בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 30/05/05 7:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעולם דיסקרטי אתה יכול לבנות מודל תנועה שמדבר על מעבר באפס זמן בין נקודה אחת לאחרת, מעין "קפיצת הדרך" בין שתי נקודות סמוכות במרחב. מהירות התנועה נקבעת לפי זמן השהיה בכל נקודה בין הקפיצות. על זה זנון בטח היה מתמרמר שבזמן הקפיצה ממש החץ נמצא בשתי נקודות באותו זמן. אני חושב שעל זה הייתי עונה לו "אז מה? לא שמעת על חצים וירטואליים?" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין את מודל התנועה שלך. נניח שהחץ נמצא בזמן 0 בנקודה 0. באותו הזמן הוא נמצא גם בנקודה 1. עכשיו הוא "מחכה" פרק זמן כלשהו (למה?), עד נניח זמן 1, ועכשיו הוא "קופץ" באפס זמן אל נקודה 2? לי לא ברור למה החץ "מחכה" ולמה הוא לא יכול לעבור את המרחק כולו באפס זמן, אם ממילא קפיצה בין שתי נקודות נעשית באפס זמן. נשמע לי יותר הגיוני לחתוך גם את הזמן ליחידות הקטנות ביותר שלו, ואז "קפיצת דרך" שכזו תיעשה גם במקום וגם בזמן גם יחד. זה גם מה שמתאים לתפיסה שלנו: אם אנחנו מצלמים משהו זז, זה בדיוק מה שנקלוט: אוסף סופי של זמנים ומיקומים של האובייקט הנע. מה שכן, אני עדיין לא מבין למה אי אפשר להחיל את כל מה שאתה מציע גם על המקרה הרציף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה"? אתה שואל אותי "למה"? אני לא תכננתי את העולם, אני רק חי בו. למה הקבוע של פלנק לא גדול פי 1000 ממה שהוא באמת? למה לאלקטרון ולפרוטון מטענים הפוכים? למה המרחב הוא בן עשרה מימדים ולא שבעה עשר? לא יודע. דיסקרטיזציה של הזמן אפשרית, כמובן (עד שמישהו יוכיח אחרת) אבל לדעתי לא נחוצה בשבילנו כרגע. היקום כמשחק LIFE גדול (או כאחד האוטומטים של וולפרם) ודאי פותר את כל הבעיות של זנון, בתנאי שאתה לא שואל מה קורה בין מצב למצב. אני מניח שהתשובה היא שאין "בין" בעולם ההוא. במקרה הרציף אי אפשר לתאר את התנועה של החץ ע"י סדרת קפיצות שכן אז מסתער עלינו זנון במלוא עוזו וצועק: או שהחץ נע במהירות אינסופית (כאשר בין קפיצה לקפיצה אין שום המתנה) או שהוא לא יכול לנוע (אם זמן ההמתנה אינו אפס, ויש לך אינסוף נקודות לעבור, אתה בצרה. די מזכיר לי את הנסיעה לעבודה מדי בוקר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע הגיוני. אני מסכים שעל פי המודל שאתה מציע, אם היקום הוא לא סופי אנחנו סובלים מהפרדוקס של זנון ולכן הוא בהכרח סופי. אבל אם אנחנו כבר מניחים שהיקום הוא אינסופי, אין שום סיבה שנקבל את המודל שלך (בדיוק בגלל הבעיות שהוא גורר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך. אני מדבר רק על דיסקרטיזציה של המרחב, לא בהכרח על סופיותו. אני גם רוצה להזכיר שזה אינו ''המודל שלי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב''סופיות'' אני מתכוון לסופיות מספר הנקודות בקטע סגור נתון, לא לכך שהמרחב כולו הוא קטע סגור. במסגרת הדיון ברור שהמודל הוא שלך, הרי אתה זה שהעלית אותו. קרדיט על המצאתו אני לא בטוח שתקבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>לא בהכרח על סופיותו נניח מפץ גדול כתחילת היקום. גודלו של היקום היה סופי בעת המפץ הגדול (T=0) מאז הוא מתפשט בקצב סופי לכן גודלו של היקום סופי כיום. אם הוא ימשיך להתפשט לנצח אז גודלו של הזמן מרחב אכן אינסופי, אבל אם יחזור ויתכווץ אז הוא חסום גם בזמן וגם במרחב משני הכוונים ולכן סופי לגמרי. עכשיו נמתין לתוצאות המוסמכות של כמות המסה ביקום, ונדע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |