בתשובה לניצה, 06/06/05 21:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"השאלה היא לא כמה פעמים אמרתי את זה, אלא מה המציאות. זה שאני מנתחת את המציאות ומסיקה שהשמאל פועל משנאת המתנחלים (אולי יותר נכון מפחד מהם),לא אומר כלום על היחס שלי אל השמאל." א. כאן אפשר לראות עד כמה הצפייה - לא רק במכניקת הקוונטים, אלא גם במציאות הנראית לעין - מתערבת במושאה. האופן שבו את מנתחת את המציאות מניב את תגובותייך עליה- ואליו, בתורן חוזרות אליי, בצורות שונות. לפעמים כבומרנג. ב. מסקנותייך לגבי השמאל (רשעותו הרבה, שנאתו העקבית, רפיסותו האידיאולוגית וכיו"ב) מקשות עליי מאוד להאמין שאת מסוגלת לא לשנוא אותו. הרי את צריכה, לשם כך, לגייס כמויות כאלה של סוגסטיה או רציונליזציה שהן כמעט בלתי אפשריות. ג. את מזמינה אותי שוב להפריך את אותן מסקנות. אני אמרתי את כל דבריי בנושא זה כבר יותר פעמים מהסביר: את לא מוכנה לשמוע, לא לקרוא, לא להבין ובעיקר לא להאמין בכנותי. לפיכך אין כל טעם שאחזור עליהן. רק דבר אחד אוסיף - תמיכת השמאל בהתנתקות איננה קשורה כלל לרצונו ש"המתנחלים יגורו בבית ממול". אינני יודעת מנין הרעיון הזה. אני תומכת בפינוי משום שנוכחותכם בשטחים מנציחה אפרטהייד שהוא בעיניי בלתי נסבל. ד. ההצעה (שלי, לפחות) ל"הפקרת המתנחלים לחסדי הפלסטינים" נובעת משתי סיבות: האחת, ששמעתי לא פעם מתנחלים שאמרו כי לא יעזבו את בתיהם והם מוכנים לחיות שם במסגרת הרשות הפלסטינית. השנייה - שבניגוד אלייך, למשל, אינני חושבת שיש בכך משום הפקרה. אם לא תבוא פרובוקציה ניכרת מצדכם, לא נראה לי שיאונה לכם רע. וממש לא מובן לי לשם מה לכם העימות עם הצבא - הרי הברירה בידכם, כל אלה המאמינים שגורלם בידי הפלסטינים יהיה רע ומר - לצאת משם לפני יציאת הצבא. ה. "אצל השמאל אני לא מוצאת את האידיאל שעומד בזכות עצמו." ראי את תגובתי הראשונה בפתיל זה. ר. נסי את התרגיל שהצעתי לך בתגובתי הקודמת. האמיני לי שזה יכול להאיר מאוד את עינייך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. לכל אחד יש את הכלים שלו לבחון ולהבין את המציאות. מה שאנחנו עושים בדיונים הללו זה להראות לשני איך אנחנו תופסים אותו ואולי בכך להוסיף לו קצת תובנות על המציאות, ולהפך- לראות איך השני תופס אותנו, ולהוסיף לעצמנו תובנות על המציאות. לכן כאשר את רואה כיצד אני תופסת את המציאות מתוך הציפיות שלי, אולי תוכלי לפתח ספקות לגבי הדרך בה את רואה את המציאות, ובכך דיינו. ב. טענתי שלפי הניתוח שלי את המציאות אני מסיקה שהשמאל שונא את המתנחלים כי הוא רואה בהם איום. לא דברתי כלל על השנאה שלי. האמת היא שכשאני אומרת "שמאל", אני לא רואה מולי אדם ספציפי זה או אחר. זה יותר תרבות/רעיון. האנשים שמשייכים את עצמם לתרבות/רעיון הזה, מפענחים את הנחות היסוד שבו ואת האיומים עליו, גם ללא צורך בניתוח רציונלי של הדברים, ופועלים לפי זה. (ככה זה בכל תרבות/רעיון. זה לא ייחודי לשמאל או לימין או ליהודים או למוסלמים). כך שיכולים להיות אנשים נורא שונים בשמאל, והחיבה שלי אליהם תלויה מאוד באופי הפרטי שלהם. את הרעיון/תרבות של השמאל, אני מנתחת יותר על הצד הרציונלי ולא הרגשי. אם כבר רגשות כלפי הרעיון הזה, אז יש לי אמנם טינה אליו בגלל הקשיות, והטוטליות שבו, שיכולה לגרום לאנשים לאבד את ייצר הקיום שלהם. אבל בעיקר יש לי בוז ורחמים על מערכת המבוססת על לא-אמת, ושעברה כבר את השיא שלה. ג. האמירה שהשמאל רוצה שהמתנחלים יגורו בבית ממול, נאמרה בציניות. אל תדאגי, לא חשבתי לרגע שזה באמת כך. ד. לגבי הפקרת המתנחלים - אמרתי את שיש לי לומר בדיון עם גדי. זה היה ארוך תרשי לי לא לחזור על זה. ה. ראי את תגובתי לתגובה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מציעה לי לפתח ספקות כלפי הדרך שבה אני רואה את המציאות, אבל ברור שלך אין, לא היו וכנראה גם לא יהיו ספקות בדרך שבה את רואה את המציאות. מהסיבות שכבר ציינתי, קשה לי להאמין שאינך שונאת את השמאל. ו"בוז ורחמים כלפי מערכת המבוססת על לא-אמת" גם הם אינם מעוררים רושם של חיבה עזה. אני *מרשה* לך לא לחוזר על שום דבר שאמרת כבר בדיון הזה. ממילא מיחזרנו הרבה דברים ואין טעם לחזור עליהם. אשאל אותך שאלה אחת, שבאמת מסקרנת אותי: איך את מתייחסת לאותם הורים שאינם משחררים מהמעצר את ילדיהם חוסמי הכבישים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרבה דברים שיש לי בהם ספקות. אבל יש גם דברים שברורים לי. אני דווקא מרגישה שאני בדיאלוג מתמיד עם המציאות, ולעת עתה, (לעיתים לצערי הגדול), התזות הבסיסיות שלי מסבירות את רוב המציאות שאני חווה. את כמובן יכולה לא להסכים עם זה, אבל זה מה שאני מרגישה. מעולם לא טענתי לחיבה עזה כלפי השמאל, אבל גם שנאה שחורה אינה מנת חלקי. לגבי ההורים ושחרור הילדים: האופציות שהמדינה נותנת לנערות הן או מעצר ביישוב עד תום ההליכים, או מעצר במעשיהו. הן מעדיפות מעצר במעשיהו, כך יש סיכוי שגם למדינה ימאס מהעניין. כהורה, לא הייתי כופה על בתי את השחרור בתנאים המשפילים הללו. מה שיקרה אם ההורים יחתמו על ערבות. שזה בדיוק מה שקרה לנו. הבן שלי בן השבע עשרה וחצי נעצר באחת החסימות, אחרי יומיים התקשרו מהמשטרה לבעלי, שאמרו שלשם הנוחות הוא יכול לחתום עבורו ערבות בכל תחנת משטרה קרובה. בעלי חשב שהערבות תהיה תקפה רק כאשר הבן יחתום שהוא מסכים לתנאי השחרור. אבל הסתבר שברגע שיש ערבות של ההורים, אפשר לשחרר את הנער בתנאים שקובע בית המשפט, ללא הסכמת הנער. למזלנו, התנאים המגבילים שהושתו על הבן שלי לא נוראים כל כך, כך שלא הצטערנו, אבל במקרה של הבנות הללו, הן מופלות בתנאי השחרור יחסית לשאר העצורים. ולא ממש ברור מהי ההצדקה של המערכת להשאיר במעצר קטינות במשך כל כך הרבה זמן על עבירה כל כך טריביאלית. האם נעצר מי מהסטודנטים שחסמו כבישים לאחרונה? האם מי מעובדי התע"ש שחסמו את הכביש עם טנק, נעצר אפילו ליום אחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סטודנטים וגם עובדי מע"ץ נעצרו, גם כשחסמו כבישים וגם - לפעמים - כשלא חסמו אותם. מאידך גיסא, הם לא נשארו במעצר ליותר מכמה שעות, כיוון שהסכימו להזדהות. לא ברור לי מדוע הנערות המתנחלות סירבו להזדהות. ולא ברור לי מדוע הורים לנערה בת 12 מפגינים כזה שוויון נפש כלפיה שהם מאפשרים לה להישאר במעצר ולא משחררים אותה בערבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא עניין ההזדהות, זה התנאים המגבילים המופרכים שנותנים להם. אם המשטרה היתה מסתפקת בכך שיחתמו ערבות לכך שהם יבואו לחקירה או למשפט כאשר זה יידרש, כפי שהיא עושה לעצורי הפגנות אחרות, הרי כולם היו חותמים ויוצאים. הבעיה היא שהמשטרה דורשת שהם יישארו במעצר בית, או מעצר יישוב, עד תום ההליכים, שזה דבר שיכול לקחת חודשים. לזה הם לא מסכימים, ומוכנים לשבת במעצר, עד שהמדינה תרד מהתנאים הדרקוניים הללו. אי החתימה של ההורים זה בכלל לא ''שוויון נפש כלפי הילדים'', אלא תמיכה בהם. אני לא מבינה למה מתעקשים לדעת יותר טוב מההורים, מה טוב לילדים שלהם. אלו לא הורים עם בעיות נפשיות, אלא אם תגדירו דעה פוליטת כהפרעה נפשית. בכך, כמובן, נתקדם בצעדי ענק לרוסיה של סטאלין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי, אני לא מתעקשת לדעת יותר טוב מההורים מה טוב לילדים שלהם. יש גם הורים שחושבים שמכות רצח וכוויות על הידיים טובות מאוד לילדים שלהם, ומי אני שאגיד להם אחרת? האמת היא שחבל לי בעיקר על הסוהרים המטומטמים שלא מבינים כמה כיף לילדות האלה לבלות איתם, ומרגישים אשמים על העניין הזה. אבל לא נורא, יכול להיות שבהמשך יילמדו משהו מהסיטואציה ויחייבו כל ילד לעבור את החוויה הנפלאה הזאת בתור שיעור חינוך מרוכז או כחלק מהקורס בדמוקרטיה כהלכתה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |