|
כאן אני לא מציע. אני שואל. בטח שיש כמה משוררים שמצבם הכלכלי טוב. אני דווקא מדבר על "רפי לירי" ואומר שאצלי הוא יכול לשכוח מקצבה ממשלתית. אבל אחרי שהוא ויתר על הקצבה הוא יכול להעתיק חמשירים עד שיהיו לו יבלות ואם אנחנו לא קונים את החמשירים שלו (כי אנחנו "לא מבינים" באומנות) זו הבעיה שלו. ואם הוא נהנה ממה שהוא עושה ומוכן לוותר בשביל זה על טלויזיה 39 אינץ, אז זו הברכה שלו. עד כאן נדמה לי שאנחנו ביחד. מה שמפריע לי זה שהילדים של האיש הזה נקלעים למצב נחות, במידה מסויימת, מהילדים שלי (נגיד, פחות חוגים ומורים פרטיים). ואני לא יכול להגיד לו מה לעשות עם ילדיו אבל גם לא נוח לי להגיד לילדיו, כשיתבגרו, שהאחריות (המחיר) על ההחלטה של אביהם מוטלת עליהם. אז אני מחפש פיתרון.
|
|