|
||||
|
||||
אני חולק על הניתוח שלך. לשם פשטות נניח שהיו 100 צבעים שונים. רובם נמכרים לכ1% מהאוכלוסיה, ורק צבע אחד ימכור ל 10% מהאוכלוסיה. ייצרן אי רציונלי, שיבחר באחד מצבעי הרוב, יראה פי עשר פחות לקוחות. מצד שני אני מסכים שזה מודל סתמי. |
|
||||
|
||||
לא מסכים. נזכר בהגדרות. המטרה של הצרכנים היא לקנות בית כחול. המטרה של היצרנים היא למכור ברווח כמה שיותר גדול. 10% מהצרכנים יבחרו את בית לפי הצבע שלו בעדיפות ראשונה, 90% מהצרכנים יבחרו את הבית לפי פרמטר אקראי אחר, למשל, מיקום על המדף, פרסומות בולטות או מחיר. לכן, השוק של בית צהוב הוא לא 1% מהשוק, אלא 90%מספר אקראי בין 0 ל90% מהשוק. ואם הבית הצהוב עונה במקרה לפרמטר האקראי של הצרכן, הרי שהוא ימכר ביותר מהבית הירוק שלא עונה לפרמטר (למרות שההתחלה שלו היא מספר אקראי בין 10% ל100%). עכשיו, יצרן רציונלי יבחר להמר על 10%-100%, ויצרן לא רציונלי יבחר את ההימור של 0%-90%. אף אחד לא מבטיח לאף אחד מהיצרנים שהם יזכו בהימור שלהם. אולי במשחק *אין סופי*, *ללא זיכרון*, היצרן הרציונלי ינצח בהכרח, אבל זה לא המשחק שלנו. |
|
||||
|
||||
אני קצת איבדתי אותך. אתה מדבר על צרכן בודד? שצריך לבחור בין שני צבעים? אני מדבר על מקרה שיש הרבה מאוד צרכנים, שרובם בוחרים אקראית ואחוז קטן (אבל לא מספיק קטן שנצטרך לוותר על הנחת ההמון) בוחר דווקא צבע מסוים. הטענה שמספיק "10%" כדי להבטיח שוק משוכלל היא אולי מספרית מידי, אבל הנקודה היתה להראות שלא צריך ש*כולם* יהיו רציונליים, אלא שאלו שאינם רציונליים (כמו אצל אנה קארנינה) הם לא רציונליים כל אחד בצורה אחרת. |
|
||||
|
||||
יש הרבה מאד צרכנים, כל אחד מהם הוא צרכן בודד בפני עצמו. יש הרבה מאד צרכנים, שרובם בוחרים לא רציונלית, ואחוז קטן בוחר רציונלית בצבע הכחול. הטענה שלי היא שבשביל להגיע לאופטימום (במקרה זה, שכל הבתים שימכרו יהיו כחולים) צריך שכל הצרכנים והיצרנים יהיו רציונלים, ושככל שפחות מהם רציוונלים, אנחנו נתרחק יותר מהאופטימום. או, במילים אחרות, למרות שהמטרה של *כל* הצרכנים היא לקנות בתים כחולים, העובדה שרק 10% מהם בוחרים באופן רציונלי בהתאם למטרה (והעובדה שהיצרנים אינם רציונלים), והשאר בוחרים ללא קשר למטרתם, מונעת מ"היד הנעלמה" להבטיח שכולם יממשו את מטרתם (לקנות בתים כחולים). |
|
||||
|
||||
האם אתה מסכים שכשהיצרנים רצינליים ו 10% מהצרכנים רציונליים המצב יסתדר, והבעייה היא רק כשהיצרנים אינם רציונליים? |
|
||||
|
||||
לא לגמרי, הרי גם יצרן רציונלי יכול להעדיף להמר על השוק של 0-90% במקום להשקיע במחקר ולנסות להמר בשוק הקשה של 10-100%. זה תלוי במצב הנוכחי של השוק. |
|
||||
|
||||
יצרן רציונלי, לא יוותר כל כך מהר על 10% מהשוק, הוא לא מפסיד כלום ומרוויח יכולת לחדור ל 10% מהשוק שחסום למי שלא מוכר כחול. |
|
||||
|
||||
או, ודאי שהוא מפסיד. בשביל לקבל את ההחלטה הרציונלית הוא צריך לחקור את השוק, לבודד את הצרכים של הלקוחות הרציונלים (דבר לא קל כשהם רק 10%), לפתח את המוצר המתאים ביותר לאותם 10%, להאבק כלכלית בכל היצרנים שכבר פונים לאותם 10%, למצוא ספקים שנותנים את מה שצריך בשביל לספק את אותם 10% וכו', ומצד שני, הוא יכול לגלות ש90% מהשוק פועל בצורה לא רציונלית, לוותר על ה10%, ולחסוך את כל העלויות האלה. אנשי עסקים אמיתיים מוותרים על נתחים גדולים יותר מ10% מהשוק ברמה היומיומית. |
|
||||
|
||||
די דומה למשהו שהפרחתי קודם. |
|
||||
|
||||
אני מוכן לתת לך את הקרדיט, אבל רק תזכיר לי? |
|
||||
|
||||
מנוע החיפוש לא משתף פעולה, אז בוא נניח שלא שלחתי את ההודעה ההיא בכלל, והקרדיט כולו שלך. השתמש בו בחוכמה! |
|
||||
|
||||
פרסום ושיווק. |
|
||||
|
||||
הדיון היה על אנשים לא רציונליים שקונים דברים שהם לא רוצים. פרסום ושיווק משנים את דעתו של הקונה. |
|
||||
|
||||
פרסום ושיווק מכניסים שיקולים שאינם ממין העניין לשיקול הרציונלי לכאורה של בחירת מוצר. לצורך העניין, כשאני מתלבט אם לקנות בייגלה של אסם או של בייגל-בייגל, הפרסומת של בייגל בייגל לא משכנעת אותי לקנות בגלל שהיא שינתה את דעתי על המוצר, אלא משום שהשם של המוצר הזה זכור לי יותר טוב מאשר השם של המוצר המתחרה, והפרסומת המשעשעת שלהם עושה לי יותר נעים בגב מאשר הקול המצמרר של ג' יפית. האם זה צריך להיות קשור איכשהו להרגלי צריכת הבייגלה שלי? ממש לא. אם בכלל, זה צריך להיות קשור להרגלי צריכת הטלוויזיה שלי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |