בתשובה לדובי קננגיסר, 28/02/05 17:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו זה הקטע שאני לא מבין. אני נתתי לך חתיכת נייר "המסביר חייב למוכ"ז 100 שקלים" ואתה נתת אותה לביתרי והוא נתן אותה לירקן (אם ההוא טמבל) וכן הלאה. איך זה יוצר כסף. המאה ש"ח שנתת לי שוכבים מתחת למזרון שלי (או שנתתי אותם לאחר ואז הם במזרון שלו). איפה האינפלציה? זה נכון גם בעסקים גדולים. גם כשהעובדים מקבלים אופציות הם מרגישים עשירים ואולי אפילו יכולים לתת את נייר האופציה לבנק כגיבוי להלואה (אם הבנק טמבל), אבל עד שהבנק לא יתן לך כסף או אשראי, *מעבר ליחס המותר*, איך הנייר הזה ייצר כסף? אתה בטח לא חושב שנ&ב (המקצוענים!) מתבלבלים בין פיסת נייר של "המסביר לצרכן בע"מ" ובין כסף אמיתי. גם המיזוגים הגדולים, שזה כבר ספגטי מסובך ממש, בסוף זה החלפת ניירות לא? אז אם אני אתן לך את ה"קושן" של הבית שלי ואתה תתן לי את ה"קושן" של הבית שלך ושנינו נחשוב שאנחנו אנשי עסקים שמגלגלים נכסים, איך כל הלבלרות הזו של החלפת הניירות יצרה כסף או אינפלציה ? הרי בסוף היום, כשנלך לישון (אני עם הנייר שלך ולהפך), כמות הכסף תשאר כשהייתה בבוקר. אז מה קורה בלילה - זה מה שאני לא מבין. אולי אתה (ונ&ב) מתכוון שמתגלגלים בשוק הרבה ניירות עם "המסביר חייב וגו"' (שזה אומר שיש הרבה כסף במזרון שלי) ובסוף אני לוקח את המזרון ונוסע לאמריקה. ואז כל הטמבלים, עם הניירות שלי, מתעוררים בבוקר ומבינים שמה שקרה בלילה זה שכל הנירות האלו הפכו לנייר טואלט. ומי שיש לו הרבה ניירות כאלו (שקיווה בתמימותו לקבל ממני פעם את הכסף), יכול לחרבן הרבה אבל אין לו מה לאכול. את זה אני מבין. אבל אם הממשלה לא תתערב כדי להציל את הטמבלים שמנפנפים בניירות שלי, עדיין אני לא מבין איפה האינפלציה. ולבסוף, גם אם מניחים שזה לא רק "המסביר לצרכן בע"מ", יש עוד 1000 בעלי הון שמוכרים לטמבלים ניירות ערך חסרי ערך ובסוף בורחים עם הכסף (יעני - הבורסה נפלה), מקסימום אפשר להגיד שיש כאן 1000 נוכלים. אבל אם הממשלה נשארת בצד - איפה האינפלציה? בשלב זה של הלימוד, ועד שיחלצו אותי מבורותי, אני חייב לומר שנראה שרק הממשלה יכולה לגרום לאינפלציה וכל השאר יכולים להדפיס נייר ולהתנגב בו כאוות נפשם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה ואחרים מייצרים הרבה ניירות כאלו, ובגלל האמינות שלכם אנשים סומכים עליהם ומעבירים אותם מיד ליד כאילו הם כסף, אז יש עוד כסף. הטענה היא שאיכשהו הקפיטליסטים יכולים בכוונה לייצר המון כסף כזה ולגרום לאינפלציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על ההתעקשות אבל זה לא נראה לי מספיק. מה אתה אומר: שאם אני אדפיס איזה פתק ב1000 עותקים ואמכור אותם ל 1000 אנשים תמורת 100 ש"ח הפתק, אני אגרום לאינפלציה? זה לא נראה לי. מה שזה יגרום הוא שיהיה לי מרצדס ולכל האלף יהיה פתק עם השם שלי. חוץ מזה, כמה זמן אפשר שימשיכו להאמין בפתקים שלי? מה אני הרב כדורי? הרי במקודם או במאוחר אנשים יבינו שהפתקים של "המסביר לצרכן" לא שווים כלום ויזרקו אותם לשירותים. באותו יום ישארו בשוק רק ה100,000 ש"ח שאני גבתי. הם יהיו שלי אבל עדיין בשוק. אז איפה האינפלציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שקרה עם הלירות ב 84? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בור גדול ממך בענייני כלכלה, אבל: מה ההבדל בין כסף "אמיתי" לבין כסף "לא אמיתי"1? למה אתה חושב שלניירות שעוברים מיד ליד (והציבור נותן בהם אמון על בסיס וולנטרי), אין ערך, וזאת רק משום שהם לא הודפסו פורמלית ע"י הבנק המרכזי? העניין הוא שהממשלה לא נשארת בצד גם על פי הגישה החופשיסטית וזה נשמע מוזר שאתה דורש שהיא "תשב בצד" במקרה של הפרת חוזה. גם על פי הגישה החופשיסטית הממשלה צריכה להתערב כדי להציל את הטמבלים שמנפנפים בניירות חסרי הערך שלך (מתן נייר כזה כחלק מטרנסאקציה וולנטרית, כמוה כחתימה על חוזה - אתה מחויב לכך שלפיסת הנייר יהיה ערך בעולם הממשי). בד"כ לא מדובר בנוכלים והאמון שיתנו בניירות הללו מוצדק גם ללא התערבות ממשלתית (גם אם הם לא יומרו בסוף לשטרות כסף שהדפיס הבנק המרכזי, סביר להניח שהם יומרו לאלף ואחד דברים אחרים שאפשר לקנות בכסף ואותו לא מייצרת הממשלה). אבל גם במקרים של התחיבויות ללא כיסוי - אם הממשלה לא נשארת בצד (עליך להסביר על איזה מודל של מדינה אתה מדבר כשאתה אומר שעליה לשבת בצד2) הרי לך "הדפסת כסף" ואולי "אינפלציה". סתם ניסוי מחשבתי שחשבתי עליו: דמיין שאתה חי בעולם בו אין שטרות כסף בכלל. כסף קיים רק על בסיס אישי (אין הדפסת כסף והממשלה לא מתעסקת כלל בכמות הכסף). כל אזרח נולד עם חשבון בנק המכיל 0 דרכמות חדשות וטרנסאקציות מתבצעות על בסיס וולנטרי בין האזרחים (אתה מוכר לי כבשה בח"י דרכמות ואנחנו רק מסנכרנים PALM-PILOTS. עם סיום העסקה חשבון הבנק שלי מורה על מינוס 18 ושלך על 18). האם אתה טוען שהאינפלציה או הדיספלציה בלתי אפשריות בעולם שכזה? _________ 1 נכנה זאת כסף צעצוע. 2 "לסה פייר" לא מבטל את תפקידה של המדינה לכפות עליך את ההתחיבויות הוולנטריות שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא צריכים להתחרות על בורות בכלכלה. אני בטוח שבזה אני מספיק טוב. כמה ענינים: 1. בעיני אין כסף "אמיתי" או "לא אמיתי". יש רק כסף אחד - כזה שהממשלה הדפיסה (או התירה לבנקים להלוות). כל שאר הטרנזקציות, שאינן מחליפות כסף ממשלתי, הן עסקות בארטר שבהן לא מוחלף כסף וממילא לא יכולה להגרם אינפלציה. אם תמורת הכבשה שלי אני אגבה ממך שני חתולים - אין כסף ואין מה לדבר על אינפלציה. זו לא שיטה נוחה (כי חתולים לא נכנסים לכיס) אבל אני לא חושב שאפשר לדבר על אינפלציה בחתולים. בדומה, ל"פתקים" שהציבור מנפיק יש ערך (או אין) בעיני הציבור ממש כמו שיש/אין ערך לחתולים. אני לא רואה איך זה עושה אינפלציה. 2. באשר להתערבות הממשלה, אפילו הקיצוניים שבחופשיסטים לא מציעים שהממשלה לא תערב את המשטרה נגד מפרי חוזה או מפירי חוק. לכן מי שקונה אג"ח או מניה צריך להבין טוב לאיזה חוזה הוא נכנס ולאיזה הגנה הוא יכול לצפות. הבעיה היא שיש הרבה טמבלים שנכנסים לחוזים שהם לא מבינים. ואז הם רוצים שהממשלה תציל אותם. נו, יש גם הרבה שקונים ז'טונים בקזינו של יריחו - גם בזה הממשלה צריכה להתערב? 3. אגב, במקרה של מניות, אני לא חושב שאני מחוייב לכך שלמניות שאני מוכר בתאגיד "המשביר לצרכן בע"מ" יהיה ערך ממשי. להפך, שם החוזה אומר במפורש שאני לא חייב לך כלום חוץ מחלק מהרווחים והרכוש של התאגיד. עכשיו, אם אתה חושב שתאגיד שמברבר באייל יכול להפיק רווחים - אתה מוזמן להשקיע. 4. באשר לעולם הדמיוני, עם כל הכבוד, אני לא אתן לך כבשה תמורת רישום בפאלם שאין מאחוריו גיבוי של מישהו שעליו אני סומך. או שתיתן לי משהו מוחשי או שתיתן לי פתק של מישהו שעליו אני סומך. על הפתקים של הממשלה אני סומך (קצת) למרות שראינו ממשלות שלא עמדו בהתחיבויתיהן. אז כשאני לוקח פתק שלהן (=שטר כסף) אני לוקח סיכון מודע תמורת הנוחיות שלא להסתובב עם חתולים בכיס. אגב, אינפלציה היא דווקא אמצעי שבו ממשלות משתמשות כדי לעקוף את התחיבויותיהן. אבל בכל מקרה, אם בעולם ההוא אין כסף ממשלתי אני חושב שהמילה "אינפלציה" בכלל לא מוגדרת שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ובגלל שאנו חוסכים את המקום בכיס, אני ארשום על נייר שאני חייב לך ח"י אבני ריחיים ואתה תקנה עם הפתק כבשים בכפר השכן (מכירים אותי שם כבעל אמצעים העומד במילתו, אז יהיה פסדר). עם חלוף הזמן מתחילים להסתובב המון פתקים כאלה (לא רק אלה שלי) והציבור לומר להבדיל בין הפתקים שאפשר לסמוך עליהם לבין הפתקים שלא שווים את הנייר מהם הם עשויים. מדוע לדעתך הצפה בפתקים כאלה לא יכולה לגרום לעליה במכיר הכבשים בכפר ולירידה בערכו של כל פתק? עכשיו, אותה שאלה, אבל במשק מעורב שמסתובבים בו גם פתקים שהדפיסה הממשלה וגם פתקים שחילקו גורמים (אמינים) אחרים בשוק. 2-3. אני לא מנסה להציע לממשלה להתערב במשהו או לא להתערב במשהו. אני רק מנסה להבין דברים שאני לא. 4. בקיצור: התשובה שלך לניסוי המחשבתי שלי היא: "לא, המושג אינפלציה אפילו לא מוגדר במצב זה". שאר הפרטים, כמו על מי אתה סומך ועל מי לא, לא רלבנטיים למה ששאלתי - עובדה היא שאנשים שהם לא אתה נוטים ונטו לתת אמון ב"יחידות-ערך" שאינן מונפקות ישירות ע"י המדינה. האמון הזה הוא כהדפסת כסף (איזה יתרון מיסטי יש לכמה ניירות שהדפיסה ממשלה, בהנחה שהציבור כן נותן אמון ב"מטבעות" אלטרנטיביים?). האינטואיציה שלי אומרת שאתה טועה (ושאפילו אם נרחיק עד סחר חליפין באמצעות אבני ריחיים ביצור פרטי, נוכל למצוא תופעות כמו אינפלציה1), אבל אין לי באמת איך לבסס את זה. _____________ 1 עליית מחירי הכבשים ודעיכה בערכו של החתול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עם חלוף הזמן מתחילים להסתובב המון פתקים כאלה (לא רק אלה שלי) והציבור לומר להבדיל בין הפתקים שאפשר לסמוך עליהם לבין הפתקים שלא שווים את הנייר מהם הם עשויים. מדוע לדעתך הצפה בפתקים כאלה לא יכולה לגרום לעליה במכיר הכבשים בכפר ולירידה בערכו של כל פתק?" המסביר הסביר יפה שהעקרון הבסיסי לקיום כסף הוא אמון – כלומר, בטחון שהשטרות, המטבעות, הפתקאות, וכו', הם בעלי ערך בגלל התחייבותו של המנפיק. במצב שאתה מתאר – בדומה למה שהיה במקומות מסוימים בעבר, בהם גורמים שונים היו טובעים מטבעות – כמובן שתיתכן אינפלציה רגעית, עד שהשוק מתאים את רמת האמון שהוא רוחש למנפיקים השונים למציאות המשתנה. הדוגמה הקלאסית, אגב, היא התגובה לשינויים בריכוזי המתכות במטבעות על רקע מלחמה (כששליט כלשהו ניסה לממן את חובותיו ואת שכר חייליו באמצעות אינפלציה יזומה). במלים פשוטות, אתה צודק: אינפלציה רגעית תיתכן גם תיתכן והיא למעשה חלק מההתרחשות הטבעית בשוק, שהרי אם בסיס הכסף הוא אמון, ישנם תמיד מנפיקי כסף שהאמון בהם משתנה. מה שלא ייתכן בשוק כזה הוא אינפלציה מבנית וקבועה בנוסח הקיים במדינות מודרניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלינו להתייחס ספציפית לטענה. לפי הבנתי, התאוריה היא: בעלי ההון בישראל הנפיקו אמצעי תשלום נותני אמון, דוגמת מניות הבנקים המווסתות, אגרות חוב של חברות קש וכו'. השאלות: 1) האם אמצעי תשלום אלו אכן היוו כסף? 2) האם היה באמצעי תשלום אלו כמות משמעותית שגרמה לעליית מחירים? 3) האם אכן הם גרמו לאינפלציה טווח קצר? 4) האם הייתה קונספירציה בהטבעתם של אמצעי התשלום במטרה ליצור אינפלציה? 5) האם בעלי ההון בנוסף דחקו את המחירים כלפי מעלה בצורה ישירה? בסופו של דבר, המדינה היא האשמה, שכן אילו היא לא היתה מטביעה כסף, המחירים היו יורדים חזרה למקומם, בהעדר אמצעי תשלום להצדיק את העליות המוזרות במחירים. אולם, מכיוון שלממשלה היה צורך בכסף כדי לממן מנגנון עצום, כדי לעקור את ימית וכדי לשלם שוחד למקורבים, היא לא יכלה שלא להדפיס כסף ובכך היא נתנה לאינפלציה להתגלגל הלאה. איני יודע אם יש משהו בתאוריה זאת, אבל מעניין לבחון אותה. הערה: איני חושב שהתאוריה סותרת את המוניטריזים של פרידמן. היא בסה"כ מסבירה כיצד ממשלות נדחקות לעשות דבר טפשי כמו להדפיס כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עלינו להתייחס ספציפית לטענה." לא ממש. אם נ"ב אכן מעלים טענה כזו, שומה עליהם להוכיח זאת בצורה ברורה. כאשר נטען כי ישנה קונספירציה, אך רשימת השותפים בה אינה מוצגת בצורה ברורה, בלתי אפשרי אפילו לבדוק את הטענה. מה שמחמיר את העניין הוא שבספרם הם קובעים עקרון פרה-דסטינטיבי-טלאולוגי: אפשר לעמוד על הימנותו או הימנותו של גורם עם הקושרים על פי התוצאה. אם הוא מצליח להישאר איל הון לאורך זמן, סימן הוא שהוא נמנה עם הקושרים. אם לא, אז לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1.עכשיו יש כאן שני ענינים. קודם עניין האמון המוגבל - הפתקים שלך אמינים בכפר אחד ושלי אמינים בכפר אחר. לך תבנה מדינה. לי נראה שאנשים רצו מישהו שכולם יכולים לסמוך עליו מבחינה זו שהוא יהיה כאן עוד הרבה זמן. העניין השני הוא שהפתקים שאתה מדבר עליהם, אחרי שכבר נתנו אמון בבעליהם, מגובים בנכס ממשי - כמו שממשלות עשו פעם עם זהב. להבנתי במקרה כזה לא יכולה להיות אינפלציה כי כמות הזהב (כמעט) מוגבלת. אז פתק שאומר שאני חייב לך שני גרם זהב שווה שני גרם זהב. ופתק שאומר שאני חייב לך שני אבני ריחיים שווה שני אבני ריחיים. איך אפשר להוריד את ערכו של הפתק (=אינפלציה)? אולי אתה מתכוון לזה שהיחס בין אבני ריחיים לכבישים משתנה. זה רק עניין של היצע וביקוש. זה לא אינפלציה. 2-3. אני איתך. גם אני מנסה להבין מה שאני לא. אני עושה זאת בזה שאני מסביר מה שנדמה לי שאני מבין כך שיבוא מי שמבין יותר ויתקן את הטעון תיקון. 4. נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה עם מטבע זר? תחשוב שלישראל זורמים כמה מאות מיליוני דולרים שמתחילים לשמש את המקומיים לצרכי מסחר - הנה, הממשלה לא הדפיסה גרוש, אבל למשק נוסף המון מזומן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מסבך את המודל עוד יותר ואנחנו עוד לא מבינים מטבע מקומי. אני רק יכול לתהות: - מה זה זורמים לישראל? - זה יצוא - מיליונים זורמים גם החוצה - זה יבוא אם היצוא גדול יותר אז יש לנו יותר דולרים בבנק ויותר כוח לקנות עבודה של אחרים. זה דווקא גורם לדפלציה. אם אתה מתכוון למצב שבו אנשים מעדיפים לסחור בדולרים, זה מצב שבו אנשים איבדו את האמון בפתקים של הממשלה שלהם ומעדיפים לסמוך על קלינטון או בוש. להבנתי, זה תוצאה של אינפלציה ולא הגורם (הראשוני) לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החלף את המילה "כסף" ב"כוח קניה". אם אני מוכן לתת לך אשראי של 100 ש"ח, הכמות של הכסף המודפס במחזור לא השתנתה, אבל אני לא אפחית את קניותי ב 100 השקל שהלויתי לך, כי לא נתתי לך את השטר שנשאר ברשותי, ואתה כן משתמש באותם 100 ש"ח וירטואליים לצרכיך, נניח כדי לקבל מהסופר שלי שני קילו בשר (הוא עלה לי רק 60 ש"ח, וכך יצרנו ביחד 40 ש"ח). כאשר יש לך אוברדראפט של 1000 ש"ח פירושו שהוצאת 1000 ש"ח שאף אחד לא הדפיס עבורך,והבנק מחזיק רק חלק מהם כערובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרצת מניות לא שייכת לעניין הזה בכלל, שם מדובר באמת על משלק סכום אפס, וכל שקל שמישהו הרויח, מישהו אחר שילם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה נראה לך שכל שוטה יכול להנפיק פתקים שאיתם אנשים יכולים ללכת לסופר ושהקופאיות (אלו שעומדות) יקבלו באמון? כשיש לי אברדרפט בבנק למעשה קיבלתי הלוואה. עד כמה שאני מבין, בחשבונות עו"ש (המקצוענים אומרים M1) הבנק יכול "לייצר כסף" עד יחס האשראי המותר. אחרי זה, כל הלוואה מכוסה בהפקדה של מישהו אחר. הסיבה שאנחנו נותנים אמון בפתקים של הבנק, למרות שרק חלקם מגובים בכסף, היא שלא נראה לנו סביר שכל האנשים יבקשו לקבל את השטרות שלהם ביום אחד. אם זה יקרה - הלך הבנק. אבל למי שאין אמון בבנק (בגלל הסיכון הנ"ל), יש פתרון -תחזיק הכל במזומן. זה פחות נוח מוויזה או צ'קים אבל יותר נוח מלהחזיק חתולים בכיס. כשאתה מחזיק הכל במזומן, אתה נותן אמון רק בממשלה. מה שנראה לי שנ&ב אומרים הוא שאתה לא יכול לסמוך אפילו על הממשלה כי בעלי ההון אונסים אתה להוריד את כוח הקניה של של הפתקים (=שטרות) שהיא הנפיקה. ואת זה אני עוד לא מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם אומרים שבדומה לבנק ולחברות האשראי יש עוד גורמים במשק שבפועל נותנים לך אשראי. למשל, כל הרעיון של "קניה בתשלומים" אינו אלא הדפסת כסף ע"י הסוחר: הוא מגלגל את הצ'קים הדחויים שלך קדימה כאילו היו מזומן, ואתה ממשיך להשתמש במזומן שלך כאילו לא נתת את הצ'קים ההם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל העניין הזה של ערך הכסף לא אינטואיטיבי בעליל. בעצם מה שאומרים כאן זה שאם יש אני מסתובב עם מאה שקל בכיס במהלך שבוע אחד, אז במהלך השבוע הזה כמות הכסף במערכת הכלכלית שאני שייך אליה היא 100 ש"ח. לעומת זאת אם אני נותן למישהו את המאה ש"ח ביום ראשון, והוא נותן את המאה ש"ח למישהו אחר ביום שני וכן הלאה עד סוף השבוע, כמות הכסף במערכת היא 700 שקל. בשני המקרים יש פיסית רק 100 ש"ח במערכת. כלומר המדד אומר שהמערכת יותר "עשירה" ככל שהכסף מסתובב יותר בין הגורמים השונים בה. זו הגישה המקובלת על כל הכלכלנים, או שיש גרסאות אחרות למדידת ה"עושר" של המערכת ? אחרי שחושבים על זה קצת זה נעשה יותר ברור. אם המאה ש"ח לא היו מסתובבים, חמישה אנשים לא היו יכולים לקנות משהו שהם רוצים/צריכים שעולה מאה ש"ח. מה שמעניין זה שאותו אפקט היה מתקבל אם מלכתחילה הייתי נותן את השטר לאדם השביעי (שלא היה נותן אותו לאף אחד), אבל בכל אחד מהמקרים האלו, חמשת האנשים שבאמצע לא רושמים רווח בסוף השבוע. עכשיו מה שממש מוזר זה שאני מסיק מכל זה שכשאני חוסך כסף אני בעצם מפחית מכלל ה"עושר" של המערכת.. המסקנה הזאת בתורה מובילה לשאלת משמעותם של בעלי הון בתוך מערכת כלכלית. כלומר מדובר באנשים שבאופן כללי מפחיתים את כלל ה"עושר" של המערכת באופן משמעותי (!?). אני צריך קפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אם אתה נותן לאחד והוא לשני וכו' אז יש רק 100. אבל אם, מס. 1 שומר את ה100 ש"ח ונותן פתק התחייבות על 100 ש"ח למס. 2 ומס. 2 שומר את הפתק של מס.1 ומוציא פתק חדש למס. 3 ומס. 3 שומר את ... וכו' אז בסוף השבוע יש 100 ש"ח והתחיבויות פרטיות של 700 ש"ח. ההתחיבות של האחרון היא נגזרת שביעית של הכסף. אני לא חושב שזה מה שקורה בפועל. אנשים זה לא בנקים והם לא מייצרים כסף. הם לווים כסף. גם תאגידים זה לא בנקים. כשהם מנפיקים אג"ח הם לווים כסף לא מנפיקים אותו. ואם אתה קונה (משקיע ב) אג"ח אתה מלווה להם כסף תוך נטילת סיכון מסויים כי התאגיד יכול למות לפני שיחזיר לך את הכסף. אתה גם אשכרה מעביר אליהם את הכסף שלך ולא איזה פתק. אף תאגיד לא יתן לך אג"ח שלו בסך 100 ש"ח אם אתה משלם להם בפתק שאומר "השוטה חייב לכם 100 ש"ח". הם רוצים כסף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא בדיוק. כשאתה קונה ב 100 שקל חולצה אתה בעצם קונה ב 85 והמוכר מעביר 15 שקל לממשלה בתור מע"מ, אחרי זה הוא קונה ב 85 שקלים דיסק והממשלה לוקחת ממנו 13 שקלים. בעל חנות הדיסקים לוקח את ה 72 שקלים שנותרו לו וקונה בהם מה שזה לא יהיה, בקיצור, אחרי 7 טרנסאקציות כאלו נשארים מה 100 שקלים בקושי 30. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל העניין הזה של ערך הכסף לא אינטואיטיבי בעליל...." מספר העסקאות שמבוצעות אינו נוגע לכמות הכסף במשק אלא רק לנפח המחזור, ולזה אין כל חשיבות לעניין זה. אם יש לך מאה שקל וקנית תמורתם כיסא, והנגר קנה בהם 5 מנורות הלוגן, ובעל חנות המנורות קנה איתם שני קילו גבינת קשקבל, וכן הלאה – בכל רגע נתון כמות הכסף לא השתנתה – בסך הכל בוצעו כמה עסקאות שבכל אחת מהן העבודה שהושקעה במוצרים תומחרה בעלות של מאה שקל. עושר המערכת לא קשור בכלל למספר העסקאות, כפי שקל לראות בדוגמה הפשוטה הבאה: אני ואתה יכולים לסנכרן מחשבים ולבצע מליון עסקאות בשנייה של קנייה ומכירה של אותו מוצר בעשרים אלף דולר – המערכת הכלכלית לא הופכת עשירה או ענייה יותר, רחבה או צרה יותר בעקבות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה זה "כמות הכסף" ? כלומר למה זה מעניין אותנו ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז מה זה "כמות הכסף" ? כלומר למה זה מעניין אותנו ?" לדוגמה, כדי להבין מדוע יש אינפלציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, אז מה "כמות הכסף" מייצג בהסבר להדיוטות בכלכלה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הזכיר לי בדיחה: כלכלן ורואה חשבון טיילו צהריים אחד בפארק העירוני. לפתע נתקלים השניים בגוש חרא. "תשמע", אומר הכלכלן לרואה החשבון, "אם אתה בולע את החרא הזה, אני נותן לך אלף ש'ח כאן במקום." הרואה חשבון מסתכל על החרא, חושב לעצמו, "מה כבר יכול לקרות לי, זה כסף קל", ובולע את החרא מבלי לחשוב בשנית. הכלכלן המופתע מסתכל עליו בתדהמה ומחוסר ברירה מוציא לו את הכסף. השניים ממשיכים לטייל ונתקלים בגוש חרא נוסף. אומר הרואה החשבון לכלכלן, "אתה יודע מה, אם גם אתה בולע את החרא הזה, אני אשלם לך אלף ש'ח", כיוון שחשב שהכלכלן סתם חלשלוש ולא יהיה ולו את האומץ לעשות זאת. הכלכלן מהסס לרגע, אך כשהוא נזכר באישתו - שתהרוג אותו כשתשמע שהוא בזבז אלף ש'ח, והוא מחליט לבלוע את החרא, והרואה חשבון נאלץ להחזיר לכלכלן את אלף ש'ח. זמן קצר לאחר מכן, המשיכו השניים לטייל וחשבו על מה שעשו מוקדם יותר באותו היום. הרואה החשבון אומר, "בעצם שנינו אכלנו חרא אבל אף אחד מאיתנו לא הרוויח כסף." "כן", עונה לו הכלכלן, "אבל לכל אחד מאתנו היה מחזור של אלפיים ש'ח." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שזה מה שהם אומרים, כי אני חושב שזה לא נכון והם הרי אנשי מקצוע. אם אני נותן לך צ'קים דחויים ובאותו זמן משתמש במזומן שיש לי, מהר מאוד אני אפשוט את הרגל והסוחרים שנתקעו עם הצ'קים שלי ישארו בלי הכסף. איפה האינפלציה? המצב שאתה מתאר יכול לקרות רק אם אני יכול להדפיס פתקים לנצח בלי לאבד את אמון הציבור. יש רק אחד כזה - ביבי. (טוב, בו לא היה לי אמון מלכתחילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לזה מתכוונים כשאומרים שהכלכלה היא לא משחק סכום אפס? שבעיקרון אפשר לגלגל אשראי כזה לנצח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיגד הזה מתייחס לתוצרת. גם בכלכלה בלי כסף, כשאני קונה חומרים, משקיע עבודה ובונה בית, הוספתי ערך (שלא היה קודם) לחומרים המקוריים בלי לקחת כלום מאיש. אז יש לי יותר בלי לגרוע מאחרים. יש לא מעט נוכלים (חלקם גם בעלי הון) שמייצרים ערך מוסף מדומה עלידי אשראי. בסוף הם נופלים כמו Enron ו- World Com. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוכלים שעוד לא פשטו את הרגל: ויזה, ישראכארט, בנק הפועלים, בנק לאומי והחנווני שלי שרושם "על החשבון". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך להדפיס עוד ועוד פתקים כאלה. מספיק שתגלגל את כתב ההתחייבות שלך ממלוה למלוה, וקיבלת הכפלה של כוח הקניה של 100 השקלים שלך. נכונה הטענה שביום מן הימים אולי תיאלץ להחזיר את ההלואה, ואז האפקט האינפלציוני שלה יתקזז ע"י הדפלציה הקטנה שתנבע מכך. אבל זאת בדיוק טענתם של נ-ב: ע"י שינוי כמות האשראי שבעלי ההון מעמידים לרשות הציבור יש להם השפעה על האינפלציה. אם המספרים שהם הביאו נכונים, ההשפעה הזאת לא מבוטלת כלל. (ואגב, בעניין העברת השטר של 100 ש"ח מיד ליד, היא נכנסת למשחק לא דרך כמות הכסף אלא דרך "מהירות הכסף" בנוסחה שנ-ב הביאו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שאתה יודע משהו ולא מגלה/מסביר לנו את הכל. שים נא את כל הקלפים על השולחן. הרי איש לא מצפה שאני סתם העבור "ממאמין טיפש" בפרידמן ל"מאמין טיפש" בנ&ב. אם תפרט ואני אבין, יכול להיות שיהיה להם מצטרף חדש בכנסיה. 1. אני לא מבין איך אפשר לגלגל את הפתק שלי ממלוה למלוה בלי שאני אחזיר לראשון לפני שאני לווה מהשני. או אולי אתה מדבר על הלואה שהגיבוי שלה הוא כתב התחייבות המגובה עלידי כתב התחייבות עד אין-סוף. אני לא חושב שזה קורה עם אנשים קטנים ולא עם תאגידים. אם קניתי פתק אג"ח של עלית ב100 ש"ח אני יכול לתת אותו לבנק (כערבון) ולקבל 100 ש"ח הלוואה - אז עכשיו עלית חייבת לבנק. אבל הבנק לא יכול לספור את זה כהפקדה ולייצר מזה עוד כסף.ואם זה לא עובר בבנק בכלל - איך זה משפיע על האינפלציה. אתה יכול להסביר את המנגנון? 2. עכשיו אני מתבלבל. מה זה "ע"י שינוי כמות האשראי שבעלי ההון מעמידים לרשות הציבור יש להם השפעה על האינפלציה". עד עכשיו דיברנו על אג"חים שהם מנפיקים עכשיו זה שהם מעמידים לרשות הציבור? אם הם לא בנקים אז הם לא מעמידים כסף לרשות הציבור, לא? 3. את העניין עם המהירות נדמה לי שאני כן מבין. האשראי מזרז את הפעילות במשק וגורם לצמיחה יותר מהירה. צמיחה היא גורם אינפלציוני (אם הבנק המרכזי רוצה לשמור על יציבות המטבע). אז אולי אתה (ונ&ב) אומר שבעלי ההון, באמצעות האשראי, מגבירים את הצמיחה במשק וכך גורמים לאינפלציה? אז מה - שנפסיק את הצמיחה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה כללית 1: אני לא משתייך לאף אחת מהכנסיות, כך שאין לחשוד בי במיסיונריות. אני מנסה להגיד מה אני מבין על הנושא, בלי קשר ישיר לשאלת האידיאולוגיה החביבה עלי (אם זה מעניין מישהו, אני בעד חזרה לסחר חליפין וזהו). הערה כללית 2: כדאי שתקרא גם את התכתובת שלי עם אורי, אני מדבר שם על עניינים דומים. 1. אתה, כמובן, מחזיר לראשון את מה שלוית מהשני. אני לא טוען שהאשראי הכללי בהכרח גדל כל הזמן בלי הגבלה, אלא רק שבזמנים מסויימים הוא יכול לגדול ובכך ליצור לחץ אינפלציוני, ובאחרים הוא יכול לקטון ולפעול בכיוון ההפוך. ביום בו לוית את 100 השקלים הראשונים עשית מהלך אינפלציוני שיתקזז רק ביום בו תחזיר אותם לא תמורת הלואה אחרת אלא ע"י הקטנת המזומנים בכיסך. זה יכול להיות עוד חודש, שנה או שלושים שנה. 2. אתה אולי דיברת דווקא על אג"חים, אני דיברתי באופן כללי יותר. שינוי בכמות האשראי שעומד לרשות הציבור יכול להיעשות בכל מיני דרכים, החל מכרטיסי אשראי דרך הלוואות בשוק האפור וכלה ב"קנה היום ושלם אחרי החגים". מספיק שחב' סלקום תודיע שאת החשבונות שלה אפשר לשלם 30 יום אחרי קבלתם, וקיבלת הגדלת האשראי הכללי בכמה מאות מליוני שקלים. 3. האשראי יכול לגרום לצמיחה במקביל להשפעה האינפלציונית שלו בדיוק כפי שהדפסת כסף עושה. ההבדל היחיד הוא שאת הכסף מדפיסה הממשלה (וגם החבר שלי, אבל נעזוב את זה כרגע) ובענייני אשראי מעורבים גם גורמים פרטיים. אני לא אומר מה צריך לעשות, אני רק מצביע על מה שנראה לי כעובדות (וראה הערה כללית 1). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באשר לכלליות: 1. אתה נקי מכל חשד. ומה שאתה עושה מבורך בייחוד כשאין לנו כלכלנים מקצועיים שמוכנים לעזור. ולמרות שאני מזוהה עם כנסיה מסויימת, כאן גם אני מנסה לעשות כמוך. 2. אני עוקב אחר שיחתך עם אורי. נראה לי שתגובותיו מקזזות את רוב האשראי שבדבריך. באשר ליחודיות, 1+2. אני צריך להבין את זה יותר טוב. בחן נא איך אני רואה את הדברים ותגיד מה אני מפספס לדעתך: בישיבת מועצת המנהלים של סלקום, אחרי עייון בגרפים ובדוחות, פותח היו"ר ואומר: "וואללה, תראו איזה בוכטה של רווחים הצטברה לנו פה. הישראלים האלה לא מפסיקים לפטפט בסלולרי. צריך להחליט מה לעשות עם הכסף" (צרות של עשירים). עולות מספר הצעות: א. נפקיד את הכסף בתוכנית חיסכון ל10 שנים בריבית של 3%. ב. נשקיע בשוק הפיננסי (מניות אג"ח) כדי להגדיל את הרווח. ג. נצא במבצע "שלם אחרי 30 יום" ונממן את הפעילות השוטפת שלנו (משכורות וכו') מהבוכטה שלנו אבל נדפוק את המתחרים. בישיבה משתתף יועץ שוטה (כל היועצים שוטים) שבוחן את ההצעות מצד טובת הציבור. הוא אומר: א. אם נפקיד את הכסף בחיסכון, יתרות הבנקים יעלו והם יורידו את הריבית וילוו את הכסף לציבור - זה יגרום אינפלציה. ב. אם נשקיע בשוק הפיננסי, לחברות (או הממשלה) בהן נשקיע יהיה יותר כסף. זה יגדיל את ההשקעות במשק ויגרום לאינפלציה. ג. אם נצא במבצע, נגדיל את האשראי שבידי הציבור ואז מממ... נגדיל את האינפלציה. מסקנה: לטובת הציבור, עלינו לשרוף את הבוכטה ולבטל את הרווחים. על המקום, היו"ר מפטר את היועץ ובהצבעה מתקבלת אחת ההחלטות... שמה לעשות, מאיצה את האינפלציה. המסקנה שלי היא שאם יש פעילות עיסקית ורווחים יש אינפלציה שולית (שלדעתי היא מבורכת). לא נראה לי שנ&ב מדברים על זה. אבל לצערי הם ברוגז אז לא נותר לנו אלא לנחש. 3. אולי כאן אתה צודק - בייחוד אם הממשלה מגבילה את ה"הדפסה" לשיעור הצמיחה. אבל אם הממשלה מדפיסה כסף לכיסוי גרעונותיה היא מאיצה את האינפלציה מעבר לצמיחה. את זה בעלי ההון לא יכולים לעשות בלי לפשוט את הרגל. כשהממשלה מאיצה את האינפלציה מעבר לצמיחה, היא דופקת את העובדים (שכוח הקניה שלהם יורד) ומבריחה את בעלי ההון להשקעות בחו"ל - מה שדופק את העובדים שוב, כי הם מאבדים את מקומות עבודתם. אז היא רוצה להציל את העובדים ולווה כספים מבעלי ההון (או ממשלות) בחו"ל. זה מעלה את הגרעון ומוריד את ערך המטבע המקומי - מה שדופק את העובדים שוב כי מחיר מוצרי היבוא עולה והאינפלציה מואצת ... וחוזר חלילה. אני, ההדיוט, לא יכול לחשוב על שום פיתרון חוץ מלהגיד לממשלה: צאי בחוץ! שמע, גם לי אין אחריות מקצועית על מה שאני אומר, אני מנסה לבחון את דברי נ&ב עם הכלים החובבניים שיש לי ובעזרתך. זה מה יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה אומר לממשלה: צאי בחוץ!, למה אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צאי בחוץ זה מה שהרב עובדיה התכוון: אל תפריעי, אל תתערבי, אל תלווי, אל תשקיעי, אל תתעסקי בכלכלה ואל תבזבזי יותר ממה שאת גובה ממיסים. תבצעי את המוטל עליך שזה להדפיס כסף בשיעור הצמיחה כדי לייצב את המטבע. (אני מקווה שלא תקרא את זה איזה פמיניסטית. זה רק מקרה שממשלה היא נקבה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאין צורך להסביר את ההבדל המהותי בין ''אל תתעסקי בכלכלה'' לבין ''תבצעי את המוטל עליך שזה להדפיס כסף בשיעור הצמיחה כדי לייצב את המטבע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אפשר. למקרה שזה לא היה ברור, ''אל תתעסקי בכלכלה'' זה אל תבצעי פעילות יצרנית או צרכנית. ''תבצעי את המוטל עליך...'' זה תחזיקי את המטבע בהתאם לצמיחה. זה כמו לדרוש ששוטר תנועה לא יתעסק בתנועה (לא יסע קדימה או אחורה) רק יעמוד באמצע ויכוון את התנועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא מסתדר לי. הדפסת כסף בשיעור הצמיחה זה לא לבצע פעילות יצרנית או צרכנית, והדפסת כסף שלא בשיעור הצמיחה זה כן? מי קובע את "שיעור הצמיחה" המדוייק ואיך (אני מקווה שלא הממשלה)? מי קובע מה מוטל על הממשלה (ודאי שלא העם)? שוטר תנועה הוא האם אמא של הרגולטורים, האם אתה דורש מהממשלה להיות רגולטור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה האלמוני שאוהב לסחוב דיונים לצד הסמנטיקה. במחילה, לי אין עניין בצד הזה של הדברים, אז אחרי התשובה הזו אני מבקש להשתחרר - מתוך הנחה שאתה כנראה צודק. "הדפסת כסף בשיעור הצמיחה זה לא לבצע פעילות יצרנית או צרכנית, והדפסת כסף שלא בשיעור הצמיחה זה כן?" הדפסה בשיעור הצמיחה הוא, בעיני, תפקידה (המונטרי) של הממשלה. כניסה לגרעון תקציבי וכיסויו עלידי הדפסה הוא, בעיני, חריגה של הממשלה מתפקידה. "מי קובע את "שיעור הצמיחה" המדוייק ואיך (אני מקווה שלא הממשלה)?" את זה מודדים די בפשטות. אני לא כלכלן ולא יודע בדיוק איך ובאיזה דיוק. כן, הממשלה (נערי האוצר) והלמ"ס מודדים ולי אין שום בעיה עם זה. "מי קובע מה מוטל על הממשלה (ודאי שלא העם)?" ודאי שהעם קובע. אני חלק מהעם ומנסה לשכנע את האחרים מה לקבוע ועבור מה להצביע. "שוטר תנועה הוא האם אמא של הרגולטורים, האם אתה דורש מהממשלה להיות רגולטור?" אז גם רמזור הור אמ-אמ-אמא של הרגולטורים. אני מקבל את מרות הרמזורים בהכנעה. וכשהממשלה תתנהג כמו רמזור יהיה לכולנו יותר טוב (אפילו אם מישהו יתעקש לקרוא לזה רגולציה - הבעיה היא לא במילים) אנא, אם אין לך מה לתרום להבנת התהליך האינפלציוני או להבנת טענתם של נ&ב בקשר לאינפלציה ובעלי ההון, אני לא מעונין להמשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2. עד כמה שאני מבין להחלטות שונות של סלקום תהיה השפעה שונה על האינפלציה. אולי שלוש האופציות שנתת פועלות כולן בכיוון של הגדלה, אבל לא בהכרח באותו שעור, ואני משער שתיתכנה החלטות אחרות שיפעלו בכיוון ההפוך (במקום "שלם עוד שלושים יום" אפשר להחליט "שלם כל שבוע" או משהו). אם מצטברים רווחים גדולים אצל החברה אפשר שהיא תשקיע את הכספים בתחום שמגדיל את התל"ג ואז ההשפעה האינפלציונית מתבטלת. 3. אינני חולק על כך ש*גם* הממשלה יכולה להשפיע על קצב האינפלציה. האם המסקנה ההכרחית מכאן היא "תצאי בחוץ"? לא בטוח בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אפשר לסכם. אני מסכים איתך שבעלי ממון, בפעילותם הכלכלית, גורמים לצמיחה ואינפלציה. אני לא מסכים איתך בניחוש שנ&ב מתלוננים על זה. לי נדמה שהם מחפשים משהו יותר רציני. 3. לגבי "תצאי בחוץ", אם יש לך רעיון יותר טוב אפשר לדון בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להיות יועץ טוב צריך שער אפור וטחורים. שער אפור בשביל שתראה מכובד וטחורים בשביל שתראה חמור סבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מהם כבר יש לי - אני בדרך הנכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נכונה הטענה שביום מן הימים אולי תיאלץ להחזיר את ההלואה" אבל זו העובדה היחידה שרלוונטית – כל גלגול יבוא יומו. שינוי כמות האשראי שבעלי ההון מעמידים לרשות הציבור יכולים להשפיע רק לטווח קצר מאוד, אם הממשלה אינה משתפת עמם פעולה (כלומר, מדפיסה כסף). נסה לדמיין את התסריט הפשוט הבא: במדינת אשראיטיסטן חיים ארבעה אנשים: אריסטו, סוקרטס, אפלטון והרמנידס. כל הכסף באשראיטיסטן, 500 מטבעות כסף, נוצר במטבעה של אריסטו, אך החוק במדינה אוסר עליו לטבוע מטבעות נוספים. אריסטו יושב כל היום מתחת לסככה ותופס שמש, סוקרטס הוא בנקאי המלווה כספים, אפלטון הוא אזרח והרמנידס הוא קבלן בניין. ביום צח וזיווני אחד ניגש אפלטון להרמנידס ומבקש ממנו לבנות לו בית. הרמנידס דורש בתמורה חמישים מטבעות כסף. לאפלטון יש רק עשרה מטבעות ואין במקרה עליו סכום כזה ועל כן הוא ניגש לסוקרטס ומבקש ממנו הלוואה. גם לסוקרטס אין סכום כזה בקופתו ולכן הוא מעניק לאפלטון חרס עליו חרט "חרס זה שווה 50 מטבעות, באישור סוקרטס". לכאורה, בוצעה כאן הרחבת אשראי בשיעור של 10 אחוז. אפלטון ניגש להרמנידס ומציג לו את החרס כתשלום עבור הבית. הרמנידס יכול לסרב לקבל את החרס כתמורה ובכך לשרשר אחורה ביטול של הרחבת האשראי, או לקבל את החרס ובכך להכיר בה. נניח לפי שעה שהוא מכיר בה. עתה צריך הרמנידס לבנות את הבית ולצורך כך דרושים לו לבני בניין שאותן ניתן להשיג רק במדינת תחמניסטן השכנה. מאחר ובתחמניסטן איש אינו מכיר בחרסים מאשראיסטאן, הוא ניגש לבנק סוקרטס ומבקש לפדות את תמורת החרס במטבעות. מאחר ולסוקרטס אין בפועל מטבעות כאלו, הוא נאלץ לפשוט את הרגל (כלומר, להכיר בפומבי שלהרחבת האשראי שלו אין כיסוי) והאשראי חוזר ומצטמצם לגודלו המקורי. הלקח מהסיפור צויין בהתחלה: כל אשראי יבוא יומו. בסופו של דבר, מישהו יצטרך לרכוש באמצעותו משהו ממשי באמצעות הילך שיש לו ערך ממשי. כמובן שבמערכות מורכבות אפשר לגלגל אשראי באמצעות מעשי נוכלות לאורך זמן מה, אבל בסופו של דבר כל אשראי כזה חייב להתפוגג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, לא נראה לי שעלינו על הגל הנכון בהבנת ב&נ. אני לא מאמין שהם מרכזים את טענתם על נוכלות של זייפנים ופושטי רגל. זה בטח קיים בשוליים אבל קשה לי להאמין ששני אנשי מקצוע יבנו אג'נדה מקצועית ואידאולוגית על מחקר העוסק בגנבים זוטרים. ברגע של יושר אני חייב להודות שקיימים מקרים שבעלי הון יכולים להשפיע על ממשלות. הסיפור המפורסם ביותר, כמדומני, הוא על "האיש שכופף את הבנק המלכותי של אנגליה", הלא הוא היהודי-הונגרי-אמריקאי ג'ורג' סורוס. בסוף 1992 סורוס היה בעלים של קרן גידור (רשומה בקרקס) שעסקה בספקולציות במט"ח. הוא וספקולנטים אחרים העריכו שהסטרלינג נסחרת מעל לשוויה הטיבעי בגלל אילוצים פוליטיים והתחיבויות לאיזה מרווח קבוע עם מדינות אירופה האחרות. הכנופיה של סורוס לוותה סטרלינג בבנקים בעולם ומיד מכרה אותם (Selling Short) תמורת מרקים גרמנים מתוך הנחה (יש אומרים ידיעה!) שהבנק המלכותי לא יעמוד בלחץ ויאלץ לפחת את הסטרלינג. כמובן שהמכירה הכללית של סטרלינג ברחבי העולם, שהונהגה עלידי הכנופיה עצמה, האיצה את הירידה בערכו בשווקים והפכה לנבואה המקיימת את עצמה. כשהבנק המלכותי פחת את שער הסטרלינג, הכנופיה מכרה את הDM תמורת סטרלינג והחזירה את חובותיה בשער נמוך. באתו שבוע הקרן של סורוס הרוויחה מעל למיליארד דולר מהפרשי השער. אומרים שכל אזרח בריטי הפסיד באותו שבוע כ-50$. הכי מעניין שסורוס המוערך בכ-7 מיליארד דולר הוא סוציאליסט (אם לא מרקסיסט) כשהוא מחוץ לעבודה. אבל לזכתו יאמר שהוא עוסק בפעילות פילנטרופית ותרם מיליונים ביחוד במזרח אירופה. יוצא שאת הכסף שהוא "לקח" לבריטים הוא נתן לפולנים - ואף מרקסיסט לא יכול לטעון שזה לא בסדר. ייתכן שנ&ב מתכוונים לפעילות כזו של בעלי הון וקשר הון שילטון. במיוחד על סורוס מספרים שבזמן שניהל את הקרן שלו הוא היה נוהג לאכול ארוחת בוקר במשרד האוצר הגרמני וארוחת ערב עם שר האוצר הבריטי, אז קשה להניח שלא היה לו מידע פנימי. השאלה המעניינת (אותי) היא איך דבר כזה - שכמה אנשים יכולים לכופף את הבנק של בריטניה - קרה ואם זה בכלל פגם שאפשר ורצוי לתקן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כל אשראי יבוא יומו" - נניח לרגע שזה נכון. עדיין עומדת השאלה *מתי* יבוא יומו של האשראי. אם זה יקרה בעוד עשר שנים (מכיר אנשים שחיים באוברדראט תקופה כזאת?) הרי שיש לך תקופה לא קצרה בה האשראי שימש, מכל בחינה מעשית, כהדפסת כסף (במקרה של אשראי בנקאי: לא כולו, כי חלק ממנו הבנק מחוייב להחזיק במרתפי בנק ישראל או משהו כזה). למען האמת, ההנחה "כל אשראי יבוא יומו" לא נכונה אפילו בטווח הארוך, אלא אם כן אתה מאמין שביום מהימים האשראי הכללי יתאפס מסיבות כלשהן. אני מסכים שהאשראי אינו יכול לגדול בלי הגבלה, שכן יהיו אלה שישימו לב לגודלו ויתחילו למכור דולרים, אבל שינויים לכאן ולכאן לא מחייבים התערבות ממשלתית. כשהכניסו לארץ את כרטיסי האשראי, גרמו באופן מעשי להגדלת האשראי הכללי שבידי הציבור. לזה היתה, ללא ספק, השפעה אינפלציונית. בעולם המודרני לא מעט תחמניסטנים כן מכירים בחרסים האשראיסטנים, שכן הם יודעים שבאמצעותם הם יוכלו לרכוש את ספריו של סוקרטס (לא בלי הגבלה, כמובן, כפי שכבר אמרתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה "מתי יבוא יומו של האשראי" אינה באמת חשובה, אם מכירים בעקרון שהוא יבוא. אשראי ללא כיסוי הוא סוג של תרמית: גורם כלשהו מעמיד פנים שיש לו כיסוי למה שאין לו כיסוי. מאחר ומדובר בתרמית ועוד בתרמית מתגלגלת, הגלגול אינו "ישר" במובן שאותו סכום כסף מגולגל אלא מצטבר, משום שרמאי האשראי צריך להמשיך ולגלגל גם את הסכום המקורי של התרמית וגם את התוספות לה. ברגע שהאמון באותו גורם מתערער ואנשים חדלים להאמין בכך שיש כיסוי מלא לגלגול הכספים, הנפילה באה מהר מאוד ואז, בניגוד לטענתך, האשראי מתאפס גם מתאפס. קח לדוגמה את אנרון, סוג של תרמית אשראי מסוג זה: בתוך שנה – פוף! – התאפסו להם כמאתיים מיליארד דולר. גם האשראי המדינתי ("האשראי הכללי") יכול להתאפס באבו-אבוה. והוא גם מתאפס. אין צורך בחקר עמוק וממושך – פשוט הבט בכמה דוגמאות של מדינות שברגע שדירוג האשראי שלהן הגיע למדרגת חדלות פרעון הן פשוט התמוטטו כמו ערימת קרשים והכסף שבידי אזרחי המדינה הפך כמעט חסר ערך בתוך זמן קצר. בדוגמה שלי, נקודת המשבר הייתה המפגש עם הערכה חיצונית שאינה תלויה בהקשר הפנימי של האשראיסטנים. אתה יכול לגלגל את העניינים מעט הלאה, אבל בסופו של דבר זו הנקודה שבה מגיע יומו של האשראי – במקום שבו הוא נפגש בהערכה שאינה תלויה בקביעות הפנימיות של מדינה מסויימת אלא נאמדת מול הערכה חיצונית של ממשות וחדלי הפרעון יוצאים לאור. לגבי אמירתך ביחס לכרטיסי האשראי – היא לא נכונה. אין קשר הכרחי בין כרטיסי אשראי לתהליך אינפלציוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אתייחס למשפט האחרון, כי נדמה לי שממנו נוכל להבין הכל. ביום מסויים נכנסה חברת "ויזה" לארץ, ופתחה בפני האזרח הקטן אפשרות להגדיל את האשראי שלו בכמה אלפי שקלים לחודש. מליון אזרחים קפצו על המציאה וכל אחד מהם הגדיל את האשראי שלו באלף ש"ח בממוצע. זה אומר שבאותו כוח הקניה הכלל-ארצי גדל במיליארד שקל. לזה אין השפעה אינפלציונית? אתה צריך להסביר לי למה. (ואם תגיד: כן, אבל השפעה קצרת טווח לחודש אחד בלבד, לא אתווכח איתך, אבל נ-ב כן. הם יגידו - אם הבנתי נכון - שגודל האשראי הכללי הוא כזה ששינויים "קצרי טווח" מחודש אחד לשני מקנים לבעלי ההון שליטה על האינפלציה בהתאם לאינטרסים הזמניים שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זה אומר שבאותו חודש כוח הקניה'' וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ביום מסויים נכנסה חברת "ויזה" לארץ, ופתחה בפני האזרח הקטן אפשרות להגדיל את האשראי שלו בכמה אלפי שקלים לחודש. מליון אזרחים קפצו על המציאה וכל אחד מהם הגדיל את האשראי שלו באלף ש"ח בממוצע. זה אומר שבאותו כוח הקניה הכלל-ארצי גדל במיליארד שקל. לזה אין השפעה אינפלציונית? אתה צריך להסביר לי למה." אם נתייחס למצב בארץ, האשראי הוא למעשה סוג של הלוואה, שהבטוחות לה הן בחלקן או ברובן חסכונות בבנק ושאריתה סתם הלוואה נושאת ריבית. למעשה, אלו אותם כללים בדיוק ששררו לפני היות ויזה, רק במתכונת נוחה יותר, כיוון שבאמצעות כרטיס אשראי אתה יכול ליטול הלוואות קטנות עד היקף מסויים בלי דין ודברים ישיר מול הבנק. היקף האשראי לא השתנה מהותית בעקבות זאת. כמובן שייתכן שכרטיסי אשראי, כחלק משינוי כללי יותר בדפוסי צריכה, עודדו נטילת הלוואות לעתים תכופות יותר ובאופן מבוקר פחות (בגלל אפקט "אי הממשות" שיש להלוואה כזו), אבל הכרטיס כשלעצמו אינו הליך אינפלציוני כלל. "(ואם תגיד: כן, אבל השפעה קצרת טווח לחודש אחד בלבד... נ-ב יגידו... שגודל האשראי הכללי הוא כזה ששינויים "קצרי טווח" מחודש אחד לשני מקנים לבעלי ההון שליטה על האינפלציה בהתאם לאינטרסים הזמניים שלהם)." אם אכן יאמרו זאת הנחת היסוד תהיה שאחרי הרחבת האשראי המונה "מתאפס" ואין צורך להחזיר את ההלוואות. כלומר, אם הרחבנו את האשראי בעשרה אחוז, אחרי ההרחבה כולנו חוזרים לנקודת המוצא ואף אחד לא צריך לכסות את האשראי הנוסף. זו הנחה לא מציאותית, לדעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כלכלן, אבל נדמה לי שאני מבין למה נ"ב מתכוונים. נניח שמחיר של מניה עולה בעקבות *ציפיות* לשיפור בביצועי החברה, אזי השווי של הנכסים שבידי הציבור עלה מבלי שהודפס כסף. מצד שני אם רוצים לממש את השווי הזה חייבים לחזור לבנק המרכזי שמדפיס כסף... טוב עכשיו גם אני לא מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכי טוב לא לערב כאן את שוק המניות, שרק מוסיף בלבול. שם לא קורה הרבה בענייננו: כל שקל שאתה מרויח הוא שקל שאני מפסיד (למרבה הצער זה אף פעם לא להיפך) ועליית השווי הפיקטיבי1 של הנכסים אינה בעלת משמעות מוניטרית (אני חושב. המממ. למה, לכל הרוחות, אין כאן איזה כלכלן נטול אידיאולוגיה שיוכל להסביר לנו את העניינים הפשוטים האלה?) ______________ 1- שכן המניות הנסחרות אינן באמת השווי של הנכס; הוא רק נגזר מהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כלכלן נטול אידאולוגיה'' זה אוקסימורון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא יפה! למה אתה מדבר ככה? רק כאן למעלה ראינו מאמר של שני כלכלנים מדעיים ונטולי אידאולוגיה. הם אפילו הדגימו לנו("שנדע מה כשר ומה טעים") איך נראית עבודתו של עובד אלילים בכנסייה כלכלית ואיך נראה מאמר כלכלי ואוביקטיבי ללא כחל וסרק. זה אתה שצבעת את החיבור שלהם בכחול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניה זו סחורה כמו כל סחורה אחרת. העליות והירידות במחיריהן של המניות או כל סחורה אחרת מייצגות את מידת הרצון של אנשים להחזיק באותה סחורה בכל רגע נתון. כאשר יש יותר אנשים שרוצים לקנות מאנשים שרוצים למכור, מחיר המניה עולה. כאשר יותר רוצים למכור, מחיר המניה יורד אבל המחיר מייצג את הסכומים של העסקאות שמבוצעות, לא אלו שהיו אולי מבוצעות אילו כל המחזיקים היו מוכרים. למעשה, במקרה של מניה שנוסקת, סביר להניח שאילו כל המחזיקים במניה היו בוחרים לממש אותה באותו זמן, מחיר המניה היה *יורד* - שהרי ההיצע גדל... מה שמונע את ההתרחשות הזאת היא העובדה שהעליה בביקוש מייצגת ציפיות לעליה נוספת במחיר המניה (שהרי זו סיבה עיקרית לקניית מניות) אבל אם חלק מהקונים צופים עליה, סביר להניח שחלק מהמחזיקים הנוכחיים צופים זאת גם כן ויעדיפו להמשיך ולהחזיק במניה הזאת ולמכור מאוחר יותר - אילו היו כולם בוחרים למכור, סימן שרובם אינם מאמינים שהמחיר יעלה עוד, ואם כך, אז סביר שזה יהיה גם הקונצנזוס בקרב הקונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון (בתור אחד שמחשיב עצמו לנטול השכלה כלכלית מיוחדת), כיום גם הכסף הוא סחורה כמו כל סחורה אחרת. אחרת מה זה אומר "לקנות דולרים"? וכסף קונים...בכסף? האם יש איזשהו מקום בו זה נעצר, או בו יש איזשהו מימוש לאותה ההתחייבות על הנייר? רזרבות הזהב הרי מזמן לא משמשות לזה. הרי הזהב עצמו הוא סחורה. בקיצור, האם כסף הוא פשוט מספר בלי דבר שעומד מאחוריו? פתאום הקפיצה לתיאולוגיה לא נראית רחוקה כל-כך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כסף הוא אכן סחורה והוא תמיד היה סחורה. למעשה, לפני שהמציאו את הכסף, השתמשו בסחורות יותר מוחשיות בתור כסף כמו מלח או זהב. לא רק שאתה יכול לקנות סוג כסף אחד בכסף אחר (נגיד אירו בשקלים) אתה יכול גם לקנות כסף בכסף, זאת הלוואה (אתה מקבל היום איקס תמורת זה שתחזיר, לאורך זמן איקס פלוס משהו, המשהו הזה הוא התשלום עבור הכסף). ההתייחסות לכסף כסחורה גם מבהירה את עניין האינפלציה. כידוע, כאשר כמות סחורה מסויימת עולה, המחיר שלה יורד, בצורה דומה, כאשר כמות הכסף עולה, מחירו (בסחורות אחרות) יורד וזו בעצם עליית המחירים. למשל: אם נניח שיש שתי סחורות במשק, כסף ונקניקיות ונקודת ההתחלה היא שנקניקיה שווה שקל. עליה בכמות הנקניקיות תגרום לירידה במחיר לחצי שקל, ועליה בכמות הכסף תגרום לעליה במחיר הנקניקיה - אבל אם כל נקניקיה עולה נגיד 2 שקלים עכשיו, אפשר לטעון שבעצם מחיר הכסף ירד - כדי לקנות שקל תצטרך רק חצי נקניקיה. "האם יש איזשהו מקום בו זה נעצר, או בו יש איזשהו מימוש לאותה ההתחייבות על הנייר?" אין. וזאת הסיבה שישנם כאלו שרואים בחזרה לסטנדרט הזהב (כלומר שתהיה חובה להעמיד משהו ממשי מאחורי השטרות) פתרון לבעיית האינפלציה. הטענה היא שללא מימוש קונקרטי, אין מניעה מהממשלה להדפיס כסף כאוות נפשה כדי לממן את הביזבוזים שלה. הדפסת הכסף היא כמובן דרך מאוד נוחה לגיוס כספים מאחר והיא לא כרוכה בהעלאת מיסים (דבר שהוא לא ממש פופולארי) אבל מאחר וזה גורם לירידת הערך של חסכונות ופקדונות מדובר למעשה במעין מיסוי סמוי - אי אפשר לייצר יש מאין. הדובדבן על הקצפת הוא כמובן גם שאחרי כל זה הממשלה עשויה לטעון שהיא בעצם נלחמת באינפלציה - כאילו אין הדבר מעשה ידיה להתפאר. ולא רק טוענת בעצמה אלא גם מתגייסים למענה כל הביכלרים והניצנים שמפתחים תיאוריות סבוכות כדי להסביר מדוע הגורמים לאינפלציה הם לא הדפסת הכסף הממשלתית. "בקיצור, האם כסף הוא פשוט מספר בלי דבר שעומד מאחוריו?" מה שעומד מאחוריו הוא האמון שתוכל לקחת את הכסף ולקנות איתו סחורות אבל זה לא שונה עקרונית מרעיון בסיס הזהב. הרי אתה מוכן לקבל את זה רק משום שאתה מניח שלאנשים תמיד ייחסו ערך גבוה לזהב ויהיו מוכנים להחליף סחורות אחרות עבורו. הזהב כשלעצמו הוא לא ממש יותר שימושי מהנירות שמהם עשויים השטרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |