 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה בכלל לא בטוח שנשמתך (לא אישי) תחזור מתישהו ותקום לתחיית המתים, עם הנשמות המתוקנות של כל העתידים לחיות בנצחיות. לא כל גוף של אדם בוחר לתקן את נשמתו הטמונה במעמקי ליבו (על דרך משל, אל תתפסו אותי במילה). יש נשמות שנגזר עליהן כליה כליל ב"כף הקלע" לדיראון עולם כשימח שמם, לא עלינו. נשמות אחרות, שהתיקון שלהן לא הושלם כדבעי בידי בעלי הגוף (בבחירתם החופשית, שכ"ג!) "זוכות" להימרק העוונות והחטאים והפשעים בגיהינום על מנת לזכך את נשמתם ולהתקינה לעתיד לבוא לחיי העולם הבא. מה גם שכל שפוי המהלך על שתיים היה רוצה להיות זה שגופו האישי עם פנים-דיוקנו הייחודי בכל העולם, בשיתוף עם נשמתו המתוקנת, יקומו בתחיית המתים וימשיכו לחיות חיי נצח בעולם *הבא*, שיבוא אחרי העולם *הזה*. לכן גם היהדות מאמינה כי גם אחר המוות יש משמעות לגוף האדם, לאופן שבו הוא מטופל ולמקום שבו הוא נקבר. תגובה 198524 ראה את כוח הרצון הטבעי של האדם לחיות-ויהי-מה כשאיפה לנצחיות החיים. וכמעט שאין לך קיר בבית חולים או אוניברסיטה ברחבי העולם ששמו של אדם נדבן אינו מתנוסס עליו, בשל רצונו הטבעי העז להשאיר חותם נצחי של חייו בעולם הזה. וכי אין זה חאראם שמישהו אחר יהינה במקומך מחיי נצחיות ואתה ימח שמך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין זה חאראם כלל ועיקר. אותה "נשמה" שמתגלגלת או לא, ומתוקנת או לא, מעניינת אותי כספחת. אני לא ביקשתי אותה, אני לא מכיר אותה, אני לא קשור אליה בשום צורה ואם מישהו גלגל אותה עלי היא אינה יותר מאשר פרזיט חבוי שאין לי איתו דבר וחצי דבר. מאחר ואני לא חש בקיומה היא אינה שונה בעיני מכל אחד ממילארדי החיידקים בקיבה שלי. מצידי, שתתגלגל לה הלאה לאן שתבחר או לדיראון עולם. למה, מה היא עשתה בשביל מדינה? מה יוצא לי מזה שאיזו "נשמה" שאני לא מכיר תזכה לחיי נצח? מצידי, שתלך לכל הרוחות ותיצלה באש הגיהנום לנצח נצחים או שתתרום את זכויותיה (הה) לאדונים מסויימים שמוצאים נחמה בשטויות האלה, בין אם הם האדון פז או אייל אלמוני. אשר ל"גופו האישי עם פנים-דיוקנו הייחודי", אני לא יודע בקשר אליך, אבל במקרה שלי פנים דיוקני האישי הוא לא משהו שכדאי במיוחד לנצור עבור ימות המשיח, ומכל מקום לא משהו שבשבילו אוותר אפילו על סעודת שחיתות אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 295482 מילים מס' 6-7 מהתחלה. כרגיל אצלך, מתעלם מהמציאות וצובע אותה בגוון אישי-סרקסטי נדוש ועייף. שהרי באותו הרגע שנשמתך תפרח (חלילה) לאן שלא תשלח אותה – תחדל לחיות ופשוט תמות לך (להנאת גופך הכה-נכספת?). וכבר הזהירה אותך אימא ש"עם חיים ומוות לא משחקים, אידיוט!" (-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אין ספק שהמציאות האמיתית נמצאת בעולם של נשמות וגלגולים שאיננו יכולים לראות ולבדוק ובסיפורי מתח עתיקים וחדשים של כל מיני ''חכמי ישראל'', בעלי דמיון מאוד מאוד מפותח. ולעומת זאת המציאות הנראית לעין, זו הנמצאת בעולם שסביבנו ושאפשר לבדוק אותה הן בעזרת השכל הישר והן בכלים מדעיים - היא סתם אשליה מצערת. צריך פשוט לעשות לה ''פווווו'' ולהעיף אותה מכאן כמו יתוש, שלא תפריע למציאות הנכונה - זו של העולם הבא, הנשמות והגלגולים ושאר מטעמים. הגיון מבריק יש לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האדם הוא הישות היחידה בעולם בעלת גוף ונפש ייחודית. לאורך כל ההיסטוריה של הפילוסופיה והפסיכולוגיה דנו בבעיית הגוף והנפש ויחסי הגומלין ביניהם. סוגיה זו מכונה "הבעיה הפסיכופיזית". מאז אריסטו ואפלטון דנים בה, ונאמרו סביבה רעיונות שונים שהמכנה המשותף ביניהם הוא שיש לאדם נפש וקשה, אם בכלל אפשר, להבין כיצד היא קשורה לגוף, בהיותה מהות רוחנית בעוד הגוף הוא גשמי... נראה שהבעיה הפסיכופיזית תמשיך להדהד בהיכלי האקדמיה והרוח במאות השנים הבאות. את תמציתם של הרעיונות שנאמרו באלפי שנות הגות בנושא, סיכם סר צ'ארלס שרינגטון שעסק בפסיכו-ביולוגיה והקדיש חלק חשוב מחייו לנושא זה. בנאום שנשא בבּי.בּי.סי. סיכם את עבודתו בנושא, במילים: "לפני למעלה מאלפיים שנה שאל אריסטו כיצד הנפש קשורה לגוף, אנו עדיין שואלים את אותה שאלה...". הפסיכולוג האנגלי ארתור מייס אמר: "הבעיה הפסיכו-פיזית לא תוכל לבוא אל פתרונה, לא נוכל להבין כיצד הנפש קשורה לגוף כיוון שיש כאן משבר בכלי החשיבה". בדבריו אלה כיוון מייס לדברי הרב משה איסרליש ז"ל (הרמ"א), בספר הפסקים "שולחן ערוך" סימן ו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאדוני אינו עומד למות. אני שמח בשבילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם המקבריות הזאת איננה מוגזמת? הפנה פניך אל החיים! חזק ואמץ! יש לך עוד למעלה מעשרים שנה להתכונן לריצה לראשות הממשלה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל דאגה, פני אל החיים1 ואני חזק ואמיץ כפיטבול בן שנתיים. מה גורם לך לחשוב אחרת? _____________ 1- טרם החלטתי אם גם אל הכאוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוף אתה והמציאות שלך. יש רגעים בהם גבר צריך לדעת איך להתכחש לעובדות. שיעור קטן שיעזור לך להבין טוב יותר את אורי פז: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה זה הפילוסוף היווני דיוגנס שאמר לתלמידיו: "כאשר אמות, השליכו את גופתי בשדה". -- "אבל, המורה" – התפלאו התלמידים – "הלא יבואו ציפורים וינקרו בך! יבואו החיות ויאכלו את הגופה שלך!" -- "אם כן, שימו מקל בידי", אמר דיוגנס. -- "אבל היאך תוכל לגרש את הציפורים? הרי תהיה כבר מת!" -- "אם כן", ענה דיוגנס, "מה איכפת לי אשר יתרחש בגופה שלי כשאמות?" מנקודת מבטו של המטריאליסט, היה הפילוסוף היווני צודק בהחלט. אם הגוף המת אינו נבדל בשום דבר מאבן או מפיסת עץ, כי אז יכולים להתנהג עמו בהתאם. לזרוק כפי שזורקים חפץ חסר ערך. ואולי להשליך בגל האשפה, כפי ש"קוברים" חתול שהתפגר. מאוד הגיוני? אם כך – מדוע אין אפילו עם אחד, הנוהג להשליך את מתיו בשדה, מאכל לחיות בר? אפילו המטריאליסטים הקיצוניים ביותר אינם משליכים את מתיהם לגל האשפה. אולם, אף לא אחד מהם אינו קם להסביר, מה הטעם להקים בתי קברות, לשמור על ניקיונם, לגדל פרחים, להעמיד שלט עם שמו של הקבור, לפקוד את הקבר – אם אי-שם, מעבר לגבול המוות – ריקנות חלל ריק? הטעם וההיגיון מופיעים רק כאשר אנחנו מודים, שמעבר לגבול הזה יש עוד משהו. כאמור, אנחנו קוראים לזה 'נשמה' ויש הקוראים 'נפש'. היהדות אינה רואה במוות את התחנה הסופית, אלא את כיליונו של הגוף בלבד. ה"אני" של האדם – נשמתו, אשר אינו עשוי מרכיבים מתכלים: "נר ה' נשמת אדם", ממשיך להתקיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הגוף מתכלה ואילו הנשמה ממשיכה הלאה למקום אחר, מה אכפת לנשמה ממה שקורה לגוף אחרי המוות? מצטער, התירוץ שלך אינו מתקבל. בתי קברות מוקמים למען החיים, לא למען המתים הקבורים בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגת אותי. קבל ח''י זוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר השלוש עשרה ביהדות - הוא תחית המתים, כך שאין כליון לגוף והוא ממשיך למסלול הנצח. ולכן זה עיקר ויסוד ביהדות - שהשם יתברך בורא העולם ומנהיגו, רוצה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" "נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים" ולכן עבודת היהודי עם העולם ועם גופו הם תכלית הבריאה והם נצחיים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה עשר עיקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אף לא אחד מהם אינו קם להסביר..." מטריאליסטים מעדיפים לשבת בנינוחות, בזמן מתן הסברים. "מה הטעם להקים בתי קברות, לשמור על ניקיונם, לגדל פרחים, להעמיד שלט עם שמו של הקבור" במילה אחת: זיכרון. את הנשמות, הנפשות ורוחות הרפאים למינהן1 (גם אם נניח את קיומן לרגע קט), לא מעניין דברים ארציים כמו נקיון, גידול פרחים ושלטים עם שמות. הקבר איננו למען המת, כמו שהוא למען החיים. ______________ 1 <הכניסו את לחישת "I see dead people" כאן> |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף על מה שדובי ואביב השיבו לך, אתה לא צריך להסביר לי שלאנשים יש צורך פסיכולוגי להאמין בכל מיני דברים. אני בן מזל כרוב, וכידוע בני המזל הזה הם בעלי רגישות רבה לצרכים פסיכולוגיים של אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כידוע"? באמת? דע לך שדווקא לרוב בני מזל כרוב אין כל נטייה כזאת. אם היא קיימת אצלך, אתה כנראה שייך ספציפית למזל כרוב ניצנים, שיש לו אפיונים שונים מאוד מאלה של הכרוב הרגיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עובדי האש'' הזראטוסתריאנים מניחים את גופות מתיהם על מגדלים גבוהים תחת כיפת השמים, למאכל לציפורים. ההינדואים שורפים את מתיהם ומפזרים את עפרם בנהר הקדוש, הגנגס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |