בתשובה לערן בילינסקי, 14/04/05 3:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי אתה צודק. מצד שני, אולי אתה טועה: אני חושב שאם הטיעונים לטובת האוטונומיה התרבותית של הקבוצה מתבססים על זכותו של הפרט, על "מגיע לי מתוקף היותי אזרח", נוצר דיסוננס אם האדם שמחזיק בעמדה כזאת לא מוכן להעניק את אותו יחס לאחרים, כי גם הם אזרחים. ומאחר שהאדם שואף לקוהרנטיות בין האמונות והשיפוטים שלו, הוא ינסה לפתור את הדיסוננס הזה. אני חושב ככה גם על דמוקרטיה בכלל. ההסכמה הדמוקרטית אינה נובעת באמת מ"חוזה חברתי", כמו שהיא נובעת מחוזה חברתי בתוך הראש שלנו: היא דרך לבטא את ההשקפות שלנו על האדם והעולם בתחום הפוליטי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים חיים יופי-יופי עם דיסוננסים קוגניטיביים. אבל יתרה מזאת, אתה שב ומניח שמדובר בעמדה שאדם מחזיק בה ולא בטיעון אינסטרומנטלי שמעוצב לאוזני ותבניות החשיבה של השומע, מה שנתפש בעיני כסביר יותר. האם אותם אנשים גם השתמשו בטיעוני החירות בשיח הפנימי או רק באינטראקציה עם קבוצות אוכלוסיה אחרות? הרי לך עוד מדד להכריע בשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, השתמשו בשיח הפנימי (תגובה 292772 שורה ראשונה). נכון שאנשים חיים עם דיסוננסים, ונכון גם שיש הרבה מתהדרים בערכי הדמוקרטיה עד שזה יגיע לסף הבית שלהם או לאוטו שלהם או לכסף שלהם. מה לעשות. אפשר רק לדבר על כיוון כללי, ולקוות שבעת משבר ערכים מסוימים יגברו על אחרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |