בתשובה לניצה, 15/02/05 2:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
''המניע מאחרי התיישבות הוא לאומי דתי, כמו רוב הציונות'' - המשפט הזה בהחלט מתאים לכותרת. הציונות היתה תנועה חילונית מאד, ורוב הממסד הדתי הסתייג ממנה בטענות של ''זרוז הגאולה'' או איך-שזה-נקרא. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה להיות הפרשן של ניצה, אבל לציונות היו בפרוש מאפיינים דתיים. אם המניע הוא ''לאומי דתי'' כאשר ה''דתי'' מתיחס ל''דת הציונות'' (כפי שאורי פז נוהג לומר), אז זה לא ממש שטויות. אם זה המקרה, ''דת הציונות'' ללא ספק שואבת מהדת היהודית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דת הציונות" הוא מושג מטעה, כמו "דת הסוציאליזם" או "דת המדעיזם". אני חוזר וטוען שהציונות היתה תנועה חילונית ברובה הגדול מאד, ואותם "מאפיינים דתיים" היו היסטוריים ולא דתיים. נכון שכדי להשיג את המטרה עשתה הציונות שימוש בכל כלי אפשרי, כולל ה"הבטחה האלוהית" שניתנה, כביכול, ע"י יישות שראשיה לא האמינו בקיומה (השימוש הזה נעשה הן לצרכי פנים, להתגבר על התנגדותם של הזרמים הדתיים, והן לצרכים חיצוניים, לקבלת ההסכמה הבינלאומית). מגוחך לטעון שתנועה שהוקמה ע"י הרצל והונהגה בהמשך ע"י נורדאו ומאוחר יותר בידי דב"ג וויצמן, תנועה שבנויה על היסוד של "אוטואמנציפציה" של פינסקר ו"חובבי ציון", ששורשיה בחוגים ה"משכילים" (קרי: החילוניים) ושהאידיאולוגים שלה היו אחד העם, חנ"ב, א.ד. גורדון ודומיהם היתה תנועה דתית. זה בערך כמו לטעון שאריק שרון דתי, עובדה שהוא לובש כיפה כשהוא נפגש עם הרבובדיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלקרוא לציונות "דת" זו מתיחה של הגדרת המילה "דת", אבל לא יותר מאשר לקרוא לקומוניזם/סוציאליזם/קפיטליזם "דת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקומוניזם הוא אכן דת, כי מאמיניו סוגדים לנאמר ב''כתבי הקודש'' שלהם (בראשות ''הקפיטל'') ומוסיפים להאמין בו גם עתה, כשברור לכל בר-דעת חילוני, שהוא נכשל לחלוטין. לעומת-זאת, הציונות בהחלט איננה דת... אנשים כאלה ואחרים, אולי מאמינים בה כמו בדת, אמונה עיוורת וחסרת-הגיון (כמו ניצה דלעיל), אך היא עצמה איננה דת. בכל בית יהודי (או נוצרי או - אולי גם - מוסלמי או דרוזי) יש ספר תנ''ך, בכל בית קומוניסטי יש ''הקפיטל'' - ברוב הבתים הציוניים, לא שוכן, אחר כבוד, הספר ''תל-אביב''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כן אין בינינו חילוקי דעות בעניין זה. מכל מקום, ניצה מנסה להגיד שהציונות היתה תנועה עם שורשים דתיים במובן הרגיל של המושג הזה, וזה פשוט לא נכון. עוד מעט נשמע שהפלמ''ח הוקם ע''י בני-עקיבא ומכון ויצמן הוא מוסד לחקר החסידות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא ספק לציונות יש שורשים בדת היהודית. אני לא בטוח למה אתה מתכוון בביטוי ''במובן הרגיל'', אבל אין לי ספק שאבות הציונות לא היו דתיים במובן שניצה היא יהודיה דתיה. לגבי הפלמ''ח אתה צודק, אבל לגבי מכון וויצמן, נחכה ונראה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נכון. תודה. ______________ "יקיצות", הה? לא קראתי. ספרים על יקיצות מפילים עלי תרדמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני ממליץ יותר את "האיש שחשב שאישתו היא כובע", ואת "אנתרופולוג על המאדים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שקראתי את ההוא עם הכובע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת לא מכיר את ההבדל בין תנועת הציונות החילונית לבין תנועת הציונות הדתית או שאתה עושה את עצמך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עושה את עצמי. רבים יודעים על הציניות הדתית, אבל הפרק המפואר באמת שכמעט ואינו מסופר הוא סיפורה של הציניות הדתית הפמיניסטית. פועלה של תנועה מפוארת זאת טושטש והוכחש ע"י הממסד הציני החילוני שכהרגלו קטף את פירות ההצלחה לעצמו תוך רמיסת האמת ברגל גסה. לשוא תחפש בפרוטוקולים של זקני הציניות אפילו רמז לעצם קיומה של התנועה, ועל תאור אמיתי של חשיבותה לעידוד המורל הלאומי אין מה לדבר בכלל. יקצר המצע מלתאר כאן את פועלה של תנועת "צפדת" (ציניות פמיניסטית דתית) באופן שיעשה אפילו צדק חלקי עם הנשים המופלאות ההן שהתייצבו כנגד כל המוסכמות והקימו תנועה לתפארת. די אם אציין שבקרב יודעי דבר הולכת ומתגבשת הדעה שאלמלא היתה צפדת באה לעולם, היתה הציניות כולה קורסת ונעלמת זה מכבר, מה שהיה משאיר את העולם בכלל ואת האייל בפרט מקום הרבה יותר נעים לחיות בו, וחבל. גם אנטי-טטאנוס לא היה מומצא בתנאים אלו, אבל אני נסחף. ובכל זאת, פטור בלא כלום הרי אי אפשר. תחילתה של התנועה היתה צנועה: מעשה בשתי חברות טובות מקטוביץ, הרעבעצען פניה וייס ורעותה גיטל שווארץ, שהיו נשים צנועות וחסודות, גידלו את תריסר ילדיהן, שימשו את בעליהן (כל אחת לחוד) באהבה, בישלו טונות של טשולענט ואלפי גלונים של בורשט, מילאו זיליוני קרפיונים וכיבדו רבוא מילין של רצפות. - "גיטל" אמרה פניה יום אחד בצאתן מהמקווה "שנים שאנו מגדלות את ילדינו, משמשות את בעלינו (כל אחת לחוד) באהבה, מבשלות טונות של טשולענט ואלפי גלונים של בורשט, ממלאות זיליוני קרפיונים ומכבדות רבוא מילין של רצפות שעה שאיש אינו מכבד אותנו" - "אמנם." החרתה החזיקה אחריה גיטל "אפילו הרשל, השייגעץ הקטן שלי כבר מחציף פנים. כששבתי מן השוק בחום היום ביקשתי להשיב נפשי במעט מים חיים, אך הוא רץ למלא את מצוות אביו שהיה שונה את הפרק היומי, ואף השיב לעומתי "אמר לו אביו, השקני מים, ואמרה לו אימו, השקני מים--מניח כבוד אימו, ועוסק בכבוד אביו תחילה" (משנה תורה, הלכות ממרים פרק ו')" - "ולא נשבר לך?" - "נשבר, נשבר" גנחה גיטל "אבל גרוע מכך מה שנשבר לבעלי, ככתוב "נשבר מטה-עוז מקל תפארה" (ירמיהו מ"ח י"ז) והמבין יבין, די לחכימא". - "ואידך זיל גמור, הה?" הנהנה פניה - "לאידי, לא מזיל ולא גומר". תוך שבועות כבר נערך הקונגרס הציני הראשון במקווה, ומנאומה חוצב הלהבות של גיטל זכור במיוחד המשפט "בקטוביץ רקמתי את רטינת הנדנודים", משפט שהושפע, ללא ספק, מכמויות היי"ש שלגמה לכבוד הארוע, ומאוחר יותר עוות ללא הכר ע"י הרצל. לא עבר זמן רב עד שרוח הדברים הגיעה לפאתי ארץ וסחפה את לבבותיהן של רבות מבנות ישראל הכשרות, והשאר הרי הוא מחוק מספר דברי הימים ביד רשעים. ____________ אופס, סליחה. כתבת "ציונות" ולא "ציניות". לא, לא מכיר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |