 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) אכן המורים רוצים שההורים יבנו את ילדם, אולם בית הספר בנוי בצורה הסותרת את המטרה. אין להורים יכולת לבנות עניין, כי אין להם שליטה על החומר ודרכי העברתו. אכן, ההורים יכולים לדבר עם הילד על חשיבות הלימוד - וגם זה חשוב. 2) אז אנו מסכימים שבמערכת הנוכחית להורים אסור לבחור את הכיתה של ילדם כי הם עלולים לעשות זאת על רקע עדתי או מתוך שיקולים שגויים. הוא אשר אמרתי. "שבו בשקט, אנו אנשי החינוך נקבע ואתם תנו גיבוי". אני מדי פעם גם קורא שירי הלל לשיטה הזאת מפי הורים. 3) בכנות - אני תומך בכך שההורים יבחרו גם כשהם טועים. זה כולל גם בחירה בבית ספר לאשכנזים בלבד או בית ספר שלא מקבל אתיופים, גישות שאני דוחה לגמרי. אולם, בהרבה מקרים המצב אינו שחור לבן כמו שזה מוצג בתקשורת. העלייה הברוכה מאתיופיה הגיעה עם המון קשיים ועם שונות תרבותית אדירה. את הדברים הללו לא ניתן לטאטא מתחת לשטיח פשוט על ידי הכנסת כל הילדים לכיתה אחת. אני לא מציג פתרונות כי הפתרון שלי הוא בתי ספר שונים לגמרי בהם כל ילד מתקדם בקצב שלו, והרבה יחס אישי. אני חושב שיש צורך בהפרטה עם חופש מלא שתוכל להתאים את עצמה לצרכים ולא לכפות אידיאולוגיות או פסובדו אידיאולוגיות על בתי הספר בלי לתת להם כלים להתמודד עם המציאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים חשבתי על עוד כמה דברים. אני די מסכימה אתך לגבי הסעיפים של "ההורים אמורים לא להתערב" בתגובה 295175. אבל לגבי אפשרות התערבות של ההורים בתוכן הלימודים, אומר לך את האמת: מכל מה שראיתי, ההורים אינם נוטים להתערב, וזה לא רק משום שככה המערכת עובדת. ההורים מתערבים בכל מה שנוגע לחוגים, קראטה, קרמיקה, תנועה מכל מיני אסכולות, דרמה וכו'. במקצועות הרגילים - כלומר דווקא במקצועות שלפעמים יש להם השפעה על עתיד הילדים - באלה ההורים ממילא לא מתערבים. ההורים רוצים באופן טבעי ומובן שני דברים: שילדם יהיה מקובל חברתית ושיקבל ציונים טובים. בדרך כלל אין להם דעות ברורות על איך עניין הציונים הטובים אמור לקרות. כשהילד מקבל ציונים גרועים (או ציונים שאינם בהכרח גרועים אך אינם מספקים את הציפיות שלהם) - הם אומרים שהמורה גרוע, או שהם לוקחים לילדם מורה פרטי (או שני הדברים ביחד), או שהם אומרים שהמורה אינו עושה צדק עם הילד. הם בדרך כלל אינם מתערבים בתוכן הלימוד עצמו. ישנם מעט מאוד הורים, מהנדסים, אנשי הייטק ועוד כמה מקצועות, המהווים אחוז קטן מכלל ההורים - המתערבים בהוראת המתמטיקה. רוב ההורים אינם זוכרים את החומר מתקופת לימודיהם. אתה *ברצינות* מאמין שכשתהיה תחרות חופשית - תיווצר מסה משמעותית של הורים שיבואו אל המורה למתמטיקה ויגידו לו מהם, לדעתם, הכשלים באופן שבו הוא מעביר את שיעורי הטריגונומטריה? אני מאוד מאוד בספק. יותר סביר שההורים יחליטו שצריך להעיף את הטריגונומטריה לגמרי משום שהיא קשה מדי ובגללה צריך להוציא הרבה כסף על שיעורים פרטיים. דבר דומה קל להחליט לגבי האנגלית, אולי לא לסלק לגמרי אבל להפחית, להוריד את הדרישות - והחלטות כאלה הן הרי לא חוכמה גדולה, משום שהילדים ייתקלו בבעיות כשיגיעו אל הלימודים הגבוהים. ואל תגיד לי "אל תגידי שהאנשים מטומטמים", כי אני מדברת על דברים שראיתי ושוחחתי. זה לא עניין של טמטום אלא בעיקר של עייפות ושל דברים יותר בוערים שיש להם על סדר היום (חובות, משכנתא, הורים זקנים בבית אבות...). במקצועות אחרים, תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה וכל השאר, ההורים אינם מתערבים. אלה מקצועות אפורים שאין שום זוהר או תחושת נצחון בהתעסקות בהם. יש כמה אמהות (אבות ממש לא) שמתערבות לפעמים במקצוע הספרות, אבל זה מתוך אהבת קריאה ולפעמים מפני שהן עצמן למדו ספרות פעם, ולא מתוך רצון מיוחד לשנות. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד: אני בספק רב אם הפרטה ותחרות חופשית יביאו לכזאת מעורבות משמעותית של ההורים ב*תוכן* הלימודים. חוץ מכמה שרופים לדבר, הרוב הגדול של ההורים מעדיף להשאיר למערכת, בין אם היא ממלכתית או פרטית, את ה"כאב ראש" הזה. לגבי עניין האתיופים שהבאתי ותגובתך, אומר רק בקיצור שאני מבינה את גישתך והיא לגיטימית. כן, אתה נגד כפייה, אני יודעת. בפועל, ממה שאתה אומר יוצא בעצם: "הבאתם לארץ את האתיופים? יש לכם בעיה, תשברו את הראש. אני לא בעסק ולא הילדים שלי", ואילו הגישה של המדינה היא "כל ישראל ערבים זה לזה". נדמה לי שבנושא הזה אין לנו הרבה סיכוי לקרב את העמדות שלנו ואנחנו יכולים להסכים בנימוס שאיננו מסכימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) סכמת יפה את נושא מעורבות ההורים בתכנים, ואני די מסכים. הטענה שלי היא שעלינו לתת להורים לבחור בין בי"ס אשר ישקיע יותר באנגלית או יותר בספרות, ייתן הקלות במתמטיקה או ילמד אותם מעבר לנדרש בבגרות. אני חושב שאם על ההורים היתה האחריות הם היו בוחרים ביותר חוכמה ביודעם שאין מישהו שישמור על ילדיהם מפני הטעויות שלהם. איני מדבר על מעורבות יומיומית אלא על בחינת האלטרנטיבות בשוק ובחירה מושכלת. אפשר להסתכל על המגזר הדתי כדוגמא. לישיבות התיכוניות יש מספיק גמישות להחליט מה ללמד וכמה להשקיע במקצועות ורבים מההורים אכן בודקים את הישיבות לפי השאלה האם יהיה להם בגרות טובה במתמטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי העולים מאתיופיה: 1) ראשית, הילדים שלי אינם עובדים אצל אף אחד, זה מנוגד לחוק. ואם הם עובדים, אז שישלמו להם. איני מוכן להתפשר על חינוך ילדי כדי להיטיב לילדים אחרים. 2) אני חושב ששילוב ילדים מרקעים שונים הוא חשוב חינוכית, בתנאי שהוא לא בא על חשבון דברים אחרים. סתם להושיב ילדים יחד באינטגרציה לא מועיל, בלי טיפול אינטנסיבי. במקרים רבים נקבל התגבשות של קבוצות שונות בינן לבין עצמן, כאשר הקבוצות החלשות "לומדות" שהן לא שוות כלום. עדיף כבר שילמדו לבד. 3) על כן, אני חושב שצריך לעבוד בשיטה שמאפשרת שילוב של ילדים בלי כל הזמן להשוות את הרמה שלהם. אולי משהו רב גילאי וגמיש בו כל אחד לומד בקצב שלו, בקבוצת ייחוס שלו לכל מקצוע. 4) עם שוברים, ייתכן ויהיו מקומות בהם יהיו בתי ספר לעולים בלבד, מכיון שבתי ספר אחרים יסכימו לקבל רק אחוז מסויים של עולים 1. הפרדה במערכת ממשלתית, היא ללא ספק גרועה ופוגעת במופרדים. אולם בשיטת השוברים, הפרדה איננה בהכרח לרעת האוכלוסיה החלשה, אל מול האלטרנטיבות. 1 אני מביע כאן שאט נפש כלפי בי"ס אשר אינו מקבל אתיופים כלל. עם זאת, אני מסרב להפעיל כפייה גם במקרה כזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |