 |
פנטזיות פרועות משום שאתה (ואולי גם השכ"ג במידה מסוימת) מחזיקים במן "דטרמניזם טכנולוגי" שכזה, כאילו זה מובן מאליו שכוח החישוב של המכונות שניצור יצליח לגדול בקצב קבוע (או אולי אף אקספוננציאלי) ככל שיעברו השנים, באופן כזה שיאפשר את המכונות המדהימות עליהן אתם מדברים. אין לנו מכונות שיכולות לצמוח, להתפתח, לגדול, ללמוד ולהתנהל באופן שמצליח להתחיל להתקרב לבינה אנושית1, וגם אין סימנים לכך שמישהו יגיע לאיזו פריצת דרך בנושא בשנים הקרובות (עד כדי מספר שנים דו ספרתי).
מאוד מוזר לי שזה מובן מאליו לאנשים רציניים שנצליח בעתיד הנראה לעין (חמישים שנה? מאה שנה? מאתיים?) ליצר מכונות כאלה. מעבר לסיפורי מד"ב מעוררי דמיון (שגם אני מאוד אוהב), אני לא רואה סיבה לקבל זאת כתאור הכרחי של העתיד. זה לא נראה לי בלתי סביר לחלוטין שהטכנולוגיה תתקל באיזה קיר שקשה לעבור (בעיה טכנית) או ש*אולי* אפילו המודלים בהם אנו משתמשים כדי לדמות בינה אנושית הם חסרים (ואז זו תהיה בעיה מהותית).
שוב כדי לחדד (כדי שניזהר מדחלילים): אני לא טוען שהחומות הללו יהיו ואני ממש לא משוכנע שהם יהיו. אני רק טוען שזה בכלל לא בלתי סביר שזה יהיה המצב בעתיד הנראה לעין.
התת-דיון הוא לא על גבולות הטכנולוגיה, אלא על הדרישה הסבירה של יהונתן לקונקרטזציה של הדברים עליהם אתם מסתמכים כאשר אתם טוענים את הטענה "קוואליה היא בסה"כ תולדה של מורכבות יחידת החישוב והקלט שניתן לה" ועל חוסר המשקל של התשובה לדרישה זו "חכו חכו כמה שנים, עד שיהיו לנו מחשבים מתוחכמים כמו שמראים לכם בסרטים הוליוודיים ואז תראו שההנחות שלנו נכונות". אולי נראה, אולי לא, זה לא ממש טיעון שאפשר להתיחס אליו ברצינות, לאחר שמסתיימות השיחות הנלהבות ב-Star Trek Convention
___________
1 אין באמירה הזאת משהו שרומז לכך שהמוח האנושי עולה ביכולתיו על מכונות בכל מובן. אפילו חשבוניה עולה עלי ביכולות החיבור והחיסור שלה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש