בתשובה לגיל לדרמן, 11/03/05 16:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אנסה לכווץ את הדיון בחזרה לנקודות ממוקדות יותר, גם משום שניתנו כאן על ידי "האלמוני ממנג" תשובות טובות למדי, וגם משום שנדמה לי שאנחנו מתחילים לחזור על עצמנו. א. השאלה עמה התמודדנו הייתה האם ניתן לבנות תיאוריה כלכלית שניתן להוכיחה או להפריכה באמצעות כלים ומדידה מדויקת. העליתי מספר נימוקים לטענתי שלא ניתן לעשות זאת: 1. אין לנו הגדרה מדוייקת ומוסכמת לחלק מהערכים המדידים. 2. כי חלק ניכר מהערכים העשויים להיות רלוונטיים אינו מדיד כלל (האלמנט ה'פסיכולוגי'). 3. אין לנו ידיעה ברורה מהם הערכים הרלוונטיים ומה אינם רלוונטיים. טענותיך כאן הן: א. ניתן למדוד אינפלציה, כמות כסף, גרעון, השקעה יצרנית, וכו': טענה זו עשויה להיות נכונה (ולדעתי, היא לא), אך אינה רלוונטית. השאלה לא הייתה, לדוגמה, מה גובה האינפלציה, אלא מה גורם לאינפלציה. ב. "השפעות פסיכולוגיות... אינן מדידות ואף אחד לא מתיימר למדוד אותן בדיוק" – נו, וזו בדיוק הבעיה. לנוחותך, אתה מסלק אותן מחוג הגורמים הרלוונטיים בנימוק ש"לא -כל- דבר שמשיק להתנהלות הכלכלית ניתן למדידה, ואין זה מפריע לבדיקה וניתוח של הגדלים אשר כן ניתנים למדידה". הבעיה היא שזה כן מפריע, משום שבדיקה וניתוח של הגדלים שכן ניתנים למדידה תוך התעלמות מנתונים רלוונטיים שלא ניתנים למדידה אינו הופך אותם לבלתי רלוונטיים. למעשה, אתה מניח כאן מראש, בלי בסיס כלשהו להנחה, שכלכלה היא תחום מדע שבו אך ורק או בעיקר גורמים מדידים הם רלוונטיים ואי-לכך ובהתאם לזאת מודד רק גורמים מדידים ומתעלם מגורמים לא מדידים (שכן, אם הם אינם מדידים הרי שאינם רלוונטיים). ג. "'יעילות' זה לייצר יותר בפחות. זהו עניין טכנולוגי טכני." אז זהו, שלא. העובדה שהחלטת שיעילות היא עניין טכנולוגי-טכני מעידה רק על כך שסילקת אלמנטים אחרים ממערכת השיקולים, לא על כך שהם אינם קיימים. את הדוגמה הטיפוסית לאי ההבנה הבסיסית הזו אתה מספק בעצמך. עבור יצרן, "ההעדפות של הצרכנים" אינן "נכנסות בשלב אחר בכלל במודל הכלכלי" – הן נקודת הפתיחה ולמעשה, הנקודה היחידה שיש לה חשיבות של ממש מבחינתו (אצל יצרן שניוני, כמובן, עניין זה מתועל דרך התועלת השולית, כפי שמראה ונגר). ד. טענת "בתנאים של שוק חופשי בו פועלת כל פירמה על מנת להרוויח כמה שיותר, יתקיימו מחירים כאלו אשר יביאו בדיוק לאותה חלוקה אופטימלית של חומרי גלם וכמות עבודה אשר מביאה למקסימום ייצור. למעשה, זהו הבסיס למיתוס... על ה"יעילות" של השוק החופשי. זו ה"הוכחה" לכך ששוק חופשי מביא לייצור מקסימלי של סחורות ממשאבים נתונים" – תפשת מרובה, לא תפשת. אי-ההבנה שלך כאן, כמו של רבים מהאנשים המגנים את השוק החופשי, דומה לאי-ההבנה של אנשים את התיאוריה של דרווין. אצל רבים, מפורשת "הישרדות המותאמים" כ"הישרדות החזקים", ולא היא. יעילות בשוק החופשי אינה מתבטאת בייצור מקסימלי ובחלוקה אופטימלית של חומרי גלם וכמות עבודה, אלא במותאמות מרבית לדרישות השוק והעדפות הצרכנים. למעשה, החשיבה הזו (שיסודה בסמית' והועתקה אצל מרקס) היא ראייה פשטנית לעילא של השוק והתנהלותו, כאילו כל העולם כולו מורכב מכורי פחם העובדים 36 שעות ביממה. למעשה, רובו לא מורכב מכורי פחם וגם אצל כורי פחם הרעיון הזה לא באמת עובד. ה. בוא נסוג מדיון בנקודה של מי-כן-ומי-לא-ניהל-עסק. זה טיעון חזק מבחינה "הרתעתית" אך לא הוגן להעלותו. התנצלותי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |