|
אני מסכים. נדמה לי שיש כאן מעט מאוד (אם בכלל) אנשים שמבינים את התאוריות הכלכליות והמודלים הקלאסיים או הניאו-קלאסיים ברמה מקצועית. אני בהחלט חושב שאנחנו מדברים על אידאולוגיה - מה נראה לנו צודק, מה נראה לנו טוב לחברה, ברמה של שיחת סלון. ברמה הזו, לפעמים מישהו תורם ידע מעט יותר מעמיק. בדרך כלל זה לא משנה את האידאולוגיה אלא רק מאפשר להבין (אולי) את מקורה. מצד שני, לא נראה לי חכם להשאיר את הדיונים באידאלוגיה רק לאנשים שיודעם לצייר גרפים או לחשב מחירים של נפט. לא הייתי רוצה להתעורר יום אחד ולגלות שהאידאלוגיה עלפיה אני מחנך את ילדי נקבעה עלידי נוסחת תמחור של חומרי גלם בסביבה אינפלציונית.
בקשר למושג ה"תועלת" אצל כהנמן, נראה לי שהוא חסר ולכן הורס לו את המודל. אם תמדוד "תועלת" של מזון רק באופו "אוביקטיבי" - למשל כמספר הקלוריות שהמזון מפיק, לא תמצא שום יתרון בקוויאר ושמפניה. לחם (או קש) ומיים יספקו אותו מספר קלוריות אם לא יותר. ובכול זאת אנשים מוכנים לשלם יותר בשביל קוויאר. אותי זה מגעיל אבל יש רבים שמשלמים על זה הון תועפות. אי אפשר להסביר את זה ולא את רוב התופעות האנושיות, אם מתעקשים להתיחס אל אנשים כאל חמורים ולשאול, *אוביקטיבית*, כמה קילוגרם קש נחוצים לכלכל חמור שעובד שמונה שעות ביום.
|
|