בתשובה לדובי קננגיסר, 08/06/05 0:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מאמין שדמוקרטיה עומדת על הציבור. אם חותכים לדמוקרטיה את הרגליים, היא לא תמשיך לעמוד זמן רב. (אולי רק באופן פורמלי) ככל שמנהיגים מרשים לעצמם ''לשנות דעתם'' אחר הבחירות, ולהתעלם ממפלגותיהם, הם מעידים על הקטנת משקלו של הציבור במשחק הכח שקובע את פני המדינה. מי שכוחו פוחת, זכויותיו פוחתות. אני מתיחס בעקר למעמדו של עובד במקום העבודה, ולזכויות סוציאליות. זכויות פורמליות אחרות כרוכות באינטרס לקיים שוק חופשי וגלובליזציה. בשחיתות צריך לטפל ע''י חקיקה ואכיפה. אפשר למשל לקבוע שמפלגות גדולות ינוהלו ע''י ועדת הבחירות המרכזית, ושלמועמדים יהיה אסור להוציא כספים אופן ישיר בכלל. דה לגיטימציה של חברי המפלגות רק מחריף את המצב. שאנשים הגונים שרוצים לשפר את פני החברה על פי השקפתם, ידירו את רגליהם מהמפלגות אפילו יותר מהמצב כיום. טוב. זהו בעצם סכום עמדתי. דובי, לא נוח לי לכפות את עצמי עליך בהתפלמסות עד אין קץ. (אשמח כמובן להמשיך עד אין קץ...) תודה על תגובותיך עד כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שהדמוקרטיה עומדת על האליטות הפוליטיות (היינו פוליטיקאים). דה-לגיטימציה של הפוליטיקאים, כמו למשל בקביעה שאסור להם להוציא כספים, היא הרבה יותר חמורה מאשר דה-לגיטימציה של חברי המפלגות. אותם אנשים שלהם יש את הסמכות להוציא מאות מליארדים בתקציב המדינה, שלהם יש את הסמכות לשלוח חיילים אל מותם - עליהם אי אפשר לסמוך עם תקציב אישי של עשרת-אלפים שקל? אם ככה, אז מצבנו בכי רע. הדמוקרטיה במשך רוב שנותיה לא עמדה על הציבור. ההשתתפות הפעילה של הציבור בדמוקרטיות היא תופעה של העשורים האחרונים, ואם לומר את האמת - לא עושה רושם שהיא עושה טוב במיוחד לדמוקרטיה. זה אולי לא נשמע דמוקרטי במיוחד, אבל הציבור, ברובו, לא מבין מהחיים שלו. הייתי מצטט לך את אותו מדינאי בריטי דגול שאמר משהו בנושא, אבל אני כל כך עייף שאפילו את השם שלו אני לא זוכר... אולי בסיבוב הבא, אם יהיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |