בתשובה לגיל לדרמן, 18/03/05 21:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
במסגרת פינתינו "מה דעתך על מה שאתה לא מבין בו", אני ניגש לחקירת הטקסט הספרותי דלעיל ומוצא בו שלוש טענות: 1. גיל קרא את ובלן ביותר עיון מאיילים אחרים. 2. ובלן, בחקירתו הזהירה, הבחין בעובדה המטאפיזית שלאנשים יש צרכים או רצונות לא חומריים. 3. שהליברטיאנים (או נערי שיקגו ושוקחופשיסטים למיניהם) עדיין לא הבחינו בתגלית של ובלן. על הטענה הראשונה אני מגיב ב"יופי!" אבל מתיחס אליה כאל מידע לא רלונטי לדיון (אפשר שזו סתם "אילוסטרציה"). הטענה השניה מעוררת בי שימחה (אפילו כחילוני) שמלמדים אותנו תנ"ך בארץ. כי זה חוסך לנו מחקרים מעמיקים שובלן נאלץ לבצע כדי להבין מה שלמדנו בכיתה ד', בספר דברים "שלא על הלחם לבדו יחיה האדם". אגב, תמיד חשבתי שדווקא את מרכס האשימו תמיד במטריאליזם קיצוני ואפילו באייל דנו רבות בהבדל שבין צריך (לשתות, לאכול, להשתין ולחרבן) ובין רוצה (כל השאר). מכל מקום, אני מעיז להניח שאין כמעט אייל אחד (חופשיסט או מרקסיסט) שלא מקבל את "לא על הלחם לבדו" ונעול רק על תועלת חומרית. הטענה השלישית כל כך מגוחכת שאני, שמכבד את גיל כמדיין מעניין, מוצא את עצמי נאלץ להביא נימוקים להגנתו. לדעתי הטעות הזו שלו נובעת מיכולתו המתמטית הגבוהה והתרכזותו - גם בחקר הכלכלה - ביחסים שבין מספרים יותר מאשר ביחסים שבין אנשים (מה שהוא קורא בזילזול "מטאפיזיקה"). לדעתי, אם גיל יניח למתמטיקה ויקרא בעין "מטאפיזית" רק חלק מתגובות השוקחופשיסטים, הוא יבחין מיד שאין חולקים עליו בנקודה זו. כולם כבר גילו (יש אפילו שכבר הספיקו לשכח) שלא על הלחם לבדו. סתם מעניין, היה פסיכולוג אחד מסלו (Maslow) בשנות ה-40 שמלמדים בפסיכולוגיה אירגונית, ביחוד על מוטיבציה, למרות שהוא היה פסיכולוג קליני. מסלו זה העלה תאוריה של היררכיה של צרכים אנושיים. בתחתית ההיררכיה עומדים הצרכים הפיזיולוגיים (לחם+מים). מי שאין לו את אלה לא רוצה שום דבר אחר וכל מאודו מרוכז בהשגת הצרכים הללו. אחרי שאלו מושגים האדם מחפש ביטחון ואם אין לו ביטחון (לפחות בסיסי) הוא לא עוסק בשום דבר אחר - כמו שירה ורוחניות. אחרי שהוא משיג ביטחון הוא מבקש "אהבה" או יחסים אישיים, משפחתיים וחברתיים. כשיש לו את אלו הוא מתפנה לחיפוש כבוד והערכה (נגיד קונה מרצדס או תורם לבית הכנסת). בסוף, כשיש לו את כל הרמות הקודמות, האיש לפי מסלו, *צריך* הגשמה עצמית - ואת זה, כמו שהזן בודהיסטים יודעים - אף פעם לא גומרים להשיג. אני לא מת על התאוריה הזו ביחוד בגלל שהיא לא מפרידה בין "צריך" ל"רוצה" - כאילו יש לנו צורך פיזיולוגי בכבוד או אהבה או הגשמה עצמית. אבל בכל מקרה אני רוצה להסכים עם גיל בכל פה ולומר שלא מדובר על (או רק על) תועלת חומרית. ומה שהשוקחופשיסטים טוענים הוא שבני האדם רוצים למקסם את התועלת - בכל הרמות בהיררכיה של מסלו - ככל שהם יכולים. ואת זה רבים (אולי רבים מדי) עושים עם כסף ומשרתים וביזבוז בדיוק כמו שגיל תאר. --- אני ממליץ לועדת השוקחופשיסטים העליונה להציע לגיל "דוקטור של כבוד" וחברות חינם בכת לכל החיים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |