|
||||
|
||||
האמת היא שהשאלה שלך יכולה להיות מובנת בהרבה רבדים ובהרבה רמות התייחסות- מסובייקטיבית ואישית לחלוטין, למשל, למה אני באופן אישי מקיימת את המצוות, ועד לרמה חיצונית וכללית, של ניתוח המנגנון בו מערכת ערכים מתקיימת בעולם. תוסיף לזה שאתה גם רוצה את הפן ההשוואתי של היהדות ודתות אחרות, כדי שלענות לך תשובה, אני אצטרך להכפיל את הנפח שתופסות התגובות למאמר הזה. אם תוכל למקד את השאלה שלך יותר, אוכל להצטמצם לאורך הסטנדרטי של התשובות שלי... אנסה להתייחס רק לנקודה אחת ממה ששאלת- האם הבורא רוצה להיטיב? התשובה היא שזאת הנחת יסוד ביהדות, ויש לזה הרבה מקורות. אבל האמת היא שלא צריך מקורות. אם ה"טוב" הוא אקויולנטי ל"חיים", ורע ל"מוות", אז כל מערכת ערכים שמבוססת על רוע כמערכת יחסים מקובלת, פשוט מכלה את עצמה. במאה העשרים היו לנו שתי דוגמאות של מערכות ערכים כאלו: הנאציזם והקומוניזם, שפשוט נעלמו תוך זמן קצר יחסית, מן העולם. לכן האכסיומה על טובו של הבורא, והרצון להיטיב עם ברואיו כלומר לתת להם מערכת ערכים והתנהגויות שעושות להם טוב, מצוייה ביחד עם עצם הבריאה. זה בנוי בתוך העובדה שהמציאות מכילה מוות- דבר המחייב "התנהלות נכונה", שתכוון להמשך קיום החיים של בני האדם המחזיקים בדרך התרבותית/רעיונית הספציפית. "התנהלות נכונה", שמכוונת להמשך החיים, מקובלת עלינו, בהגדרה, כהתנהלות "טובה". |
|
||||
|
||||
הנאציזם, שאכן היה קצר ימים יחסית (כ-12 שנים) לא כילה את עצמו אלא נכנס לקרב עם כוחות חזקים ממנו. סביר שע"י מדיניות פחות מגלומנית (למשל, לא לתקוף את רוסיה ואת ארה"ב) היה שורד יותר זמן. הקומוניזם אכן כילה את עצמו (כגורם דומיננטי בפוליטיקה העולמית), אבל זה לקח לו יותר מ-70 שנים, לא ממש זמן קצר. |
|
||||
|
||||
המגלומניה של הנאציזם זה חלק מהתורה שלו, וחלק מחוסר המותאמות שלו למציאות. כאשר אתה כל כך רע, אתה בהכרח מעורר כוחות מנוגדים להלחם בך בנחרצות. 70 שנה זה הרבה זמן בחיי אדם פרטי, אבל מעט מאוד זמן בחיי תרבויות. |
|
||||
|
||||
לא למדתי מספיק על הנאציזם כדי להיות נחרץ, אבל אני חושב שהמגלומניות נבעה בעיקר מהאישיות המגלומנית של היטלר ואם הוא היה קצת יותר מציאותי ועם תאבון פחות גדול לכיבושים הוא היה יכול ליישם את האידאולוגיה הטוטאליטרית והרצחנית שלו ברובה המכריע של אירופה לתקופה ארוכה בהרבה. לי 70 שנים נראות תקופה ארוכה. טוב, כנראה שזה סימן שאני צעיר. |
|
||||
|
||||
אינטואיטיבית, בלי להתבסס על מחקרים, נראה לי שתקופה של שלושה דורות נחוצה כדי לבטא קריסה פנימית של תרבות. דור ראשון ממציא את התורה החדשה, דור שני מגודל כולו בתוך התורה החדשה, אבל על ידי הורים שחלק נכבד מהמושגים התת מודעים שלהם על טוב ורע, מקורם בתרבות הקודמת, רק הדור השלישי כבר רחוק מספיק מהתרבות הקודמת, כך שמושגי הטוב והרע שלו, מקורם בעיקר בתרבות החדשה. לכן, רק אז ניתן להבחין באופן מעשי בכשלים של התרבות החדשה. לפיכך שבעים שנה הם בהחלט זמן סביר לקריסה עצמית של תרבות. (מקביל בעיני לתרומה האימהית של גנים תקינים לביציות, שמאפשרים גם לעובר מוטנטי לעבור שלבים ראשוניים של התפתחות) הנאציזם, לא קרס אל עצמו, אלא נוצח בידי כוחות חיצוניים בגלל האיום הנורא והמיידי שהיה בו כלפי התרבות של שאר העולם. לכן שם, התהליך היה הרבה יותר קצר. |
|
||||
|
||||
לגבי הקומוניזם, זה נשמע הגיוני ואולי משקף את מה שעובר על הציונות בשנים האחרונות. אם שלושה דורות זו תקופה קצרה, אני מקבל את הטיעון שלך. לגבי הנאציזם, אני לא חושב שזה אותו הדבר, בדיוק מהסיבה שציינת - המשטר הופל מבחוץ ולא קרס בעצמו. |
|
||||
|
||||
מסכימה אתך לגבי הציונות של השנים האחרונות. הנאצים היו כל כך רעים, שלעולם לא היו שבעים שנה לחכות להם.... |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |