בתשובה לכליל החורש נאורי, 07/06/05 15:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה מציאת הגורם לסכיזופרניה קשור למה שהיא יכולה לגרום? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''נ, לאינג טוען לגבי המקור לסכיזופרניה, שהיא תוצר של יחסים משפחתיים קלוקלים. מכאן הוא מסיק מסקנות רבות. אם המקור הוא אורגני, אז המסקנות ייאלצו לשבת על כרעיהן שלהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תטל"א, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל לסתור טענות תוך הגחכתם והוצאתם מהקשר לכדי משפט אחד. סוכרת היא אורגאנית או נרכשת? ודיכאון? יש המון מחלות שיש להן בסיס תורשתי שיכולות להתפרץ או לא בהנתן גורמים סביבתיים כאלה או אחרים. אני חושבת שבכל מה שקשור למחלות רוח הדבר תקף על אחת כמה וכמה. הטענות שהכל גנטי או הכל סביבתי מן הסתם לא נכונות. במקרה למדתי ספציפית על סכיזופרניה בעבר, ואם זכרוני אינו מטעני, במחקרים על תאומים זהים הסיכוי שלשני התאומים תפרוץ המחלה הוא בסביבות ה 33%. יש הרבה פקטורים, החל מהתנאים הרחמיים וחלוקת החומר ההיולי, וכלה בתנאים שבחינוך, הסביבה ובחירות אישיות. למדתי די מזמן, טלי תוכל לתקן אם טעיתי :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיפשתי, אבל לא השוותי כמה מאמרים שונים: 50% בתאומים זהים(נדמה היה לי שלמדתי ש 33%), 12% בתאומים לא זהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שגיחכתי והוצאתי מקשר אילו-שהן טענות. מרפרוף בספר על תורתו של לאינג (ספר שנקרא Anti-Psychiatry), הבנתי כי המקור היחיד, מבחינתו, לסכיזופרניה הוא ביחסים משפחתיים קלוקלים, או לא-תקינים, איך שתרצי לקרוא להם. לאחר מכן הוא עבר לטעון כי לסכיזופרנים גישה לעולם יותר טוב, ושיש להקשיב להם, או משהו כזה. האמת שקראתי את זה די מזמן. כיון שמאיה היא שהזכירה את לאינג לראשונה בדיון, אשמח אם היא תבהיר למה היא התכוונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלונית היא מאיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גשש(ית) בלש(ית) ממש(ית)... *גיחוך קל* | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ציפורים ולא נעליים. קשה שלא לזהות אותך.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מסגיר אותי? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסגנון. מבחר המלים. הפיסוק. בקיצור, הקול שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתלוננת כבר, זמן רב, שאני, צריכה, ללמוד עריכה\פיסוק נכון :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 297206 תגובה 297511 תגובה 297812 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שרוצה להתרשם מהגישה הפסיכואנליטית לסכיזופרניה שרווחה לפני כמה עשרות שנים מוזמן לקרוא את ''מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים'' מאת חנה גריי (או ג'ואן גרינברג, תלוי את מי שואלים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לומר על לאינג הרבה דברים. ''גישה פסיכואנליטית'' אינה אחד מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. אבל הגישה של הגב' גרינברג דווקא כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאינג לא דיבר רק על היחסים המשפחתיים הקלוקלים, אלא גם על החברה ה"נורמלית" שמופרעת בעצמה,על הצביעות שבה ועל מוסדות הנירמול והדיכוי הרבים שחונקים את האינדיבידואציה ואת היצירתיות ומתייגים אנשים כאאוטסיידרים או כתמהוניים. "דפרסונליזציה חלקית של אחרים מתרחשת ללא הרף בחיי יום יום ורואים אותה כנורמלית, אם לא כנשאפת ממש. רוב היחסים מבוססים על נטיה לדפרסונליזציה חלקית כלשהי, כשמתייחסים לזולת לא במונח של תשומת לב למי ולמה שהוא מהווה בעצמו, אלא כאל רובוט דמוי איש המשחק תפקיד או נוטל חלק במכונה גדולה שבה גם האדם עצמו משחק תפקיד אחר" " 'אדם ללא מסכה' הוא אכן נדיר ביותר. אפשר אפילו להטיל ספק בקיום אדם כזה במציאות.. במידה מסוימת לובש כל אחד מסכה, וישנם דברים רבים שאיננו מתמסרים להם במלואנו. בחיים "רגילים" נראה שבכלל אי אפשר שיהיה אחרת".(האני החצוי, לאינג) באנגלית הוא יותר שנון, התרגום לא טוב. לאינג יצא בביקורת רבה גם כנגד הפסיכותרפים וגם כנגד הפסיכיאטרים הוא מציג את הסכיזופרנים כאנשים שרגישים לצביעויות הללו, עד שלבסוף נאטמים לעולם משלהם, דרך ביניים בין אותנטיות למרידה. זו אמנם גישה ישנה, ולא פופולארית כל כך, אבל יש בה משהו חביב, התייחסות הומאנית ואמפטית אל החולים בנפשם. קצת על לאינג כתזכורת קלילה,על קצה המזלג. לאינג היה בעצמו דמות צבעונית, מופרע די חביב, מביוגרפיה שלו ומעדויות של עמיתיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |