 |
האמת הפשוטה היא שבאמת אין לי הרבה מושג ב'כלכלה'. מבחינת ההשכלה הפורמאלית שלי למדתי מיקרו ומקרו ותו לא. אבל האמת היא, שלמשל בפסיכולוגיה הפורמאלית יש לי מושג קטן למדי, ובכל זאת אני משוחח מדי פעם עם איזה חבר מדוכדך על מצבו הנפשי. ולפעמים אני מנסה גם להבין פשרו של חלום בלי התעמקות קודמת בשיטות הפראפסיכולוגיות של פרויד; יש לי מושג כלשהו בתאולוגיה של הדתות העולמיות- אבל בודאי שלא די בכדי להגות מדי פעם בתשתית הרוחנית של הקיום, והעובדה שאני עושה זאת היא בגלל היותי חמור גרם עקשן המתיימר תמיד לחשוב, ואף להביע את דעתו, בתחומים שלא די השכיל בהם. אני מדי פעם גם מנסה לדון עם מישהו (או לחשוב ביני לבין עצמי) על מה שנקרא משמעות הקיום, למרות, אלליי, שאין לי תואר, או השכלה פורמאלית, במה שהאקדמיה קוראת: 'פילוסופיה'.
אני קורא את אפלטון, אבל אין לי מושג על האנתולוגיה הפרשנית של כתביו במסורת האוניברסיטאית. כנ"ל לגבי קירקגור. ויסלחו כל המשכילים בעולם, אבל אין לי די שנים לחיות בשביל 'להשכיל' באופן שישביע את כולם...
יש משהו מאד מצחיק בתפיסה המסורתית האקדמית לגבי הידע. זה מתבטא במושגים כמו 'אבי הפראפסיכולוגיה' או 'אבי הפילוסופיה המודרנית', ושאר מותגים, המנכסים את הרוח האנושית ויוצרים ממנה מפרט של תקופות ובני אדם. כאילו שאנשים לא פתרו חלומות לפני פרויד, או לא הכירו בתת- מודע שלהם; כאילו שלפני דקארט אנשים לא שוחחו ולא הגו, בכל מיני מקומות, על מהות הרוח (כלומר: מחוץ לגבולות הכנסיה).
האקדמיה המודרנית יצרה לעצמה איזו תחושה של בלעדיות על ה'ידע' או ה'השכלה', וכאילו כל דיון אמיתי, חכם ומעמיק, חייב להתקיים במסגרת קווי המתאר של ה'אסכולות' וה'הוגים', על פי הנראטיב של כנסיית התבונה היחידה. לפי ההגיון הזה, אנשים ש'אין להם מושג בכלכלה' נהדפים מחוץ למעגל הדיון החברתי.
ובמה שקשור לכלכלה התופעה הזו היא אולי החמורה ביותר. מפני שאנשים מעיזים להביע את דעתם בנושאי 'מדינה וביטחון' למרות שאין להם 'השכלה' במדעי המדינה, או ביחסים בינלאומיים, ולמרות שרובם לא היו אפילו קצינים זוטרים בצבא. בנושא הזה הם יודעים יפה להבחין, למשל, בין מקצועיותו הצבאית של הגנרל, לבין היותו אדם עם דעות ותפיסה מוסרית משלו. לפיכך, הם לא יתווכחו איתו על טקטיקה של כיבוש גבעה, אבל הם בהחלט יתפלמסו איתו בצורך בנסיגה, או בענייני חימוש או תקציב צבאי. ומדוע? מפני שלא השכלתו של אדם קובעת את עמדתו אלא היסוד המוסרי שבו, או אופיו האנושי. וכך הם הדברים גם ב'כלכלה'.
אבל בני אדם הדיוטות לא יעיזו בדר"כ להביע את דעתם בדבר המדיניות המוניטרית, או הריבית, או בנושא חלוקת ההכנסות (מעבר לרמה הרגשית, הסוציאלית, של חמלה על העניים), מפני שהמסר הכללי של הדיון הכלכלי בארץ הוא שזהו נושא מדעי טהור, שעד שלא השכלת בו לעומק לא תוכל לגבש בו דעה. כאילו ה'כלכלן' מביט על שורשי המציאות דרך מיקרוסקופ מיוחד המצוי במעבדות המשוכללות של הפקולטה ל'כלכלה', ושנמנע מאיתנו, המוני ההדיוטות המודרים, להשתמש בו.
ובכן, נמאס מן המצב הזה.
אני שואף תמיד לעודד בני אדם להביע את דעתם בנושאים 'כלכליים'. כי גם כאן, כמו בכל עניין אחר, העמדה נקבעת בקרביי האדם והיא תשקיף לתבונתו המוסרית- דבר שאף אוניברסיטה לעולם לא תוכל ללמד...
מעניין אותי לדעת, בכל מקרה, מהי ההגדרה שלך מושג 'כלכלה', ומהו תפקידה בעצם.
אשמח אם תענה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש