעברו מהלוח לעיניים של הסטודנט במעבדה היו גם הן בסופרפוזיציה של שני המסלולים מהלוח לעין; אזורים מתאימים ברשתית של הסטודנט נכנסו לסופרפוזיציה מופעלים־לא מופעלים; ולבסוף, מוחו של הסטודנט נכנס לסופרפוזיציה של שני מצבים: מצב המוח כאשר הסטודנט חושב שהוא ראה א, ומצב המוח כאשר הוא חושב שראה ב'. בשלב הזה נכנסת לפעולה התודעה של הסטודנט, הקשורה למוח שלו. התודעה בוחרת באחד משני המצבים, ופונקציית הגל של כל המערכת (אלקטרון, לוח צילום, מוח) קורסת למצב הזה. ומה אם אין סטודנט, אלא רק פלט מדפסת? אין בעיה, יאמר ויגנר. פלט המדפסת נמצא בסופרפוזיציה (של המון מצבים: שני מצבים לכל אלקטרון שנמדד). מה גרם לנו לחשוב שלא? פשוט, זה שהסתכלנו עליו אחר־כך, וראינו שכתובות בו תוצאות מסוימות. אבל הרי כשהסתכלנו, נכנסה לפעולה התודעה שלנו, וגרמה להכל לקרוס! זוהי גם הסיבה, באופן כללי, לכך שאיננו מכירים את העולם כמלא בסופרפוזיציות: אנו מכירים אותו דרך התודעה שלנו, וזו תמיד מונעת סופרפוזיציה.>> אצל וידמן אליצור אין בכלל צורך להסתכל על פלט המדפסת. אם נראה התאבכות נוכל *להסיק* שהגלאי לא תקין. או שאני מפספס משהו? בענין רבוי היקומים אני על קרקע פחות מוצקה. לכאורה רבוי היקומים אמור להווצר ע"י ארוע קואנטי והנה ארוע מקרוסקופי הכריע אם יווצרו שני יקומים אם לאו. למיטב הבנתי זה מפיל את אברט ודה ויט, לפי מה שכתבת למעלה. אני כנראה אצטרך לקרוא את וידמן כדי לראות אם הוא מפיל גם את עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא במטותא ממך, האם תוכל להסביר מהי תודעה מקריסה ומהו ריבוי יקומים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרים עשו זאת טוב מכפי שאוכל. התודעה המקריסה היא פרשנותו של ויגנר - קרא את חלק ג' של המאמר. רבוי היקומים היא סדרת פרשנויות המופיעה בחלק ד' של המאמר. אבל בבא מציע לך לקרוא את ארבעת חלקי המאמר (המצוין) מתחילתו. זהו שער מצוין לתוה''ק. ולהשומע ינעם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההשקעה ועל המחמאות. "כיצד תודעתנו יודעת להקריס את פונקצית הגל (אין התאבכות) או לא (יש התאבכות) מבלי שיש לה ידיעה על מצב הגלאי ?" זה קצת טריקי: במובן הרלוונטי, לתודעה שלי (על-פי ויגנר) כן יש ידיעה על מצב הגלאי, אפילו ש"אני" לא יודע מה מצבו. אני אסביר. אפשר לומר שאצל ויגנר יש שתי רמות לתודעה: הרמה הגבוהה היא מה שאנו מודעים לו; הרמה הנמוכה היא מנגנון שיודע לטפל במערכות פיזיקליות בסופרפוזיציה ולהקריס אותן. זו פרשנות מוזרה קצת במבט ראשון, אבל היא נראית לי הפרשנות היחידה לויגנר: הרי ויגנר לא מבחין בין תודעות של פיזיקאים שלמדו תורת הקוונטים והם יודעים לתאר את פונקציית הגל בניסוי מסוים, לבין תודעות של הדיוטות. תודעות משני הסוגים כשירות באותה מידה להקריס פונקציות גל (ואילו היינו רוצים ליצור הבחנה כזו, היינו מגיעים מיד לסתירות: גם הדיוטות רואים תוצאה אחת לפי כלל בורן). בניסוי שלנו, לרמה הנמוכה של התודעה יש ידיעה על מצב הגלאי, כי המצב הזה הוא חלק מפונקציית הגל שמגיעה לתודעה. אם הגלאי לא פועל, מגיעה לתודעה הסופרפוזיציה הרגילה של "אלקטרון מימין" + "אלקטרון משמאל" בהתאבכות. התודעה מקריסה את המצב לתוצאה בהסתברות המתאימה להתאבכות. אם הגלאי (בצד ימין) כן פעל, מגיעה לתודעה הסופרפוזיציה של "אלקטרון מימין, גלאי עשה קליק" + "אלקטרון משמאל, גלאי לא עשה קליק", ללא התאבכות1. התודעה מקריסה את הסופרפוזיציה - בהסתברות חצי לרכיב השני. בריבוי עולמות, מה שמפצל עולמות הוא המדידה - אירוע מקרוסקופי בכל מקרה. שני המצבים מאוד לא סימטריים: אם הגלאי פועל, יש שתי תוצאות אפשריות והמדידה תפצל את העולם לשניים. אם הגלאי לא פועל, יש רצף של תוצאות, ואז... צריך פרשנות נוספת, אבל זו כבר בעיה ותיקה בתיאוריית ריבוי העולמות, שלא ייחודית לויידמן-אליצור. 1 למה ללא התאבכות? זה מה שעושה התגובה עם הגלאי שניתן לצפייה. נדמה לי שזה מתחייב מניסוי 4 בחלק א'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |