בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 30/05/05 17:26
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304461
ייתכן ואתה מתכוון לזנון שפשוט המחיש את הארגומנט של פרמנידס.

הטענות הן כדלהלן,

1) היש ישנו והאין איננו.
תסכים בוודאי שהאין הוא מושג שלילי שלא מכמת שום דבר, אם אתה מאמין בחלל מוחלט, נשאלת השאלה אם חלל מוחלט הוא יש או אין.

2) אין משהו, יש הכל.

חלוקת היש לחלקים היא סתם מבלבלת שכן המשהו אינו נבדל מהיש. אין מדובר בשתי ישויות שונות ובלתי קשורות.

אם אתה דוחה את המשתמע מההנחות, או שאתה מאמין בבריאה ספונטנית של יש מאין ואז היש אינו ישנו והאין אינו איננו וכן 2 מתבטל, או שאתה סבור שהיש ניתן לחלוקה אינסופית וכפועל יוצא לאינסוף קשרים שונים ביניהם וכך כל דבר הוא ייחודי בפני עצמו. גם לטיעון הזה יש בעיות לדעתי. אלה לכל הפחות הדברים שחשבתי עליהם.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304470
אני נוטה לא לקבל את טיעון 2. לפחות בשבילי, יש בהחלט הבדל בין "הכל" (מה זה?) ובין דברים שונים שניתן להפריד ביניהם (למשל, מרחב האוסדורף קומפקטי ותפוח עץ). אני לא רואה למה מאי קבלת 2 נובע שהיש ניתן לחלוקה אינסופית.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304482
אולי כדאי שתקרא את הדיאלוג ברשת... בכל מקרה, פרמנידאס טוען למיטב זכרוני (זה דיאלוג לוגי די יבש ולא קצר, ואם איני טועה המתרגם לאנגלית טוען שחלק מהמשמעויות כנראה אבדו/דהו עם הזמן, חבל.) ה"יש" הוא כמובן "הכל", כל מה שקיים קיים ומה שקיים הוא הכל במילותיי שלי.

פרמנידס מעלה סתירות שמתקבלות אם לא מניחים את 2, איני זוכר אותן בדיוק, אבל אם אתייחס לאופציה השניה שנתתי להתנגדות לטענות (חלוקה אינסופית) נראה לי שאם נניח שקובץ תיאורטי של "משהואים" נבדלים יוצר באינטראקציה גוף חדש שלא היה שכמותו עולה מזה שכל משהו הוא בעל אופי נבדל בפני עצמו (כלומר אין אפשרות להחליף בין אטום זרחן א' לאטום זרחן ב' וספק אם יש טעם לקרוא לשניהם אטום זרחן) כיום יכנו את זה כמדומני פנומנולוגיה נומינלית. בכל מקרה עולה מזה שאם כל חלק הוא ישות נבדלת וייחודית בפני עצמה הרי שכבר היש הוא לא ממש יש אלא ישים, וגם לא בטוח שניתן להסביר אינטראקציה ביניהם, מאותן סיבות שקשה לנו להסביר אינטראקציה בין הרוח והחומר הנבדלים של דקארט.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304485
טוב, כנראה שהגענו למבוי סתום, כי לא הצלחתי להבין מה הבעיה עם לא לקבל את הנחה 2 ולמה בהכרח קיימת חלוקה אינסופית.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304489
ניסיתי להציג את הבעיה בקבלת חלוקה אינסופית. - לפי פרמנידס בהכרח אין חלוקה כזו. אין חלוקה בכלל (גם לא אטומיסטית, את זה הגו אחר כך כדי ליישב בין טענותיו לטענות הרקליטוס). אמרתי בקצרה שאם יש חלוקה הרי שהיא חלוקה לדברים שונים בתכלית שאינם אותו הדבר - אחרת הם היו אותו היש, ואם כך טיב האינטראקציה ביניהם לא ברור ואולי אף לא אפשרי.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304487
אולי בנוסף לכך, אם יש "משהואים" שונים צריכה להיות לך דרך להבדיל בין "משהו" ל"משהו". דרך שנראית סבירה היא שבין "משהו" ל"משהו" יש "אין". כלומר יש לנו "משהו"-"אין"-"משהו". אבל מה זאת אומרת יש "אין"? אם יש "אין" אז ה"אין" הוא "יש" ואין "אין", אז איך בדיוק הבדלנו? הדבר דומה לטענה של כל אצבע ואצבע בידי שהיא ישות בפני עצמה, אני לעומת זאת יודע שהן כולן חלק מהיד שהיא חלק ממני שנתפס בעיניי כיש אחד. אם אני לא טועה יש ניסוי עם דגים שמראה שכאשר מציגים בפניהם אצבעות טבולות מתנועעות במים הם סבורים שמדובר בכמה ישויות נפרדות. אפשר לומר שלפי פרמנידאס אנחנו כמו הדגים האלו ביחס ליקום.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304493
אה, אין בעיה. אפשר להגיד שכל הדברים ביקום הם חלק משלם כלשהו ("היקום"?) - נו, אז? זה לא אומר שלא ניתן להבדיל ביניהם. אפילו אם הזרת והאמה שלי שתיהן שייכות לאותה יד והן חלק ממנה, אני עדיין יודע להבדיל ביניהן (אורך - האמה ארוכה יותר. מיקום - האמה קרובה יותר לנ.צ. "אגודל". תחושה - כשאני נוגע עם מה שאני מכנה "אמה" בשולחן אני מרגיש תחושה שונה מזו שאני חש כשאני נוגע עם מה שאני מכנה "זרת" בשולחן).

דרך שלי נראית סבירה להבדיל בין "משהו" ל"משהו" היא באמצעות מה שאנו מכנים "תכונות". אם תרצה, כל תכונה מגדירה חלוקה של כל ה"משהו-ים" ביקום לשניים - כאלו שיש להם את התכונה וכאלו שאין להם אותה. כמובן שהחלוקה היא שרירותית, ואנחנו, במודל של היקום שאנו בונים לעצמנו בראש, מחליטים למי יש תכונה מסויימת ולמי אין. אנחנו מתבססים על ההגיון שלנו ועל חמשת החושים כשאנחנו באים לעשות את ההחלטה הזו.

ואני עדיין לא מבין מה הבעיה לחלק משהו לכמה חלקים. הנה, על היד שלי אפשר להסתכל כאילו היא מורכבת מחמישה חלקים - האצבעות. האצבעות מקיימות כולן את יחס השייכות לקבוצה - היד, ולכן אפשר לדבר על קשר בין האצבעות (כולן שייכות לאותה קבוצה).
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304500
פסיכולוגית מה שאמרת זה מה שכולנו עושים. נסה לשכוח מעצמך ולחשוב על היקום כהכל בכל, כאילו הישות היחידה והבודדת הזו - היקום מתבוננת בעצמה. כישות בודדה אין לה למה להתייחס. האם גדי ואייל בדוי הם חלקים נפרדים בי? לשאלה אין משמעות. מה זה בכלל חלקים? אני זה אני זה אני ואין כלום חוץ מזה. בעצם כל המשפטים האלה הם בלתי אפשריים שכן אני היקום איני יכול להגדיר דברים. כדי להגדיר דברים הם יצטרכו להיות שונים ממני. בכלל, כדי להגדיר את עצמי צריך להיות משהו מחוץ לעצמי. לאור כל זאת ברור שלא כתבתי את הפסקה הזו שכן מה צורך לכל כולו בשפה?
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304513
טוב, אני בטוח שנסיון לחשוב על היקום כהכל בכל הוא תרגיל מחשבתי מעניין, אבל אני לא מצליח לעשות את זה, וגם לא מבין למה זה נחוץ (בשני הניקודים האפשריים). אני בתור גדי מסוגל להתייחס לחלקים בי כאילו הם נפרדים (אני מרגיש הבדל בין הלב ובין הזרת, למשל), ואני לא יודע איך היקום ירגיש. האם משהו שמורכב מהרבה חלקים לא מסוגל להפריד במחשבתו בין החלקים הללו? אני לא רואה שום סיבה שבגללה צריך להניח את זה - הנסיון שלנו מלמד אחרת.

אני רואה עוד דרך לעקוף את זה. אתה אומר "כדי להגדיר דברים הם יצטרכו להיות שונים ממני" - וזה דווקא קל. "אדום", למשל, שונה מ"כל היקום". אמנם, על פי גישתך, "אדום" הוא חלק מ"כל היקום", אבל האם זה אומר שהיקום לא מסוגל להכיר בקיומו? זו לכאורה הטענה שלך ב"כדי להגדיר את עצמי צריך להיות משהו מחוץ לעצמי", אבל מה עם "כדי להגדיר משהו חלקי לי צריך להיות משהו מחוץ לעצמי"? גם זו טענה שאתה טוען?
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304533
לומר שאין משמעות לדבר מנקודת ראותו ההיפותטית של כלל היקום בהחלט שם קץ לעניין, זה טיעון ששימש גם בדיון על רצון חופשי כמדומני. הטענה "כדי להגדיר חלק מעצמי צריך להיות משהו שונה ממני היא אכן מסקנה נובעת או אקוויולנטית. וכמובן שהיא תואמת את אותו הקו.

נראה לי שהניסוי המחשבתי מנקודת הראות של היקום כישות יחידה מתבקש מהטענה השניה של פרמנידאס, וכן, כל האמירות האלה אכן מובילות לפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית (קיום קודם למשמעות וכו') בודהיסטית וכו'. בוודאי שאם אתה מוניסט המחשבה היא פשוט חומר/אידאה ומודעותה לעצמה או מודעותה בכלל היא עניין מוזר. בהחלט לא אתווכח על האמירה, "אין משמעות לטענה 2 שכן איני היקום ואיני מתיימר לחשוב בשבילו", נראה לי שזה פתרון אפשרי לפרדוקס. כפי שגורסי רצון חופשי נאחזים בו, מה שמתנגדי פתרון זה לא אוהבים (כנראה) הוא שפתרון זה אינו על בסיס הגיון אלא על בסיס אמונה ונראה להם שאפשר לרדת עם ההגיון שלב נוסף במורד הסולם. הפתרון הוא פשוט אמירה שדברים שאינם מובנים לנו בהחלט ייתכנו והנחה אחרת מובילה לסתירה.

אם על ציר הזמן נראה לך שהיקום קבוע, עושה הרושם שמקובלת עליך הגרסה המוחלשת של פרדוקס זנון, אבל נראה לי שזה עומדת בסתירה לחלוקה אינסופית, שכן אם נצעד במחשבתנו בכיוון אחד על הקטע [0-1] לעולם לא נחזור על אותה נקודה, ואף אם ננוע קדימה ואחורה לפרקים, תמיד נגיע לנקודות חדשות, מבלי להתווכח על הגעה לסוף הקטע.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304541
לא שמתי לב שאמרתי משהו בסגנון "אין משמעות לטענה 2 שכן איני היקום ואיני מתיימר לחשוב בשבילו". לכל היותר "לא הצגת בפני שום דבר שמשכנע אותי שהיקום לא מסוגל לחשוב על חלקים מעצמו".

מהי הגרסה המוחלשת של פרדוקס זנון? ולא הבנתי את הסתירה שדיברת עליה בסוף.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304574
ליתר דיוק, לא גרסה מוחלשת אלא אינטרפרטציה מוחלשת - האטומיסטית. אפשר לחלק את היקום לאטומים שהם דבר קבוע (לפי התפיסה דאז ובלי להיכנס לפיזיקה מודרנית של חלקיקים והאם אלה האטומים המדוברים... הלא ממילא אנחנו מנסים לטפל בפרדוקס בתחום בו הוא נוצר - לוגיקה "מילולית").

לדעתי טענה 2 קשורה לרעיון הגורס שכדי לחשוב על חלק מעצמך עליך להיות מסוגל לדמות אותו כנפרד מעצמך ולכך שמנקודת מבט יקומית זה מגוחך. אם אינך מקבל זאת אז יש לנו גישות שונות בנוגע לטענה 2.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304578
מצטער, עדיין לא השתכנעתי בטיעון שלפיו כדי לחשוב על חלק מעצמי עלי להיות מסוגל לדמות אותו כנפרד מעצמי. אולי אני לא מבין בדיוק את הכוונה ב''נפרד'', או שאני פשוט אף פעם לא חושב על עצמי כמכלול. כשאני חושב על עצמי ה''כללי'' אני חושב על יישות אבסטרקטית משהו - אני לא מתעניין, למשל, בכבד שלי כשאני חושב על עצמי באופן כללי, ואילו אם הייתי חושב על עצמי כמכלול, קרוב לודאי שהייתי חושב גם על הכבד.

לכן אולי ניתן להחיל זאת גם על היקום - אני כלל לא בטוח שהוא רואה את עצמו כמכלול. לא שאני מבין מה זה בדיוק אומר, לראות משהו כמכלול - לדעתי זה אומר ראשית כל שצריך להיות מסוגלים להבחין בפרטים הקטנים.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304585
"אני דווקא לא רואה בעיה בגישה של "הכל קבוע", אם מסתכלים על היקום כולל ציר הזמן"

"אם על ציר הזמן נראה לך שהיקום קבוע, עושה הרושם שמקובלת עליך הגרסה המוחלשת של פרדוקס זנון, אבל נראה לי שזה עומדת בסתירה לחלוקה אינסופית, שכן אם נצעד במחשבתנו בכיוון אחד על הקטע [0-1] לעולם לא נחזור על אותה נקודה, ואף אם ננוע קדימה ואחורה לפרקים, תמיד נגיע לנקודות חדשות, מבלי להתווכח על הגעה לסוף הקטע"

עכשיו כשאני רואה את שתי התגובות יחד...(לא גרסה-אינטרפרטציה)

לפיך, על ציר הזמן היקום קבוע. אני ואתה הולכים על הקטע [0-1] בכיוון אחד (יותר נוח) באופן רציף. כל ערך הוא מבחינתנו האירוע העכשווי. נקודת זמן 1 (שכן אני ואתה צועדים על הקטע בזמן) מתאימה לערך הראשון השניה לערך השני וכך עד אינסוף. האירועים השתנו, מה קבוע? להסתכל על היקום כולל ציר הזמן זה כמו להסתכל על היקום מחוץ לזמן כאוסף קבוע של מצבים- והצופה הוא מין יצור 4 מימדי. מה בפרדוקס שינית אם כך בהכנסת הזמן? למה הגרסה (אולי לזה התכוונתי מקודם? לא משנה) הזו לא בעייתית בעיניך והקודמת כן? הרי הגעת לתוצאה של הפרדוקס בלי להתחיל מהבעיה שבמציאות הנתפסת נראה שיש זמן ויש שינוי (היינו הך).
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304586
טוב, אין ספק שאני כבר עייף, שגיאות הקלדה, ספק אני לא מבין מה אתה כותב (לא הכנסת את הזמן?), כמו שאמרה סקארלט: "מחר יהיה יום חדש".
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304651
טוב, אם אני מבין אותך נכון, אז אפשר לתאר את הגרסה/אינטרפרטציה המוחלשת כך:
נניח שחבילת קלפים סופית מייצגת את כלל המצבים האפשריים ביקום. מסיבה כזו או אחרת ובאופן לא ידוע, הקלפים מעורבבים בהתמדה. ייתכן שהערבוב הוא פעולה בלתי פוסקת ואז הקלפים עוברים באופן רציף ממצב למצב (למרות שאז קשה לקבע מצב בהגדרה סטטית). אי לכך היקום חוזר על עצמו לעתים, ואם מסתכלים על סך כל מצבי הערבוב (ציר הזמן) היקום קבוע.

אם אני לא טועה פרמנידאס גזר מהטיעון שלו שהיקום הוא צורה כדורית וכך אפשר "לנוע" על אינסוף נקודות עם חזרה. לתלמידיו היו גרסאות שונות של גלגול נשמות או קביעות מוחלטת. נראה לי שזה תואם את הצגת ערבוב הקלפים.

בדוגמה של הצעדה על קטע [0-1] אפשר לומר שמדובר בערבוב של חבילת קלפים אינסופית. או סתם פתיחה רציפה או לא רציפה של הקלפים. אם כך, אין הכרח בחזרה על אותו מצב ותמיד ייתכן מצב שלא נראה כמותו.

בדוגמה הראשונה הזמן הוא סתם אנומרציה ואם אתה מקבל אותה כנראה שאתה מקבל את מסקנות פרמנידס בצורה כזו או אחרת. בדוגמה השניה לעומת זאת יש/יכול להיות חידוש תמידי ואז לא הכל קבוע (חוץ מהשינוי -מצב חדש או השינוי של השינוי -חזרה על אותו מצב וכו').
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304653
אה, עכשיו יותר ברור - אבל אתה מתבסס כאן חזק על ההנחה שיש מספר מצבים סופי ליקום, ואני לא חושב שזה הכרחי. עוד שאלה מעניינת היא האם קיים דטרמיניזם - כלומר האם בהינתן קלף מסויים אפשר לחזות את הקלף הבא. אם זה אפשרי אז היקום לא רק חוזר על עצמו - הוא בלופ.

עדיין לא הבנתי למה בצעדה צריך לעשות קפיצות קדימה ואחורה. מספיק ללכת בכיוון אחד ותמיד להגיע לדברים חדשים.

לא ברור לי למה אם מניחים שיש אינסוף מצבים הזמן הוא לא סתם אנומרציה. ציר הזמן הוא אינסופי, ולכן מסוגל להכיל גם מספר אינסופי של קלפים, ועדיין להיות אנומרציה.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304660
טוב :) אני רק מנסה להבין למה אתה מתכוון כשאתה מסכים שהיקום + הזמן קבוע. בוודאי שציר הזמן יכול להישאר אנומרציה גם במקרה האינסופי, אבל אז אין צורך בו ואפשר לקבוע שכל מצב קיים בלי תלות באחרים. יוצא שיש אינסוף ישים בלתי קשורים ביניהם, בכל אחד ואחד בנפרד פרמנידס צדק - אין שינוי, ובכולם ביחד גם צדק, שהרי הם לא נוצרים הם פשוט שם. הקדימה ואחורה זה קישוט מיותר, אם כי אופציונלי.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304673
אני לא רואה למה במקרה הסופי יש צורך בציר הזמן, אם כך. בגלל שייתכן שמצבים יחזרו על עצמם?

למה אי אפשר במקרה הסופי לקבוע שכל מצב קיים בלי תלות באחרים? לחילופין, למה אתה טוען שאפשר לקבוע שכל מצב קיים בלי תלות באחרים במקרה האינסופי? כשמסתכלים על מהירות של מכונית לפי ציר הזמן, דווקא נראה לי שיש קשר כלשהו, למשל.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304795
כמובן שאפשר לטעון גם במקרה הסופי שאין צורך בציר הזמן. השאלה היא מה הוא זמן? האם הוא איזשהו גורם פעיל שעוזר לציין העתק של מכונית למשל, או סתם אנומרציה? אם קיימים כל המצבים במקביל כך שקיים רגע תודעתי א' בו אכילס מפגר 10 מוטות אחרי הצב, ורגע תודעתי ב' בו הוא מקדים את הצב, t פשוט מייצג זרימה של התודעה ולא תנועה.

יותר מעניין, הקשר התיאורטי בין המצבים. אם יש קשר של סיבה ותוצאה, נתאר למשל זריקת כדור באוויר, הכדור נופל כי זרקתי אותו ומכאן חוקי הטבע לאחר התערבות שלי (בין אם היא קבועה מראש, אקראית או משהו אחר) מיישמים את מסלול הנפילה הידוע מראש. אם כך, מכלול הדברים שמרכיבים את הרגע בו אני זורק את הכדור, יוצרים את נפילת הכדור מתחילת ההשתלשלות, עד לרגע שרירותי שנבחר כסוף ההשתלשלות - פגיעת הכדור ברצפה בנקודה אליה כיוונתי (התאמנתי הרבה ואני יודע איך לבצע את הזריקה).

מה הבעיה? מה זאת אומרת יוצר? יש מאין? הרגעים האלה לא היו שם קודם? תאמר בוודאי שזה לא יש מאין, אלא שהמצב כולל את כל הדרוש למצב הבא. הבעיה הראשונה שאני חושב עליה בהקשר זה היא מנין מגיע המצב הראשון? תשובת המפץ הגדול כגבול התחתון מזכירה את התשובה, "בתחילה אלוהים עסק בהכנת הגיהנום לשואלים שאלה זאת" לה לועג אוגוסטינוס.

פה תאמר בוודאי שאין מצב ראשון. האם לא משתמע מכך שכל המצבים קיימים במקביל? ואם לא, אז שהם נוצרו יש מאין ולפחות חלקם בלי קשר זה לזה בניגוד להנחת הסיבה והתוצאה?
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304825
"האם הוא איזשהו גורם פעיל שעוזר לציין העתק של מכונית למשל, או סתם אנומרציה?"

אני לא ממש רואה את ההבדל. אם נסתכל על גרף שמציג העתק של מכונית כתלות בזמן, ברור שכל הגרף קיים במקביל - הנה, הוא מצוייר על הדף שלי. מצד שני, ברור שהזמן עוזר לציין את ההעתק של המכונית (אני לא יודע אם הוא גורם "פעיל", כי טיב הפעילות הזו לא ברורה לי), אבל גם ברור שהוא אנומרציה (לא ברור אם "סתם" אנומרציה). כי הוא ממספר את הנקודות שמציינות את ההעתק של המכונית.

השאלה "מה גורם למה" היא מעניינת, וכבר נוטה לכיוון הפילוסופיה (במובן זה שאין תשובה נכונה, אלא רק פרשנויות). אם נניח שהכל נתון וקבוע, שזו ההנחה שלנו בדיון, אני נוטה לומר שאין סיבה ותוצאה, אלא משהו אחר: יש לנו טבלה (ארבע ממדית) שמכילה את כל המצבים האפשריים ומהווה בעצם תיאור שלם של היקום. על פי אותה גישה הייתה יכולה להיות לנו גם טבלה אחרת לגמרי. לכן מעניין לבדוק מה החוקיות, אם קיימת כזו, בטבלה הקיימת. זה שיש חוקיות זה דבר מעניין לכשעצמו, וזה שמתברר שאפשר לנבא מצבים על ציר הזמן לפי מצבים קודמים בציר הזמן זה עוד יותר מעניין - אבל זה לא דורש כלל לדבר על "סיבה". הטבלה קיימת, נקודה.

לכן בהחלט ייתכנו בתיאוריה מצבים שאין קשר ביניהם של סיבה ותוצאה (כלומר, החוקיות שהיה לנו מזל למצוא בחלק מהטבלה לא מתקיים בחלק אחר שלה). השאלה היא האם לדעתנו זה אכך כך בטבלה שלנו. לדעתי לא.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304921
נראה שהגענו לנקודת האמונה :)
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304514
בוא נקפוץ לרגע להרקליטוס. בוודאי אתה מכיר את האימרה שמקורה בו ''אין אדם טובל באותו נהר פעמיים''. אם אני מבין את הרקליטוס נכון, הוא אומר שהכל משתנה. פרמנידאס אומר שהכל קבוע. אם נאמר שהשינוי קבוע אולי נוכל לבטל את האמירה ה''יש ישנו'' ולומר שהיש אינו יש אלא ''שינוי'' שמהותו היא חוסר קביעות ויציבות, והדבר הקבוע היחיד הוא ''השינוי ישנו''.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304515
אני דווקא לא רואה בעיה בגישה של ''הכל קבוע'', אם מסתכלים על היקום כולל ציר הזמן.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304540
במקרה הזה השינוי הוא הזמן (שהוא קבוע?) אבל הפכת אותו לסתם שיטת מספור. שכן אם הרגעים (ואירועיהם) לא חוזרים על עצמם, כמו הנקודות שגילינו כשהלכנו על הישר [0-1] ברוש שיש שינוי והשינוי קבוע. ואם אין שינוי בשביל מה זמן?
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304545
The only reason time exists is so everything doesn't happen at once.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304617
זה משפט של (או לפחות מיוחס ל) אלברט איינשטיין והוא משמש (בין השאר) בתור המוטו לתזה שלי (שכותרתה Non-local Measurements in the Time-Symmetric Quantum Mechanics).
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304554
ראשית, עוד לא הבנתי מה אתה מנסה לומר בדוגמת הנקודות שלך ואיך היא קשורה למה שאנחנו מדברים עליו.

שנית, מה הכוונה ב"בשביל מה יש זמן"? לזמן אמורה להיות מטרה? מה שאתה קורא לו "שינוי" הוא בעצם פרשנות לערכים שונים על ציר הזמן. זה לא אבסטרקטי במיוחד: אם אנחנו רואים פונקציה של המהירות של מישהו כתלות בזמן, אנחנו רואים "שינוי" למרות שהפונקציה "קבועה" (בנקודה הזו הוא עמד, בנקודה הזו הוא הגיע ל-‏100 קמ"ש, בנקודה הזו הוא פתאום צנח ל-‏20 וכו').
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304565
התכוונתי - בשביל מה אתה מכניס את הזמן. מקובל שהזמן הוא פשוט ציון של השינוי ואם זה מה שאתה אומר, הרי שבעצם האמירה אם ניקח את היקום ואת ציר הזמן הרי שהיקום קבוע, והאמירה השינוי קבוע (כשבשינוי כללתי את היש) הן זהות.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304579
איפה הכנסתי את הזמן?
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304654
זה מזכיר לי קצת את הדיבורים על משוואת שרדינגר של כל היקום והשאלה מתי היא קורסת, ולמה. ד.ק. יכול, אולי, להכניס כאן את אלוהים.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304661
אין ספק שזה גורר אותנו לדברים כאלה, אם מכניסים את אלוהים אני מניח שתסכים שאלוהים=יקום, היקום כולל אותנו, אם כך בכל מקרה אנחנו מצייתים לחוקיו ואין צורך בספרים כאלה או אחרים... אלוהים של ד.ק כולל בוודאי בחירה חופשית לאדם (הכל צפוי והרשות נתונה! :) בניגוד לדיון ההוא) אם הוא כליל השלמות - כל יכול וכל יודע וכל וכל, מתקבלת סתירה, אם לא, הסיבה היחידה לעבדו היא שיש לו כוח. לא סיבה מוסרית במיוחד.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304665
אלוהים=יקום? בשביל מה לנו להשתמש בשני מושגים שונים לאותו דבר? נראה לי שזה רק מבלבל.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304675
מתמטית זה מיותר ואני מניח שלזה אתה מתכוון. מילולית זה טבעי ונראה לי שזה הפירוש שתצמיד לאלוהים. זה הפירוש שאני מצמיד לו בכל מקרה (כמובן שלדעתי היקום הוא כל מה שיש, ואלוהים כחלק מהיקום הוא בריה מוגבלת).
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304782
למיטב זכרונו זה לא אחת האקסיומת של פרמנידס.
היו שם, חוץ מהראשונה שהבאת גם אקסיומת בסגנון ''היש אינו יכול להפוך לאין ואין אינו יכול להפוך ליש''. את היתר די שכחתי, למעט האימרה היפה (שלמיטב זכרוני אינה אחת האקסיומות שלו) שהיש הוא כדור מעוגל היטב.

בכל מקרה, על הסיפא של האקסיומה הראשונה נוהלו ואפשר להמשיך לנהל אינספור דיונים וויכוחים במסגרת הפילוסופיה של הלשון.
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304789
We may now endeavour to thread the mazes of the labyrinth which Parmenides
knew so well, and trembled at the thought of them.

The argument has two divisions: There is the hypothesis that

1. One is.
2. One is not.
If one is, it is nothing.
If one is not, it is everything.

But is and is not may be taken in two senses:
Either one is one,
Or, one has being,

from which opposite consequences are deduced,
1.a. If one is one, it is nothing.
1.b. If one has being, it is all things.

To which are appended two subordinate consequences:
1.aa. If one has being, all other things are.
1.bb. If one is one, all other things are not.

The same distinction is then applied to the negative hypothesis:
2.a. If one is not one, it is all things.
2.b. If one has not being, it is nothing.

Involving two parallel consequences respecting the other or remainder:
2.aa. If one is not one, other things are all.
2.bb. If one has not being, other things are not.

טוב פטר, התגברתי על עצלנותי וניגשתי לרגע קט לתרגום על ידי בנג'מין ג'ווט. את ההנחות שכתבתי כתבתי מזכרון אם אני לא טועה מהרצאה שהקשבתי לה (לא מקריאה). את הדיאלוג קראתי אי-אז, הוא אומנם מרשים אך קצת מייבש, אין ספק שיזכה לעיון יותר מעמיק בעתיד :), אני אוסיף את הניתוח היותר מפורט שהיה שם בנספח בתגובה נוספת למיטיבי לכת...
מחשבות חדשות (שלי) על מאמרים ישנים 304791
1.aa. But if one is, what happens to the others, which in the first place
are not one, yet may partake of one in a certain way? The others are other
than the one because they have parts, for if they had no parts they would
be simply one, and parts imply a whole to which they belong; otherwise each
part would be a part of many, and being itself one of them, of itself, and
if a part of all, of each one of the other parts, which is absurd. For a
part, if not a part of one, must be a part of all but this one, and if so
not a part of each one; and if not a part of each one, not a part of any
one of many, and so not of one; and if of none, how of all? Therefore a
part is neither a part of many nor of all, but of an absolute and perfect
whole or one. And if the others have parts, they must partake of the
whole, and must be the whole of which they are the parts. And each part,
as the word 'each' implies, is also an absolute one. And both the whole
and the parts partake of one, for the whole of which the parts are parts is
one, and each part is one part of the whole; and whole and parts as
participating in one are other than one, and as being other than one are
many and infinite; and however small a fraction you separate from them is
many and not one. Yet the fact of their being parts furnishes the others
with a limit towards other parts and towards the whole; they are finite and
also infinite: finite through participation in the one, infinite in their
own nature. And as being finite, they are alike; and as being infinite,
they are alike; but as being both finite and also infinite, they are in the
highest degree unlike. And all other opposites might without difficulty be
shown to unite in them.

1.bb. Once more, leaving all this: Is there not also an opposite series
of consequences which is equally true of the others, and may be deduced
from the existence of one? There is. One is distinct from the others, and
the others from one; for one and the others are all things, and there is no
third existence besides them. And the whole of one cannot be in others nor
parts of it, for it is separated from others and has no parts, and
therefore the others have no unity, nor plurality, nor duality, nor any
other number, nor any opposition or distinction, such as likeness and
unlikeness, some and other, generation and corruption, odd and even. For
if they had these they would partake either of one opposite, and this would
be a participation in one; or of two opposites, and this would be a
participation in two. Thus if one exists, one is all things, and likewise
nothing, in relation to one and to the others.

2.a. But, again, assume the opposite hypothesis, that the one is not, and
what is the consequence? In the first place, the proposition, that one is
not, is clearly opposed to the proposition, that not one is not. The
subject of any negative proposition implies at once knowledge and
difference. Thus 'one' in the proposition--'The one is not,' must be
something known, or the words would be unintelligible; and again this 'one
which is not' is something different from other things. Moreover, this and
that, some and other, may be all attributed or related to the one which is
not, and which though non-existent may and must have plurality, if the one
only is non-existent and nothing else; but if all is not-being there is
nothing which can be spoken of. Also the one which is not differs, and is
different in kind from the others, and therefore unlike them; and they
being other than the one, are unlike the one, which is therefore unlike
them. But one, being unlike other, must be like itself; for the unlikeness
of one to itself is the destruction of the hypothesis; and one cannot be
equal to the others; for that would suppose being in the one, and the
others would be equal to one and like one; both which are impossible, if
one does not exist. The one which is not, then, if not equal is unequal to
the others, and in equality implies great and small, and equality lies
between great and small, and therefore the one which is not partakes of
equality. Further, the one which is not has being; for that which is true
is, and it is true that the one is not. And so the one which is not, if
remitting aught of the being of non-existence, would become existent. For
not being implies the being of not-being, and being the not-being of not-
being; or more truly being partakes of the being of being and not of the
being of not-being, and not-being of the being of not-being and not of the
not-being of not-being. And therefore the one which is not has being and
also not-being. And the union of being and not-being involves change or
motion. But how can not-being, which is nowhere, move or change, either
from one place to another or in the same place? And whether it is or is
not, it would cease to be one if experiencing a change of substance. The
one which is not, then, is both in motion and at rest, is altered and
unaltered, and becomes and is destroyed, and does not become and is not
destroyed.

2.b. Once more, let us ask the question, If one is not, what happens in
regard to one? The expression 'is not' implies negation of being:--do we
mean by this to say that a thing, which is not, in a certain sense is? or
do we mean absolutely to deny being of it? The latter. Then the one which
is not can neither be nor become nor perish nor experience change of
substance or place. Neither can rest, or motion, or greatness, or
smallness, or equality, or unlikeness, or likeness either to itself or
other, or attribute or relation, or now or hereafter or formerly, or
knowledge or opinion or perception or name or anything else be asserted of
that which is not.

2.aa. Once more, if one is not, what becomes of the others? If we speak
of them they must be, and their very name implies difference, and
difference implies relation, not to the one, which is not, but to one
another. And they are others of each other not as units but as infinities,
the least of which is also infinity, and capable of infinitesimal division.
And they will have no unity or number, but only a semblance of unity and
number; and the least of them will appear large and manifold in comparison
with the infinitesimal fractions into which it may be divided. Further,
each particle will have the appearance of being equal with the fractions.
For in passing from the greater to the less it must reach an intermediate
point, which is equality. Moreover, each particle although having a limit
in relation to itself and to other particles, yet it has neither beginning,
middle, nor end; for there is always a beginning before the beginning, and
a middle within the middle, and an end beyond the end, because the
infinitesimal division is never arrested by the one. Thus all being is one
at a distance, and broken up when near, and like at a distance and unlike
when near; and also the particles which compose being seem to be like and
unlike, in rest and motion, in generation and corruption, in contact and
separation, if one is not.

2.bb. Once more, let us inquire, If the one is not, and the others of the
one are, what follows? In the first place, the others will not be the one,
nor the many, for in that case the one would be contained in them; neither
will they appear to be one or many; because they have no communion or
participation in that which is not, nor semblance of that which is not. If
one is not, the others neither are, nor appear to be one or many, like or
unlike, in contact or separation. In short, if one is not, nothing is.

The result of all which is, that whether one is or is not, one and the
others, in relation to themselves and to one another, are and are not, and
appear to be and appear not to be, in all manner of ways.

bullshit 304857
bullshit 304922
צ'מע, לא אני כתבתי את זה. אני יודע שזה כאב ראש. פשוט תדלג.
bullshit 304954
אז למה אתה לא נותן את הקרדיט לכותב?
bullshit 305215
לא כתבתי שזה בתרגום בנג'מין ג'ווט? אם לא ברור מזה, זה סיכום שלו. עימו הסליחה.
bullshit 304985
פשוט סיכמתי את הדברים למילה אחת.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים