בתשובה להאייל האלמוני, 27/05/05 12:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ssri(שניתן כנגד דיכאון) באמת יכול לגרום "במקרים נדירים"(יותר שכיח ממה שהם היו רוצים להאמין) לאפיזודות מאניה דיפרסיה מסוג 3 (שנגרמות ע"י חומרים פסיכואקטיביים) (למשל) well, they do have the "license to kill"..
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לינק שקולע יותר למה שתיארתי. אולי פסיכיאטרים צריכים להיות זהירים יותר במתן ssri או להזהיר את הפציינטים ולמנוע סבל אדיר. ואולי הם צריכים להיות יותר ענווים, אין להם מושג מה קורה במוח, אף בדיקת דם לא יכולה לצפות מראש את התוצאות, ולעיתים הכדורים עלולים להזיק יותר מאשר להועיל. ומה עם שבועת היפוקרטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
SSRIs ככבו לא מעט בכותרות לאחרונה, בגלל הממצאים בנוגע לאובדנות בילדים ובגלל שזה עורר מיסוד של כללי גילוי נאותים יותר בכל הנוגע למחקרים (http://www.notes.co.il/vishne/6093.asp). מצד שני, העיסוק ב SSRI הוביל לכמה מחקרים גדולים שבחנו האם אמנם SSRI גורם להרעה במצב חולים דכאוניים. ומחקרים גדולים ורציניים הראו שלא כך הוא, ואפילו להפך: שימוש ב SSRIs (לעומת תרופות אנטידכאוניות ישנות יותר) הוביל לירידה באחוזי האובדנות 1. כדורים יכולים להזיק ויכולים להועיל. ובוודאי שלחולה מגיע הסבר מלא על סיכויים וסיכונים. מעבר לזה, ככל שהתרופה נרשמת להפרעה הדומה לזו שעבורה יוצרה התרופה, כך הסיכוי עולה והסיכון יורד (לכן SSRI צריך לתת לדכאוניים ולא לחולים בי פולריים, ולא לחולים עם הפרעת אישיות גבולית, וכן הלאה). אז למה בכל זאת רופאים חורגים מההתוויות? לא מזמן יצאה סדרת מאמרים מעניינת מאוד ב British Journal of Medicine שהראתה כי רופאים מתקשים מאוד לא לעשות כלום, ולכן לא פעם הם עשויים להיגרר למתן טיפול גם כאשר סיכויי ההצלחה לא גבוהים 2. 1 דוגמא: Gibbons et al., Arch Gen Psych 2005; 62: 165-172. מאמר מלא יישלח למבקש באמייל.אגב, זהו העיתון בעל הדירוג הגבוה ביותר (impact factor) מבין העיתונות המקצועית הפסיכיאטרית. 2 Doust J, Del Mar C (2004) Why do doctors use treatments that do not work? BMJ 328: 474-5.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שההפסיכיאטרים לא טרחו ליידע את הפציינט, למרות שידעו שהוא מכיר את התחום של מערכות ביולוגיות(באופן כללי, שמאפשר הבנה של מנגנון האצטילכולין) היבריס ופטרוניות. אגב, מחקרים מראים שתסמונת של אחרי נטילת ssri's בעלי זמן חיים קצר יכולה להתרחש גם אצל חולים שאין להם ברגיל נטייה לבי פולאריות.(ולהמשך בין שבוע לשבעה שבועות) זה צריך להיות כתוב בעלוני המידע לצרכן. פשוט חוסר אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם יש מחקרים מבוססים שמראים שלא כדאי לתת ססרי לאנשים עם ההפרעות הללו(כאלה שהפסיכיאטר אמור היה לדעת עליהם, שהם עילה לתביעה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 2164 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה פציינט? והאם הוא שאל? מטופלים רבים שלי שואלים על מנגנון הפעולה ומקבלים תשובה. אחרים מקבלים הסבר כללי וכן הסבר על תופעות לוואי אפשריות ומה יש לעשות במקרה שיופיעו. בעלונים לצרכן כתובים דברים מפחידים למדי על כל תרופה, כדי לצמצם ככל האפשר את הסיכון לתביעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שבמקרה של הפציינט הספציפי הזה, עדיף היה לתת לו לגלות בעצמו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכלי לפרט מה נכלל תחת ההגדרה "הפרעת אישיות גבולית"(קריטריונים לאיבחון), ומהו ה'וכן הלאה'(באלו פציינטים ניתן לצפות חוסר התאמה של ssri's) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסברים על BPD | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוכחות של חמישה לפחות מבין הבאים: 1. מאמצים קיצוניים להימנע מנטישה אמיתית או מדומה. 2. דפוס עז ובלתי יציב במערכות יחסים בין אישיות, הנע בין הקצוות של אידיאליזציה והפחתת ערך (דבלואציה). 3. דימוי עצמי ותחושת עצמי בלתי יציבה. 4. אימפולסיביות בשני תחומים לפחות המביאים לנזק: בזבזנות, התנהגות מינית, התמכרות לחומרים ממכרים, נהיגה פרועה, אכילה מוגזמת. 5. התנהגות אובדנית או התנהגות של פגיעה עצמית. 6. חוסר יציבות רגשית ושינויים חדים במצב הרוח. 7. תחושת ריקנות כרונית. 8. כעס עז וקושי לשלוט בכעס. 9. חשיבה פרנואידית או סימפטומים דיסוציאטיביים חמורים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |