בתשובה ליהונתן אורן, 22/04/05 20:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מקוה שאתה צוחק, אבל אצלך אני אף פעם לא בטוח. הרבה פעמים, עוד לפני שאני מוחק את שבב החיוך מעל פני אתה שולף איזה רולס או הובס, יום ברוטב או לוק עשוי היטב בתנור, ואני מופתע לראות שדיברת במלוא הרצינות. אז בבקשה הודע לי אם אתה רוצה תשובה רצינית או שעלי לחפש איזו דאחקה שנונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניימדרופינג זאת דרך די טובה להבטיח אליך התייחסות רצינית. חוץ מזה, אין סתירה בין תשובה רצינית לדאחקה שנונה. אתה פשוט מחפש לעשות חצי עבודה. אני רציני לגמרי. אני אפילו לא מבין למה זה אמור להיות מצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן כך: יש קשר. ברור שדעותי נגזרות, בין השאר, גם מהשתייכותי הלאומית, וברור שעניי עירי קרובים לליבי במידת מה יותר מעניי טימבוקטו. ברור לא פחות שהשתייכותי הלאומית אינה יכולה להשלל כתוצאה מדעותי. אפילו דעותיהם הבזויות של מר פפה ואדון פדרמן אינן שוללות מהם את זהותם, בין אם יגאל התימני אוהב אותם ובין אם לאו. וגם כך: הקשר הזה אינו מסוג הקשר שישנו בין תאומים סיאמיים. ברור שהאמפטיה הבסיסית שיש לי עם שותפי להיסטוריה, לתרבות ולגורל אינה מקנה להם איזה פטור גורף מלעמוד בהרבה קריטריונים אחרים שיש לי מתוקף היותי אדם, ולכן אינני חש שום קירבה אל חלק מהם. המחשבה שאיתמר בן גביר הוא "אחי" מבחינה רעיונית, או שאני אחלץ לעזרתו בעת צרה, או שאזיל דמעה אם איזה פלשתינאי יעשה לו מה שהוא עושה להם - המחשבה הזאת מגוכחת בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. לא התכוונתי חלק של איתמר בן-גביר וחבריו. היה נדמה לי שהתגובה שלך נוסחה בצורה נרחבת וכוללנית הרבה יותר, אבל נחה דעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי. רק אל תתן לה לנוח יותר מדי, אחרת יהיה לך קשה להרדם בלילה. ובהזדמנות זאת אני רוצה לאחל לך חג שמח. למה? לא יודע. בא לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חג שמח גם לך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |