בתשובה להאייל האלמוני, 28/04/05 16:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ה"חוזה" עליו דיברתי הוא לא חוזה כמו שהוא הבטחה חד צדדית (אלוהים מתחייב, אך לא מציב שום תנאים בתמורה). אפשר להניח שהאל יכול להפר את הבטחותיו לאדם, אבל אז לא מדובר באל אלא בשד מתעתע (ואז שאלתו של כליל נהפכת משאלה מציקה - "מדוע שנציית לבורא עולם?" לשאלה כבדת משקל - "מדוע זה ראוי שנציית לזה שלא עומד במילתו?"). בכל מקרה, למשה לא היה כל קשר לעניין. זה קרה הרבה קודם. מדובר על נוח וצאצאיו (ז"א: האנושות). ח וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ, וְאֶל-בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. ט וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת-זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם. י וְאֵת כָּל-נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. יא וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, אֲשֶׁר אִתְּכֶם--לְדֹרֹת, עוֹלָם. יג אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. יד וְהָיָה, בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ, וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. טו וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה, בְּכָל-בָּשָׂר; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. יז וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, לא יהודים ולא בטיח. ''ובין כל בשר אשר על הארץ'' - לזה קוראים, חוזה עם השווארמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבטחה הזאת היא רק אחת: שהאל לא יוריד יותר מבול שישמיד את כל החי. סיפור הברית בין האל לעם היהודי הוא סיפור שונה לחלוטין, ולפי עריכת החומש - באמת מאוחר יותר (אבל לארכיאולוגיה יש, אולי, דעות שונות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, הבחנתי בהבדל, וגם באפשרות שאלוהים יקפיץ עלינו את העו''ד התחמן שלו, שכבר הוזכר כאן, ויירד גם מההבטחה הכללית. אבל כיוון שהברית עם עם ישראל תלויה גם בנו, ממש לא הייתי רוצה להסתמך עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בקיצור, לא יהודים ולא בטיח." למה המשפט הזה מתיחס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מתייחס לזה שההבטחה הזאת כללית לגמרי, והיא ניתנה עוד לפני שנולדנו, וכיוון שבניגוד לברית בהר סיני - שם זו התחייבות חד-צדדית, כמו שאמרת. לכן זה שנשרוד כעם הרבה פחות מובטח לנו, מאשר שנשרוד כבני אדם (אם נהיה כאלה, בעזרת השם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הה, איזה בחור נאיבי אתה. קרא את הקטע כולו, ושים לב לפרטים הקטנים (אחרי הכל, אלהים מסתתר בהם). הרי אין התורה מבזבזת מלים לשוא, ואין השי"ת אומר אלא את מה שהתכוון לו בדיוק, ואם הוא הכניס את הסעיפים הקטנים י"ד וט"ו, יש לכך משמעות. פעמיים טורח עמיתי המלומד לציין את עניין זכרונו הרופס קמעא, ודי לחכימא. ולאי-חכימא, נפרש: כמו שיש נוהגים לתלות על המקרר פתק עם אותם דברים שמוטב לא לשכוח ("להחליף בטריות בקוצב הלב" וכאלה), תולה הגדול מכולם את הקשת בענן להזכיר לו איזה עניין עמום עם מבולים ותיבות, נו, היה איזה נוח או משהו שקשור, והיו די הרבה חיות שטבעו, כמדומני, והיתה איזו יונה. אה, לא, יונה זה בכלל ממקום אחר, עם איזו סירה ודג גדול. מוזר, חשבתי שהדגים דוקא יצאו איכשהו בשלום מהעניין הרטוב שהקשת אמורה להזכיר לי? כן, אני די בטוח, אחרת לא הייתי מרשה לאכול דגים בחלב אימם, שכן אלמלא אותו "קץ כל בשר" הם היו נחשבים ללא פחות בשריים מתרנגולת או יונה . שוב יונה? מה היא משתרבבת לי למחשבות כל פעם מחדש? טוב, הוא נאנח, נעזוב את זה כרגע ונלך לבדוק אם התחדש משהו בנושא החיטוט באף בשבתות. ואז, יום אחד, הפתק נופל מהמקרר. קורה. _____________ מתוך "חיים בצל הסכנה" (הוצ' עם אובד, התשכ"ג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מועמד להחליף את דוגמת החיטוט באף? "בדיקת כשרות לפוחלצי דישונים" "לבחון את כשרותם של תאואי המים (ג'מוסים) החיים בבצה" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |