 |
"אבל להודים אין סיפור בסיס אמין מלכתחילה. ואיני מבין מה קשור האד פופולם שלך לכאן".
אמינות היא עניין של השקפה. הסיפור שלהם אינו אמין יותר או פחות מהתיאוגוניה של "בראשית", סיפור המבול או "שמש בגבעון דום".
האד פופולום טמון בכך שאתה מעלה שוב ושוב (ושוב, ושוב, ושוב) אותו טיעון קלוש: "אם <מלא את החסר> אומרים, סימן שזה נכון". את הטיעון הזה אתה עצמך היית פוסל, אני סבור, לו היה מועלה בכל תחום אחר.
"הרבה מאוד מהמידע שכל אחד מאיתנו משתמש בו בחיי היום יום בנוי על דברים שקבלנו מאחרים. על מנת שנתייחס אליהם ברצינות נדרש שתהיה טענת בסיס אמינה שאילו היינו רואים במו עינינו היינו מאמינים לה ושיש שרשרת העברה אמינה שלא המציאה את הדברים בדרך".
בוא ננתח את מה שאתה אומר מבחינה לוגית:
1. כדי שנקבל טענה א', היא צריכה להיות אמינה.
2. טענה א' הועברה על ידי שרשרת אנשים אמינה.
טענה 1 נופלת, כמובן. הטענה שלך שאמינות היא משהו ש"אילו היינו רואים במו עינינו היינו מאמינים לה" פשוט לא נכונה. אילו היינו רואים במו עינינו, לא היינו נזקקים להאמין. טענה אמינה היא כזו שיש בה הגיון ושאדם סביר בתנאים סבירים היה מקבלה כנכונה ככל הנראה. לא ניתן לומר דבר זה על מעמד הר סיני או על סיפור יציאת מצרים בכללו ולכן טיעונך נשען באופן מוחלט על טענה 2.
בטענה 2 אתה מעלה למעשה שתי טענות:
1. היה קשר רציף בין כל הדורות מאז יציאת מצרים ועד היום.
2. כל האנשים ברצף היו אנשים אמינים ולא שקרנים.
בוא נקבל, לצורך הטיעון, שטענה 2 נכונה (אף כי היא ביסודה כשל לוגי) ונבחן את טענה 1. כאן, אתה יכול להצביע על העברה רצופה בערך משנת 300 לפני הספירה, כאשר ניתן לומר זאת בוודאות רק החל מהמאה השנייה לפני הספירה. ביחס לכל התקופה שבין המאה ה-18 לפני הספירה (המועד המשוער של הגירת אברם) לבין המאה השביעית לפני הספירה יש ערפל כבד ביותר הגובל באי-ידיעה מוחלט. כלומר, טענה 1 שלך נופלת ואתה דורש, למעשה, שנקבל כי הטקסט של החומש נכתב על-ידי משה מפי אלוהים במעמד הר סיני ושמעמד הר סיני התקיים, אך אין לך כל עדות לכך שבין המאה ה-12 לפני הספירה ובערך המאה השביעית לפני הספירה הטקסט הזה היה קיים. לענייננו, יכול היה להכתב במאה השביעית.
האסמכתא העיקרית שאתה יכול להביא לכך שהטקסט אכן הועבר רצפית היא שהטקסט היה מוכר תושבי יהודה מדור-דור. מאחר וידוע לנו כי כתבי יד בהיקף של התנ"ך לא נמצאו בשום אופן ברשותם של אנשים פרטיים "רגילים" אז, והיו יכולים להמצא רק ברשות הכהנים, הטיעון מתבסס על כך שהטקסט נקרא על ידיהם בפני העם בפומבי לעתים מזומנות, כך שלא היה יכול איזה מאן דהו, שפן הסופר או אחר, לערוך אותו ולשנות אותו מגרסתו הראשונית.
העדויות המצויות בתנ"ך ובחומש, נסיבתיות ואחרות, מצביעות בחוזקה לכיוון פירוש אחר. דוגמה פשוטה היא השילוב במהלך מסע בני ישראל במדבר של החניה בקדש ברנע (במדבר ל"ב, ל"ד, דברים א', ב', ט'), שכלל לא הייתה קיימת במאה ה-12. דוגמה אחרת, למשל, היא האיזכור של שימוש בגמלים בבראשית, מאות שנים לפני שהחיה בויתה (בראשית פרקים י"ב, כ"ד, ל', ל"ב, ל"ז).
האם ניתן להעלות על הדעת שכאשר דבר הספר נקרא בפני הציבור לא תתעורר מבוכה קלה כאשר מאזכרים יישוב שיוקם מאות שנים אחרי כן? או כאשר מאזכרים חיית בית שאיש לא ראה, לא שמע ולא השתמש בה?
הטיעון הבא שאתה יכול להאחז בו הוא שהטקסט המקורי אכן עבר עריכות כלשהן במהלך השנים והשתנה מנוסחו המקורי, עם תוספות מאוחרות כאלו ואחרות. טיעון כזה, אף שאפשר לקבלו, שומט את הקרקע מתחת טיעון ההעברה הרציפה והאמינה שלך ומכיוון שכך, טענה 1 נופלת וטענה 2 הופכת בלתי רלוונטית, שהרי אין זה מעלה או מוריד אם הייתה העברה אמינה של התורה מדור לדור ברגע שאנו מקבלים שבנקודות שונות אכן היה "נתק" בהעברה.
מכאן, טענתך נופלת ואין לה יסוד ממשי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש