בתשובה לטולו, 30/04/05 16:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שההתיחסויות הצבאיות\איסטרטגיות (שאלת ה"צבא קטן וחכם") וההתיחסויות הכלכליות (היעילות האקונומית של השירות הלאומי) הן אכן ראויות למחשבה אבל הן מתעלמות מהנחתי העיקרית שהיא העובדה שהצבא המקצועי הצמוד לשרות לאומי אוניברסלי הופך לעת הזאת לאילוץ יותר מאשר לברירה. המצב היום בו מוטל עול כבד ביותר (3 שנות חובה בגיל האופטימלי ללימודים, שרות מילואים ממושך, על כל מה שנכלל בשירותים אלו) על מיעוט של 20-30% (אם מביאים בחשבון ערבים, בנות מצהירות, בחורי ישיבות והרבה מאלו שיש ביכולתם לקבל את הפטור בדרך זו או אחרת), שאינו מלווה בשום תמורה ממשית (זכויות ועדיפויות המיתרגמות ליתרונות כלכליים-חברתיים ברורים), יוצר לאורך זמן את ההבנה כי המשרתים הללו הם פראיירים במובן הטיפש של המילה. רבים מתייחסים בזלזול לדוגמאות הספוראדיות של נסיונות סלבריטאיים לחמוק מן השרות. אני רואה בכך איתותי אזהרה רציניים. סלבריטאים אלו שהם המקבילים בני זמננו למה שנקרא פעם נוער מחונן, נבדלים משאר בני גילם רק בכוח הכלכלי-חברתי שהם מחזיקים. אני מניח שמעשיהם מייצגים את רצונם של רבים מבני גילם שפשוט אין בידיהם את הכוח להתנגש עם החברה הכללית המגייסת אותם. לגבי השאלות עצמן: 1) אני חוזר על טענתי שהצעתי לא בהכרח משפיעה על מבנה וגודל הכוח הלוחם ממש. והיא יכולה רק להועיל ע"י הוזלת וייעול השרותים העורפיים תוך ריכוז התגמולים לצבא המקצועי עצמו. 2) לגבי השאלה הכלכלית: אני מקבל ששרותים מולאמים טומנים בחובם אי יעילות אינהרנטית. עם זאת אני חושב שבשאלת הנצילות האופטימלית של ה"גאון" הישראלי המצוי, רבים מבלבלים בכוונה בין נקודות המבט האובייקטיביות (מצד החברה) והסובייקטיביות (מצד הישראלי המצוי). העובדה שכדי לטפל בזקנינו ובחולינו אנו צריכים להשתמש בעבדים פיליפיניים היא בעיני קרדינלית יותר משאלת הנצילות של מרצה למתמטיקה בטכניון המשרת כש"ג בקריה שבועיים בשנה. כללית אני חושב שיש לנצל את השרות הלאומי כדי למלא רק פונקציות חיוניות מסויימות שנראה שהשוק החופשי לא מצליח למלא ללא שימוש בעבדים מסוג זה או אחר (בלי חידודי נערות ליווי בבקשה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן רעיונות יפים. אבל כיצד תשכנע את הפוליטקאים לישם אותם? הצבא נמצא כיום בעודף כוח אדם ולכן נוטה לשחרר את כול מי שלא באמת נחוץ לו. גם כך בצבא טכנולוגי גדול חלקם של הדרגים העורפים מהדרג הלוחם. בנוסף לעובדה שצה"ל כיום גדול על תקציב מדינת ישראל וחלקים ממנו (לרוב יחידות המילואים) הולכים ומתישנים ומה שכן מחודש זה בעיקר בזכות הסיוע האמרקאי. לכן יש הגיון במעבר לצבא מקצועי אם או בלי שרות לאומי לכלל האוכלוסיה. השאלה הקשה היא מה יקרה אם פעם נצטרך צבא גדול יותר ולא יהיה לנו זמן להקים אותו. האם אפשר לקחת סיכון כזה ולסמוך על סיוע חוץ (מן הסתם תגבורות אמרקאיות) ועל הרתעה גרעינית. בכול העולם המערבי עבודות שונות כמו טיפול בזקנים ונקיון רחובות אינן מושכות את בני המקום. בכול מדינה מערבית יש כיום בעית מהגרי עבודה מהעולם השלישי. זו דרכו של השוק החופשי למלא מחסור בכוח אדם בעבודות לא מבוקשות. שרות לאומי, אפילו כללי לשלוש שנים, לא יהיה אלא פלסטר על מצב חברתי קים שאינו יחודי לישראל. וגם שאר העולם לא מצא לו פתרון. האם החלפת תאילנדים בחקלאות היא בעיה מספיק גדולה כדי לשלוח אליה אנשי שרות לאומי? האם החלפת עוזרות בית זרות היא כזאת? הרעיונות הכללים שלך בתגובה זאת ואחרות מזכירים לי את הספר לוחמי החלל של הינלין. שם ניתנה אזרחות רק למי ששרת שרות צבאי/לאומי והשאר היו נתינים חסרי זכות בחירה/היבחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השאלות שאתה מעלה הן שאלות קשות. כרגע אתיחס רק ל-4 נקודות הנראות לי עיקריות: 1) ה"גודל" הוא רק מימד אחד ולא החשוב ביותר של עוצמה צבאית. הרבה יותר חשוב הוא האיכות (משמעת ומוטיבציה) של הצבא. בריה"מ וגרמניה הנאצית לא בלעו את פינלנד ושוויץ, לא בגלל הגודל של צבאות המגן אלא בגלל שיקולי עלות-תועלת. נקודה זו מובילה לנקודה השנייה. 2) אני רואה בשרות הלאומי האוניברסלי מרכיב משלים וחיוני לצבא סדיר מקצועי. העובדה שאתה מבסס את השרות הצבאי בישראל על אידיאולוגיה שקרית בעליל (גיוס חובה שהוא גיוס של מיעוט קטן, תגמול למשרתים שאינו משמעותי ואינו בלעדי), להערכתי מחלחלת למערכת ו"מרעילה" ומחלישה אותה. נקודה זו מובילה לנקודה השלישית. 3) אחד המודלים שראוי להזהר מהם הוא המודל המפרצי (כווית ושכנותיה) של מיעוט אזרחי השולט על רוב נטול זכויות אזרח. זהו אחד הנימוקים המרכזיים לשירות לאומי אוניברסלי. נטולי האזרחות צריכים להיות מיעוט מבוטל וקטן ככל האפשר. 4) "כיצד תשכנע את הפוליטקאים לישם אותם?" - אני מנסה לשכנע שהמודל חיוני לקיומה והצלחתה של החברה הישראלית. לפוליטיקאים המבססים את הקריירה שלהם על ערעור וחתירה תחת יסודותיה של מדינת ישראל, באמת אין לי מה למכור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) הצבא הסדיר הישראלי תמיד היה באיכות גבוה אבל כשהוא ניצב ביחסי כוחות בלתי אפשרים כמו ביומים הראשונים של מלחמת יום כיפור הוא הושמד. יחסי עלות תועלת מחיבים שתהיה עלות וכוח צבאי שיגבה אותה. בשוויץ יש שלום כי הצבא השויצרי החזק (בגיוס חובה) גורם לצד העלות של פלישה להיות גבוה מצד התועלת. בנוסף לכך אנחנו במזרח התיכון ואויבנו לא תמיד מתנהגים ברציונליות. 2) אין קשר בין מעבר לצבא מקצועי לגיוס לאומי כללי. ניתן לעבור לצבא מקצועי או לתגמל את המשרתים שלא השתמטו מגיוס חובה. וניתן לגיס לשרות לאומי חובה או לא. לדעתי המצב המועדף הוא המשך גיוס החובה המאפשר לצבא לבחור את כוח האדם הדרוש לו (במצב של עודף כוח אדם) ולפטור את אלו הלא דרושים. תוך תגמול משמעותי למי שמשרת (לימודים חינם למשל). שרות לאומי כמו שצוין במקומות אחרים הוא ביזבוז. כוח אדם מוכשר יכול לנצל את הזמן לדברים יותר פרודוקטיוים. ומי שלא יכול עדיף שיעשה את אותן עבודות בשכר מלא. דבר שיביא (יחד אם אי הבאת עובדים זרים) להעלאת המשכורות לעובדים הפשוטים. 3) אני חושב שעדיף לא לשלול אזרחות (אלא במקרים קיצונים של בגידה) אבל ראוי לשקול שקבוצות שלא משרתות באופן גורף כמו חרדים או ערבים (להבדיל מאלו שסתם לא דרושים לצבא) ישאו נטל מסוג אחר. 4) כול שינוי מהמצב הקים הוא זעזוע עמוק בבסיס החברה הישראלית. עך ניתן לבצע תוכנית כזאת והאם זה בכלל ניתן לביצוע בזמן מלחמה מבלי לפרק את החברה? כדי שדברים יזוזו בישראל צריך שהמצב הקים יגיע עד משבר ורק אז מנסים להציל את המצב. כנראה שצריך לשקוע עוד לפני שנגיע לנקודת שבה לא תהיה ברירה אלא לשנות. ואז יתעוררו הפוליטקאים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |