|
||||
|
||||
א. המשפט הראשון והמשפט הזני שלך סותרים זה את זה. ב. החוב טוב לבנק, מכיוון שהוא מתפרנס מאנשים שחייבים לו. אינני חושב שאפשר להשוות את זה ליחסים בין *אנשים* עשירים לעניים, מכיוון שהאדם העשיר רק רוצה את כספו בחזרה, והחוב איננו טוב בשבילו (אלא אם כן הוא פועל כמוסד בנקאי קטן). ג. גם אני הבנתי את המשפט הלפני אחרון שכתבת. ד. הלוואות הן אכן דרך לכפות אינטרסים, והדרך הזו יעילה בהרבה מהשתלטות צבאית, מכיוון שאין אבידות בנפש (וגם ברכוש, מה שלא פחות חשוב), פעולות המדינה המשועבדת כלכלית נראות כאילו הן פרי בחירתה החופשית (אין כפייה ישירה), ואיך לא- הכל נראה יפה מבחוץ, דעת הקהל בעולם תומכת. ה. אני חושב שהלוואות הן גירסה מאוחרת ל*אימפריאליזם*. הקולוניאליזם מונחה רובו ככולו ע"י מניעים כלכליים. אימפריאליזם, לעומת זאת, כולל את האדרת שם המדינה, כפיית תרבות ומשטר זרים ורכישת מוקדי השפעה בכל רחבי העולם. ההשקפה הכלכלית היא יותר ברוח הקפיטליזם- רצון להשקיע את ההון, למכור עודפי ייצור ולצרף, בסופו של דבר, את האוכלוסייה המקומית למעגל השוק ה"חופשי". לשם כך גם כופים אינטרסים זרים על מדינות שרוצים לסחור איתן- אינטרסים שמטרתם היא לשמור על יציבות הכלכלה במדינות הנ"ל- דמוקרטיזציה, למשל, ואפילו עזרה כלכלית כתנאי התחלתי ליצירת שוק אוהד לקשרי מסחר. יש כאן גם מניעים שעמדו ביסוד המלחמה הקרה, שגם הם בעיקרם מניעים אימפריאליסטיים. ו. אימפריאליזם וקולוניאליזם הם בסה"כ דרכי שליטה לא רעות. האבידות בד"כ מועטות, וחל פיתוח של כלל האוכלוסייה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |