בתשובה לאורי פז, 03/02/05 14:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"כלל בסיסי בכל תחרות עסקית הוא שימי העבודה שווים" אני מסכים בהחלט, אבל לא ברור איך זה סותר משהו ממה שאמרתי. גם אם יותר בחוק לעבוד שבעה ימים בשבוע, ימי העבודה יהיו שווים. ההבדל היחיד יהיה שחלק מהאנשים יטילו על עצמם מגבלות ויבחרו שלא לעבוד בחלק מהימים הללו. למען האמת, ייתכן מאוד שזה כך גם עכשיו! הדוגמא ה"היפוטתית" אינה מופרכת כלל. חבל לי על בעלי העסקים החילוניים שרוצים לעבוד בשבת ואינם מורשים לכך, וכתוצאה מכך קשה להם ההתמודדות עם אחיהם הדתיים (שאלוהים - והחוק - לצידם). תגיד מה שתגיד, מי שפוגע כאן בתחרות העסקית הוא *אתה*, ואתה בלבד, שכן אתה בוחר להגביל חלק מבעלי העסקים. אני מציע להסיר מהם כמה שיותר מגבלות. חוק שעות מנוחה ועבודה פוגע בי, כצרכן, באופן בוטה, ואתה לא תגיד לי איך אני מרגיש כצרכן. אם תרצה, אני בטוח שעוד כמה צרכנים כאן יסכימו איתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב באופיו של החוק בישראל, הוא גם מפלה לרעה את היהודים (שלא יכולים לעבוד בשבת) לעומת המוסלמים (שיכולים לעבוד בשבת). אבל, לפני זה, מה זאת אומרת "כלל בסיסי בכל תחרות עסקית הוא שימי העבודה שווים"? מי קבע את הכלל הזה? אם העובודה שלי נותנת לי יום חופש ביום שישי, והמתחרים שלנו בחו"ל נותנים לעובדים שלהם יום חופש ביום ראשון, אז אין ביננו תחרות עסקית? האם מכאן אפשר להסיק שאורי יתמוך בביטול השבתונים ביום כיפור ופסח (עבור מעסקים שמתחרים מול חברות בחו"ל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל אינו בחוק אלא באכיפה. כל עובד אמור לא לעבוד ביום המנוחה המוגדר לפי דתו (ראה: http://www.hilan.co.il/Moked_Yeda_Lesachar/Laws/mskc... סעיף 7ב). עם זאת, יש להיטות-יתר באכיפת החוק כלפי יהודים וכמעט אין אכיפה כלפי אלו שאינם יהודים. סוג של גזענות כלפי יהודים, אני מניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מוסה לא יכול לעבוד ביום שישי, ומשה לא יכול לעבוד ביום שבת, אז ימי העבודה שלהם לא שווים, וה''כלל'' הבסיסי לא נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ימי העבודה אכן לא שווים. מספר ימי העבודה (אמור להיות, לפי החוק לפחות) שווה. עכשיו צריך להכנס להשלכות ההבדל בין בעל עסק לבין שכיר לפי סעיף זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר ימי העבודה שווים, וכך מוסכם על כולם (מלבד השוקחופשיסטים, אבל זה דיון אחר). הבעיה היא שבמקום לתת למעסיק ולמועסק לקבוע מהם ימי החופש של האחרון, המדינה קובעת את זה, וקובעת את זה באופן לא אחיד, ומסיבות שאינן רלונטיות. מה הבעיה? א. "הכלל הבסיסי" בתחרות עסקית מופר. ב. מאחר שמספר היהודים גדול יותר,וכמות הכסף שבידי היהודים גדולה יותר, והיהודים לא עובדים בשבת ולכן פנויים להוציא את כספם, נוצר מצב של עדיפות למי שיכול לעבוד בשבת, או הפליה למי שאינו יכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכוונתו של אורי למספר ימי העבודה השבועיים, ולא למיקום יום המנוחה. בכל מקרה האבסורד שבטיעון ה''שוויון'' נשמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זו היתה כוונתו של אורי, לא הייתה לו בעיה לשנות את החוק כך שיהיה דומה למדינות הנאורות. ''אף עובד לא יעבוד יותר משישה ימים בשבוע '' (כאשר יום החופש יקבע בהסכמה על ידי המעסיק והמועסק). מאחר שברור לכל שאורי לא יסכים לחוק שכזה (על זה הרי הדיון, זה לא עוד דיון בין בר ביצוע וחבורתו לשכל הישר, נכון), אני חושב שאתה טועה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |