|
||||
|
||||
1) תלוי על איזה רמת חינוך מדובר בדיוק, נראה לי ש90-10 עבור רמת החינוך הנוכחית היא חלוקה סבירה (אבל, כאמור, זה ניחוש). 2) בשיטת השוברים סביר להניח שביה"ס הפרטי יעלה בדיוק מה שההורים *שבאים אליו* מוכנים לשלם. שתי מילים שמשנות את המובן. |
|
||||
|
||||
בהנחה ש 90% מעוניינים, הרי שסביר להניח שבכל מקום יהיה לפחות בי"ס פרטי אחד ו/או הסעות לבי"ס בסביבה. אם כמות ההורים שמסרבים לשלם מעבר לשובר יהיה גדול, אין בעייה, וביה"ס יכנע. אם כמות ההורים שמסרבים לשלם מעבר הוא קטן, ייתכן שביה"ס יאמר להורים אתם לא מעניינים אותי. במקרה כזה תוכל המדינה להתערב על ידי סבסוד הסעות, דרישה מביה"ס למכור תוכנית חלקית בלי תוספת עלות ו/או בדיקה של המצב הכלכלי של ההורים וסבסוד או כפייה לפי המצב. מכיון שמדובר על בעייה רק במקומות קטנים, לא תהיה בעייה לרשויות הרווחה לטפל בעניין. |
|
||||
|
||||
לא ממש. החברה הישראלית לא מפולגת באופן אחיד על פני הישובים. את הפסקה האחרונה לא הבנתי, הרי אתה זה שדיבר על החירות, ועכשיו, פתאום כפיה, פתאום פיקוח, פתאום סבסוד? |
|
||||
|
||||
כלומר, יימצא יישוב שבו לאיש לא אכפת מחינוך הילדים. אז ביישוב כזה תקים בי"ס ממלכתי, בתנאי שהוא יופרט תוך 3 שנים. שים לב. אני מדבר על מקרה של התערבות כאשר אין ברירה אחרת. אתה רוצה להתערב תמיד. |
|
||||
|
||||
למה התנאי? לא. אני מדבר על העקרון, אם מותר להתערב או אסור להתערב. רק אחרי שמסכימים על העיקרון אפשר לדבר על המימוש. אבל, כשמדברים על המימוש, יש לזכור שהעיקרון כבר הוסכם, ואי אפשר שוב ושוב לחזור לעיקרון. |
|
||||
|
||||
יש הבדל מהותי בין התערבות כדי למנוע מילד מסויים שאתה חושד שהוא יגדל בער או יסבול מתת תזונה, לבין להתערב לכולם בחיים כדי למנוע בערות שאין לך סיבה להאמין שתהיה בכלל. לא ניתן להתקדם בלי שנודה שיש פה הבדל. |
|
||||
|
||||
אתה זה שתמיד מספר איך עצם האפשרות להתערבות של המדינה היא פרצה הקוראת לגנב, או לחבר המרכז. איך פתאום זה נהיה בסדר? |
|
||||
|
||||
התערבות המדינה היא פרצה הקוראת לגנב ולכן יש למזער אותה. מה לא ברור? |
|
||||
|
||||
מההנחה על 90% המעוניינים (שהיא כשלעצמה כבר איננה מבוססת במיוחד) עוד אי אפשר לחלץ את המסקנה שחילצת. זה עדיין תלוי בהתפלגות הגיאורפית שלהם. |
|
||||
|
||||
איננו מדברים על מרחב הגלאקסיות אלא על מדינת ישראל ששטחה הכולל (לא כולל סיני) הוא פחות מ 28 מליון דונם. יש בה פחות מ 300 רשויות מקומיות ולא יותר מ 2000 יישובים. אתה מוכן לתת דוגמא אחת של יישוב בה אתה חושב שיש חשש סביר שלא יקום בי"ס וההורים לא ישלחו את ילדיהם לבי"ס סמוך. אחת ההתנחלויות אולי? אחד הקיבוצים? אחד המושבים? ירוחם? שדרות? אור עקיבא? סביון? מצפה בגליל? יישוב ערבי? תל אביב? בא ניקח דוגמא אחת ומשם נתגלגל הלאה. |
|
||||
|
||||
למשל, חלק מהיישובים הלא מוכרים בנגב. (כן, תושביהם הם בדואים, אבל גם להם יש ילדים). למשל, מצפים מסוימים בגליל. (כן, חלק מתושביהם הם אינטלקטואלים לעילא ולעילא, אבל גם מאמינים שהדרך לאושר היא, למשל, המדיטציה לבדה). |
|
||||
|
||||
תודה. האנשים באותו מצפה בגליל אולי אוהבים מדיטציה ואולי מעוניינים בחינוך ביתי, אולם הם אינם בוחרים בבערות. הם פשוט מחנכים את ילדיהם אחרת וילדיהם מגיעים להישגים לימודיים לא פחות מילדים שלומדים בתי ספר רגילים. כל זה בהנחה שיש בכלל מקום כזה. יותר סביר להניח שרוב התושבים יקימו לעצמם בית ספר על פי השקפתם. להזכירך, הפחד הוא שהתושבים יתעצלו ולא יקימו בי"ס. זה לא מתאים לתאור שלך את האנשים. לגבי הבדואים בנגב אתה בטח מתלוצץ. הרי מדובר על מכרה זהב כלכלי להקים שם בי"ס. דוחסים 40 ילדים בכיתה ומשיגים 10% בגרות ואתה מכה את הישגי משרד החינוך שוק על ירך. אתה יכול לתת לכל הורה 100 ש"ח לחודש מהשובר, לקחת משכורת של 100,000 ש"ח לחודש למנהל ועוד לצאת מורווח בגדול. ולא חסר שם קליינטורה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |