 |
|
 |
||
|
||||
 |
שמירת השבת אף היא מורכבת ממצוות-עשה (זכור ושמור, מנוחה ועוד) וממצוות לא-תעשה (ל"ט - 39 *מלאכות* האסורות בשבת) ועל מצוות עשה מקבלים שכר (כמו שלהבדיל מעניקים צל"ש כהישגים ספורטיים או צבאיים) ואילו על עבירה על חוקי לא-תעשה - מענישים בחומרה בהתאם לעבירה (כמו שלהבדיל תעניש המשטרה את עבריין התנועה או את האנס הסדרתי). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האם הכותב שתי אותיות או המוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות חייב בעונש? והאם גם הקושר והמתיר? אני חייבת לומר שאינני מבינה מדוע יגררו מלאכות אלה עונש. אינני מבינה גם את ההשוואה עם המשטרה - עבריין התנועה מביא נזק בדרגות משתנות, והאנס הסדרתי מביא *תמיד* נזק חמור מאוד, והענישה (המדורגת עפ"י החומרה) היא מובנת. איזה נזק מביאה קשירת השרוכים בשבת, או כתיבת כתובת של אדם שאתה צריך לזכור את כתובתו? וצר לי, אך זה מחזיר אותי לדברים שאמרתי בתגובתי הראשונה - הרושם הוא ש*יש* כאן כפייה, וקשה לי להבין את ההגיון שבה. אם תענה לי שצריך ללמוד שנים ושנים כדי להבין - שוב צר לי - אבל אראה בזה התחמקות מסויימת. אין שום צורך ללמוד שנים על גבי שנים כדי להבין מדוע יש לתפוס את האנס הסדרתי ולהרחיק אותו מן הציבור - את זה מבינים בפחות מדקה. אני מקווה שלא תראה את שאלתי כקנטרנית ושתבין את נקודת המבט שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, מאחר ואנחנו מדברים על עונשים בידי הרוב השולט ("עריצות הרוב"), מחוקק חוקי מדינה ומדינה, אין מקום להשוואה בין העונש של שוטרי המדינה על הגנב שנתפס או האנס הסדרתי לבין כתיבה או מחיקה בשבת, מבחינת חומרת העונשים. זאת משום שכאשר היה בית דין יושב על מדין במדינת התורה של אז, הכותב בשבת היה נענש אולי אחת לשבעים שנה וגם זה היה מוגדר כגוזמא ונתפס כסקופ תקשורתי בקנה מידה בינלאומי ("בית דין שהיתה קוטלת אחת לשבעים שנה היתה נקרית 'בית דין קטלנית'," מספר התלמוד במסכת סנהדרין). הכיצד? בכדי להעניש את עובר העבירה ישנו צורך בסיסי בשני עדים (ולא כפי שבמשפט הישראלי מסתפקים באחד) ובהתראה מראש של שני אנשים מספר פעמים. ורק במידה והאיש אינו שומע לתוכחות המוסר המשמיעים לאוזניו ברכי נועם ("דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", נאמר על התורה) האיש מובא לבית הדין ושם מחפשים הדיינים כל דרך על מנת שלא להענישו ומטילים ספקות רבים בעדותם של העדים ומבליטים כל סדק בגירסתם הסותרת, על מנת שלא להענישו. להווה ידוע שמזה כאלפיים שנה שאין לנו "כנסת ישראל" היושבת על מדין. ומאז, העונש ניתן בידי בורא העולם בדרכים המועדפות עליו, מי החייב "סקילה" (מוות בתאונת דרכים, למשל) ומי עונש אחר, קל יותר. "הכול לפי המעשה שהוא עושה". וכאן, הענישה (המדורגת ע"פ החומרה) היא מובנת. ==> "אני חייבת לומר שאינני מבינה מדוע יגררו מלאכות אלה עונש". המלאכות האלה אסורות על-פי תורת ישראל וחכמיה המוסמכים והמופקדים על כך בעידן-עידנים. אני גם לא בדיוק מבין איך זה שאני כותב ברגע בנתניה ואת מצליחה לקרוא את גרסתי הרשומה אי-שם בקצה העולם תוך שניות ספורות. האם הדבר גורם לי או לאי-מישהו להפסיק להגיב באייל? מסופקני. תורת ישראל לא אוסרת לעבוד ולהזיע בשבת, אלא היא אוסרת לבצע 39 מלאכות וענפיהם. למה? תסלחי לי, אבל בטוחני שבנקודה זו תסכימי איתי, או לפחות תביני אותי אם אומר שבשביל זה צריך לצאת וללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום עניין בכל הנסיונות להסביר לי כמה הסנהדרין היתה סלחנית, אני כבר מכירה את כל זה, וכל הסיפור אינו שייך למה ששאלתי ואינו מצדיק את טיעוני הענישה המיוחסים לאל. משמע, אם כן, עדיין, ואין מנוס - כתיבת שתי אותיות וקשירת שרוכי הנעליים בשבת - עבירות לא תעשה החייבות בעונש. זה עדיין איננו מובן לי כלל, והטיעון כי מזה אלפיים שנה בורא עולם הוא המעניש, וכי לכן הענישה היא מובנת - הוא טיעון מזעזע. אשר לזה ש"צריך ללמוד" - השאלות ששאלתי, שאלתי אותן כמקרה מבחן. התשובות ידועות לי, אך קיויתי לשמוע דברי טעם, לו פעם אחת (מצאתי ממי). עכשיו סו"ס אגלה לך את האמת: למדתי. לא הרבה כמוך, אבל למדתי - וככל שלמדתי יותר ראיתי פחות הגיון ופחות טעם. מזעזע, זה כל מה שיש לי לומר, ואני מזועזעת כבר שנים, זה לא התחיל ממך. האנלוגיה העוסקת בזה הכותב במחשב שבנתניה וזו הקוראת במקום אחר היא, כרגיל, קצת לא לעניין, אבל זה כבר באמת לא משנה. אינני בטוחה שהבנתי, אבל כנראה התכוונת לומר שאתה תמשיך להאמין בדת היהודית כפי שהיא, גם אם אי אפשר להבין למה ה"תורה" טוענת שהאל, או ה"א-ל", עוסק בשטויות במיץ עגבניות ומעניש אנשים על פעולות שלעיתים קרובות הן פעולות הכרחיות. יפה, אין ספק שהטיעון ה*זה* - הוא שישכנע אותי סופית להאמין כמוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם במסגרת מה שלמדת כבר יצא לך להתוודא אל מאמרו של הרב ד"ר יוסף יצחק ליפשיץ, "מלאכת מחשבת – יצירה, יצירתיות, שבת", שהופיע בכתב העת "תכלת" (גיליון 10, חורף 2001, ירושלים: מרכז שלם)? ואגב, כלל לא טענתי ש"מזה אלפיים שנה בורא עולם הוא המעניש, וכי לכן הענישה היא מובנת". זוהי הוצאת דברים מהקשרם, שבטח נובעת מאי-הבנה באשמת הניסוח הלקוי שלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |