בתשובה ליעקב, 23/02/05 12:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) זה הגיון עקום. אם אדם ממצוע באייל מסתכל על גרף שעולה ב100% וטוען שהוא עולה ב30% (או ההפך) איך אתה מצפה שהאדם הממוצע כאן יטען שהוא מקבל החלטות לא רציונליות? 2) אני לא מכיר אף מודל שעובד ככה (והרבה מודלים שלא עובדים ככה). אתה יכול לתאר לי כזה מודל (בו רק 10% מהציבור מקבל החלטות רציונליות, והשוק מגיע לאופטימום)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2) אם אנשים רוצים בתים כחולים. 10% פועלים בצורה רציונלית וקונים בתים כחולים אבל 90% אינם רציונליים ולמרות שהם רוצים בתים כחולים הם קונים בתים צהובים - אז אתה צודק. אבל אם ה 90% רוצים בתים כחולים אבל הם עצלנים והם לוקחים את הבית הראשון על המדף או את זה שמפורסם עם פרסומת בוטה, ללא קשר לצבע, הרי שבזכות אותם 10% רציונליים - ייהנו רוב הצרכנים מבתים כחולים למרות שהם לא עשו דבר כדי שהבתים אכן יהיו כחולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. אתה יצרן בתים, מה כדאי לך: להשקיע X כסף ביצור בתים כחולים (ולהתמודד על 100% מהשוק) או חצי X כסף בייצור בתים ירוקים ולהתמודד על 90% מהשוק (באותו מחיר) ולהשקיע את שאר הכסף שלך בפרסומות בוטות ובהעלמת המתחרים (ע"י מחירים נמוכים)? לא רק שהבית הראשון על המדף יהיה ירוק, אלא שבית כחול יעלה הרבה יותר מכפליים מבית ירוק, ויהיה נדיר שבעתיים (משום שאותם 10% הם שבויים של היצרן היחיד שמוכן למכור בית כחול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנחה אחרת היא שמי שלא רציונלי לא יקנה *להכעיס* בתים צהובים אלא יבחר באופן אקראי צבע כלשהו ואותו יתעקש לקנות. זה יוצר איזון בין כל האופציות. מכיוון שיש הטיה קטנה של הציבור הרציונלי, זה מספיק כדי לדחוף את כל שיווי המשקל: אתה יצרן ותוהה איזה צבע לייצר. אם תייצר סתם צבע, תקלע לטעמם של מיעוט, אבל אם תייצר כחול, תקבל את כל הרציונלים פלוס נתח מסויים של האקראיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. קיי. יפה, אבל, גם 90% מהיצרנים אינם רציונלים, ולכן לא יבחרו ליצר בתים כחולים, אלא באופן אקראי, ויהיה מי שיקנה אותם (מ90% ההציבור האקראי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה-הא! תפסתי אותך: יצרן לא רציונלי יקרוס וישאיר רק את הרציונלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שיקרוס, הרי הצרכנים אינם רציונלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז מה שיקרה הוא שה 10% יצרנים הרציונלים יהיו אלו שירוויחו הכי הרבה ובסופו של דבר ידחקו את רגליהם של הלא-רציונליים מהשוק. אבל אני לא חושב שזה כל-כך רלוונטי כי הטיעון ההתחלתי למיטב הבנתי היה שבגלל שהצרכנים לא רציונלים הם בעצם יהפכו לעבדים של בעלי ההון, אבל אם אנחנו מניחים שגם בעלי ההון לא רציונלים אז אין שום סיבה שהם יצליחו להפוך מישהו לעבד שלהם (או שהם בכלל יצליחו להפוך לבעלי הון או להחזיק בהונם לאורך זמן תוך כדי פעילות לא רציונלית בשוק שבו יש שחקנים רציונלים רווחיים יותר מהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל10% מהיצרנים יש שוק שגדול ב10% משאר היצרנים, לא מספיק בשביל לדחוק את רגליהם של שאר היצרנים. למעשה, לא בטוח שהם באמת ירוויחו יותר, בהחלט יכול להיווצר מצב שיצרן לא רציונלי ידחוק את היצרנים הרציונלים. במשחק לא רציונלי, בהחלט לא ברור שדווקא השחקן הרציונלי יהיה זה שינצח. זה רק עניין של מזל. הטיעון ההתחלתי מתייחס למציאות, ולא למודל המוזר הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק על הניתוח שלך. לשם פשטות נניח שהיו 100 צבעים שונים. רובם נמכרים לכ1% מהאוכלוסיה, ורק צבע אחד ימכור ל 10% מהאוכלוסיה. ייצרן אי רציונלי, שיבחר באחד מצבעי הרוב, יראה פי עשר פחות לקוחות. מצד שני אני מסכים שזה מודל סתמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מסכים. נזכר בהגדרות. המטרה של הצרכנים היא לקנות בית כחול. המטרה של היצרנים היא למכור ברווח כמה שיותר גדול. 10% מהצרכנים יבחרו את בית לפי הצבע שלו בעדיפות ראשונה, 90% מהצרכנים יבחרו את הבית לפי פרמטר אקראי אחר, למשל, מיקום על המדף, פרסומות בולטות או מחיר. לכן, השוק של בית צהוב הוא לא 1% מהשוק, אלא 90%מספר אקראי בין 0 ל90% מהשוק. ואם הבית הצהוב עונה במקרה לפרמטר האקראי של הצרכן, הרי שהוא ימכר ביותר מהבית הירוק שלא עונה לפרמטר (למרות שההתחלה שלו היא מספר אקראי בין 10% ל100%). עכשיו, יצרן רציונלי יבחר להמר על 10%-100%, ויצרן לא רציונלי יבחר את ההימור של 0%-90%. אף אחד לא מבטיח לאף אחד מהיצרנים שהם יזכו בהימור שלהם. אולי במשחק *אין סופי*, *ללא זיכרון*, היצרן הרציונלי ינצח בהכרח, אבל זה לא המשחק שלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת איבדתי אותך. אתה מדבר על צרכן בודד? שצריך לבחור בין שני צבעים? אני מדבר על מקרה שיש הרבה מאוד צרכנים, שרובם בוחרים אקראית ואחוז קטן (אבל לא מספיק קטן שנצטרך לוותר על הנחת ההמון) בוחר דווקא צבע מסוים. הטענה שמספיק "10%" כדי להבטיח שוק משוכלל היא אולי מספרית מידי, אבל הנקודה היתה להראות שלא צריך ש*כולם* יהיו רציונליים, אלא שאלו שאינם רציונליים (כמו אצל אנה קארנינה) הם לא רציונליים כל אחד בצורה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מאד צרכנים, כל אחד מהם הוא צרכן בודד בפני עצמו. יש הרבה מאד צרכנים, שרובם בוחרים לא רציונלית, ואחוז קטן בוחר רציונלית בצבע הכחול. הטענה שלי היא שבשביל להגיע לאופטימום (במקרה זה, שכל הבתים שימכרו יהיו כחולים) צריך שכל הצרכנים והיצרנים יהיו רציונלים, ושככל שפחות מהם רציוונלים, אנחנו נתרחק יותר מהאופטימום. או, במילים אחרות, למרות שהמטרה של *כל* הצרכנים היא לקנות בתים כחולים, העובדה שרק 10% מהם בוחרים באופן רציונלי בהתאם למטרה (והעובדה שהיצרנים אינם רציונלים), והשאר בוחרים ללא קשר למטרתם, מונעת מ"היד הנעלמה" להבטיח שכולם יממשו את מטרתם (לקנות בתים כחולים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מסכים שכשהיצרנים רצינליים ו 10% מהצרכנים רציונליים המצב יסתדר, והבעייה היא רק כשהיצרנים אינם רציונליים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי, הרי גם יצרן רציונלי יכול להעדיף להמר על השוק של 0-90% במקום להשקיע במחקר ולנסות להמר בשוק הקשה של 10-100%. זה תלוי במצב הנוכחי של השוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצרן רציונלי, לא יוותר כל כך מהר על 10% מהשוק, הוא לא מפסיד כלום ומרוויח יכולת לחדור ל 10% מהשוק שחסום למי שלא מוכר כחול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, ודאי שהוא מפסיד. בשביל לקבל את ההחלטה הרציונלית הוא צריך לחקור את השוק, לבודד את הצרכים של הלקוחות הרציונלים (דבר לא קל כשהם רק 10%), לפתח את המוצר המתאים ביותר לאותם 10%, להאבק כלכלית בכל היצרנים שכבר פונים לאותם 10%, למצוא ספקים שנותנים את מה שצריך בשביל לספק את אותם 10% וכו', ומצד שני, הוא יכול לגלות ש90% מהשוק פועל בצורה לא רציונלית, לוותר על ה10%, ולחסוך את כל העלויות האלה. אנשי עסקים אמיתיים מוותרים על נתחים גדולים יותר מ10% מהשוק ברמה היומיומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די דומה למשהו שהפרחתי קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן לתת לך את הקרדיט, אבל רק תזכיר לי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנוע החיפוש לא משתף פעולה, אז בוא נניח שלא שלחתי את ההודעה ההיא בכלל, והקרדיט כולו שלך. השתמש בו בחוכמה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסום ושיווק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון היה על אנשים לא רציונליים שקונים דברים שהם לא רוצים. פרסום ושיווק משנים את דעתו של הקונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסום ושיווק מכניסים שיקולים שאינם ממין העניין לשיקול הרציונלי לכאורה של בחירת מוצר. לצורך העניין, כשאני מתלבט אם לקנות בייגלה של אסם או של בייגל-בייגל, הפרסומת של בייגל בייגל לא משכנעת אותי לקנות בגלל שהיא שינתה את דעתי על המוצר, אלא משום שהשם של המוצר הזה זכור לי יותר טוב מאשר השם של המוצר המתחרה, והפרסומת המשעשעת שלהם עושה לי יותר נעים בגב מאשר הקול המצמרר של ג' יפית. האם זה צריך להיות קשור איכשהו להרגלי צריכת הבייגלה שלי? ממש לא. אם בכלל, זה צריך להיות קשור להרגלי צריכת הטלוויזיה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחקן לא רציונלי, בקנה מידה שמפריעה ליד הנעלמה, לא יהיה בשוק יותר מיומיים מקסימום שנתיים. הוא יקנה חומרי גלם לא מתאימים, יעסיק עובדים לא מתאימים וימכור במחירי הפסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השוק ברובו לא רציונלי, אז זה לא נכון. (והיד הנעלמה בכלל לא עובדת) הוא יקנה חומרי גלם לא מתאימים, ופתאום כולם ירצו לקנות מוצרים מהחומרים האלה (כי גם שאר השחקנים לא רציונלים) הוא יעסיק עובדים לא מתאימים, שפתאום יעסו את הכל נכון (הרי גם הם לא רציונלים), הוא ימכור במחירי הפסד, אבל יקבל תרומות מהקונים שלו. אם השוק לא רציונלי, אין יד נעלמה. יד נעלמה עובדת רק כאשר השוק רציונלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכנסת פה אלמנט נוסף: ייצור בתים ירוקים עולה חצי מייצור בתים כחולים. אין פלא על כן, שאנשים יוותרו על הבית הכחול שהם כה רוצים כדי לקבל הרגשה שהם חיים בשכונה עם איכות חיים (פרסומות). כלומר, במודל שלך האנשים הלא רציונליים מעדיפים בתים זולים יותר עם הרגשת יוקרה על פני בתים כחולים. זו לא אי רציונליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב, טעות שלי, ראובן הסביר לי למה כוונתך, ועניתי לו בתגובה 283296. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |