|
||||
|
||||
אני אומר: אוסף דיסאינפורמציה, הלוקה מאוד הן בנתונים עליהם היא מתבססת והן במסקנות. כבר בהתחלה, הוא אינו מציין מה גרם להיותה של מערכת החינוך מצויינת במאה ה 19 (רמז: היא לא היתה ממשלתית כלל אז. רק אח"כ, עם הלאמתה ההדרגתית במאה ה 20, היא התדרדרה למצב המוכר לנו כיום). החיתוך בין כושר תחרות למידת חופש השוק גם אינו נכון ונסתר כבר בקישור המוכר הבא, המוזכר בכתבה: קישור זה מראה שנכון ששבדיה אינה ב 10 הראשונות במדד החופש, אך היא ב 15 הראשונות, צמודה ל...ארה"ב (כשאחת היא דוגמה ל"הכל רע" במאמר והשניה ל"הכל טוב"). בהחלט קיים קשר בין מידת החופש הכלכלי במדינה לרמת הרווחה של תושביה, וגם מתאם לא רע למידת התחרותיות שלה בשוק הבינלאומי. לגבי הפסקה האחרונה: נשיא ארה"ב הנוכחי, שמוכן לתעל טריליוני דולרים ואח"כ לחשוב מה בעצם אפשר היה לעשות אחרת עם הכסף (כולל לא לגבות אותו כמיסים מלכתחילה או להחזיר את חובות העתק שהוא מייצר בקצב מהיר למדינתו), אינו ליברל כלל אלא מייצג נאמן של תומכי הרחבת הרגולציה, למרות היותו שייך לימין. ברור שכותב המאמר הינו תומך חזק ברגולציה. מצער השימוש שהוא עושה בנתונים והיקשים כדי לשוות למאמרו צביון אובייקטיבי. |
|
||||
|
||||
והנה מר ווטסון מחזק את התיאוריה שלי מן הצד השני. הוא שאמרתי: סוציאליסט רואה בממשלה את הפתרון, הקפיטליסט רואה בה את הבעיה. אני בהחלט מסכים עם הטענה שהדרדרות מערכת החינוך נובעת מפעולת הממשלה, כמו גם הבעיות החמורות במערכת הבריאות. הנה למשל מה שיש למילטון פרידמן להגיד על העניין באשר למדד החופש הכלכלי, ביקורת מעניינת שהתפרסמה באתר של מכון פון מיזס: |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |