|
||||
|
||||
אני מניחה שהאמת היא איפהשהו באמצע, אבל לדעתי חוסר נקיטת העמדה(של הממשל האמריקאי) גם היה מעשה של פאניקה. ומניסיון, פאניקה של חוסר מעש וחוסר כיוונון של המערכת גרועה יותר.ע"ע קפיטליזם קיצוני שמאפשר דריסת מעמדות חלשים בטענה מגוחכת של "שוק חופשי" ו"חופש הזדמנויות". החלום האמריקאי הוא רק חלום באספמיה מבחינת רוב האמריקאים, גם בארץ המצב די דומה: תנו להם לחם ושעשועים, דודו טופזים ותכניות "מציאות"... זה רק טיוח של אנשים מוסרניים, פוריטניים ולא מוסריים בכלל. הרטוריקה והדמגוגיה הם אמצעי נהדר לשלוט בהמונים, שלא מכירים את הניואנסים או את כללי המשחק. |
|
||||
|
||||
המזל שלנו הוא שאנחנו מנהלים את כל הדיון הזה תחת מאמר על שירה. |
|
||||
|
||||
איך דורסים מעמדות חלשים? כלומר, איזה פעולות מעשיות נחשבות דריסה בעינייך. אגב, האם מעמדות חלשים אוהבים את דודו טופז כי הם מעמדות חלשים, או שהם מעמדות חלשים כי הם אוהבים את דודו טופז? |
|
||||
|
||||
אני חושב שדורסים את המעמדות החלשים במיסוי גבוה ל"מעמדות החלשים". הביטוח הלאומי וכל קצבאות הפרזיטים גורמים להם להפסיק לעבוד ולחפש עבודות, וככה הם מוצאים את עצמם במעגל סגור, ומופיעים להם דור שני ושלישי של מקבלי ביטוח לאומי. אם לא היינו מתאמצים כל כך להבטיח את קיומם של ה"עניים", רובם היו כבר מבטיחים את קיומם בעצמם. "אם תתן לעני דג, יהיה לו אוכל ליום. אם תיתן לו חכה ותלמד אותו לדוג, יהיה לו אוכל לכל החיים". חוץ מזה, אני לא חושב שזה הוגן לפגוע כל הזמן במי *שיש* לו בנימוק שיש עניים ממנו. הרי הדבר הזה גורם לכך שאנשים רבים שמרוויחים טוב יורדים מהארץ, דבר שמחליש את הכלכלה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |