בתשובה לאורי פז, 15/05/05 21:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''אהבת הזולת'' של דוסטוייבסקי הייתה די מוגבלת. הוא היה אנטישמי לא קטן. (אבל אני מסכים שזאת טעות לנתח את המוסר בכלים נטורליסטיים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שדוסטוייבסקי היה אנטישמי לא-קטן, ידעתי זאת מהמורה לספרות שלי בכיתה 5 ברוסיה, שהיתה אנטישמית נאורה כמוהו והירבתה לחקותו לשווא. יש חוקרים שגם מאשימים את טולסטוי באנטישמיות, כאשר לא הגיב לטבח היהודים שהתחולל בזמנו. (היתה על כך כתבה ראשית גדולה לפני שעליתי ארצה במוסף "תרבות וספרות" של הארץ, כפי שלימים נתקלתי בה ב"בית אריאלה" בת"א.) אם אתה חושב ש"זאת טעות לנתח את המוסר בכלים נטורליסטיים", אולי תסביר כאן את עמדתך המלאה או לפחות תפנה לפתיל הקיים בנידון בו הבעת כבר את עמדתך. ובתודה רבה מראש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השתתפתי כבר באי-אלו פתילים בנושא, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. אני לא יודע למצוא אותם ואני לא זוכר מה היו הטיעונים שלי בהם. בכל מקרה, ההשקפה שלי מבוססת יותר על שלילת ההסברים המוצעים (אם אלו הסברים סוציוביולוגיים אז אפשר להסביר באמצעותם דבר והיפוכו בקלות רבה מדי. אם אלו הסברים ביוכימיים אז מתאם לא מראה על כיוון הסיבתיות), ועל יחס כללי למסקנות מדעיות כתוצר של רוח האדם ולא כמוכתבות ע''י מבנה העולם. בכלל, נראה לי שברגע שאפשר לדבר על מחשבות אפשר לדבר על ''רוח'', שהיא דבר שלא כפוף לכללים פיזיקליים (אלא אם כן היסקים לוגיים כן כפופים לכללים פיזיקליים, שזה יהיה עניין משונה מאוד). יש לי גם טיעונים יותר רציניים לעמדה שלי איפושהוא, אבל נראה לי שהם אבדו בין כל הנוירונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום לעומת ''אהבת הזולת'' של טולסטוי. הוא היה שוביניסט,גזען (האמין שהרוסים הם גזע מיוחד מחונן בתכונות מוסריות יחודיות) ,מיזנתרופ, התעלל באשתו סוניה שניסתה להתאבד מספר פעמים בגללו, הוא נהג לפקוד זונות באופן קבוע (גם כשהיה נשוי), לא סיפר לנשים ששכב איתן שהיה חולה במחלת מין והיה מכור להימורים. גם הטענה של אורי בקשר לכך שטולסטוי מייצג במשהו את האמונה היודו-נוצרית היא בלשון המעטה מוזרה. טולסטוי רצה להקים אמונה חדשה שתתבסס על דתו של ישו אבל תהיה משוחררת מדוגמה , הוא רצה לייסד דת שלא תבטיח אושר עתידי אלא תיתן אושר עלי אדמות. הוא ראה את עצמו כמין מרטין לותר חדש שמייסד זרם חדש בדת, הנסיון לייצג את הדת שהוא הטיף לה כדת כמו היהדות הוא תמוה ומוזר מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם נניח שאתה צודק בנוגע לשאיפותיו של טולסטוי, ואם זכרוני אינו מטעני ניתן אכן למצוא תסמינים לתיאורי הקטע השני שלך באחרית חיבורו יוצא-הדופן "הווידוי שלי" (רוסית/אנגלית), עדיין לא ניתן לומר שטולסטוי לא ראה לנכון מציאות של אדם מוסרי נעדר הא-ל. וכאשר אנחנו מדברים על אמונה בא-לוהים, הרי שהכוונה היא לא שמירת מצוות, אלא אמונה בא-לוהים המעניש והנותן שכר, היודע כול והוא מנהיג העולם. וככזה, לתפיסת הדתיות של טולסטוי אין בעיה לאימוץ, עד כמה שמוכרים לי כתביו. הייתה לו בעיקר בעיה עם הממסדיות הכנסייתית. כאשר אברהם קבע במסמרות כי "רק אם אין יראת א-לוהים במקום – והרגוני", הוא לא דיבר דווקא על הא-לוהים המונותאיסטי, דגם שבאמונתו לא ציפה כי יאמינו העמים הפאגאניים שבא עימם במגע, אלא על א-לוהים בכלל. א-לוהים כיישות שיש לירא מפניו מעשות מעשים לא-מוסריים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |