 |
אחרי קריאת המאמר הרושם שמתקבל אצלי הוא קצת שונה מהכיוון שהיה כאן בתגובות. אני מצטער אבל כנראה שחוץ מזה שנמאס לה להיות המיידעלע בכנסים וחוץ מהאהבה לאמנות, אולי מירי סגל גם הרגישה שהמתמטיקה לא היתה מלכתחילה התחום שממש התאים לה, והיא הלכה לתחום הזה בעיקר כדי לא לאכזב את אביה. אני לוקח בחשבון את כל הנתונים כולל הכשלון בבגרות במתמטיקה שלוש יחידות וכולל מה שהיא סיפרה על קשיי הריכוז ואולי על דיסלקציה קלה, וגם על הפסיכומטרי. מהסיפור עולה שהיא טיפוס מאוד שאפתן ומוכנה להשקיע הרבה, וכך היא הצליחה יפה במתמטיקה וגם זכתה למחמאות (אגב, לזאת שכתבה שחברים סיפרו לה שסגל מוכשרת במתמטיקה - זה יכול להיות, אבל יכול להיות גם שהמחמאות האלה היו מושפעות בצורה לא מודעת מהיופי שלה ולא רק מהכשרונות). אבל אולי בתוכה היא הרגישה שאם היא תצטרך לעסוק במתמטיקה עוד עשרים שלושים שנה, כקריירה לחיים וכמקור פרנסה, זה יהיה בשבילה מאמץ יותר מדי גדול. זה בכלל לא עניין של אשה או גבר אלא של נטיה מקצועית אישית. לפעמים האדם יודע על עצמו את האמת גם אם כלפי חוץ נראה שהוא מצליח והכל כאילו בסדר.
לא נשמע לי שמהסיפור האישי הייחודי הזה יש מקום להסיק מסקנות מאוד מובהקות לגבי הקשיים בקידום נשים באקדמיה (מבלי לפסול את הדיון הכללי בנושא, שאולי יש בו הרבה מן הנכון ואולי גם יש מקום להילחם עליו)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש